ולפעמים, החגיגה נמשכת

לונדון 2012 שמה את הכתבים והציבור הבריטי במקום לא מוכר עבורם: הם ממש לא ציפו לתחילת עונת הכדורגל שנפתחה אתמול — וזאת אף על פי שהעונה שעברה הסתיימה באחת הדרכים הדרמטיות והמרהיבות ביותר.

ההפך, הם אפילו די התבאסו מפתיחת עונת 2012/13. רוב ביזלי, כתב "הסאן", העיתון שהוא סוג של ברומטר לתחושות הנפוצות בבריטניה, הגדיר זאת היטב באחד מהטורים הנקראים ביותר באנגליה. "אחרי שבועיים של הצגות מעוררות השראה של גיבורינו האולימפיים, שלנו ושל אחרים, חזינו איך ספורט מענג ומעורר השראה צריך להיראות. אבל לא לקח הרבה זמן לפרימדונות, המולטי־מיליונריות מהפרמיירליג, להרוס את הכל", כתב ביזלי, שהתייחס למשחק מגן הצדקה בין מנצ'סטר סיטי לצ'לסי. "עוד לפני תחילת המשחק היתה התחושה הזאת של דיכאון פוסט־אולימפי. בווילה פארק היו מושבים ריקים במשחק בין אלופת אירופה לאלופת הפרמיירליג. הן אפילו לא הצליחו למלא את הווילה פארק! והצופים שכן הגיעו צעקו דברים נוראיים על השחקנים שעל המגרש כאילו זה הדבר הכי נורמלי שיש לעשות. על המגרש רציתי לראות שהאולימפיאדה העניקה השראה לדור של כדורגלנים עם תדמית של בעלי שכר גבוה מדי ומפונקים — אבל זה לא קרה. כבר עם תחילת המשחק שחקנים פגעו זה בזה, התווכחו עם השופט וזייפו פציעות".

בעיתונים תמונותיהם מעוררות ההשראה של ספורטאי מופת כגון מו פראח, ג'סיקה אניס, כריס הוי ובראדלי וויגינס הוחלפו כבר בתמונותיהם של כדורגלנים, שחלקם מקבלים בשבוע מה שספורטאי אולימפי מקבל בשנה. וצייצנים בריטים רבים הביעו מיאוס מכך. "עכשיו יתחילו לדבר על שחקנים שמקבלים יותר מדי כסף ולא על אתלטים מקצוענים שלא מקבלים מספיק כסף", נכתב. "באולימפיאדה — ספורטאים נפלאים בהרבה ענפי ספורט הזויים. בפרמיירליג — ספורט נפלא עם ספורטאים מגעילים", כתב צייצן בריטי אחר.

ג'סיקה אניס. "באולימפיאדה — ספורטאים נפלאים בהרבה ענפי ספורט הזויים. בפרמיירליג — ספורט נפלא עם ספורטאים מגעילים" צילום: אם סי טי

תלמדו מהאולימפיאדה

האמת, להתחיל את העונה עם משחק בין שתי קבוצות שהמציאו מחדש את המושג Overpaid footballer, זה בהחלט מבאס. מנצ'סטר סיטי וצ'לסי הפסידו ביחד כמעט 2 מיליארד ליש"ט בגלל רכישת שחקנים מופרזת והעברת משכורות עתק לכיסיהם — משכורות שהביאו לאינפלציה של משכורות השחקנים בכל אירופה ובמקביל הובילו להידרדרות התנהגותית שלהם. התנהגות זו, אחרי האולימפיאדה, שהיא צפייה מרוכזת בספורטאים המקצוענים והצנועים ביותר בעולם, נראית עוד יותר מגוחכת ומחליאה.

יו"ר ההתאחדות האנגלית דיוויד ברנסטין התייחס לכך. "אני מבין שכדורגל הוא ספורט שמשוחק בתשוקה אדירה ,אבל אני חושב ששחקנים צריכים להציג יותר שליטה עצמית ומשמעת בכל מה שקשור להבעת הרגשות שלהם על המגרש ומחוצה לו. אחרי שראינו את הרוח הספורטיבית של האולימפיאדה מקרוב, שחקנים חייבים להבין שיש להם אחריות להתנהלות והתנהגות טובה. הכדורגלנים האנגלים צריכים לשאוב השראה מהאתלטים הבריטים". גם פרנק למפארד מצ'לסי אמר ש"הכדורגלנים צריכים ללמוד מהאולימפיאדה". אבל למען האמת, גם ההתאחדות לכדורגל האנגלית עושה מעט מדי כדי לחנך את הכדורגלנים אחרת.

בכל מקרה, אם ההתנהגות של הכדורגלנים יכולה להיות מוסברת בכך שמדובר, בסך הכל, בילדים שמקבלים יותר מדי כסף וחשופים יותר מדי לתקשורת, מה שמנפח להם את האגו לרמות מגוחכות — הרי שההתנהגות של חלק מבעלי הקבוצות והעסקנים, כביכול המבוגרים האחראים, עוד יותר חולנית.

רובין ואן פרסי. עוד כוכב אהוב שעזב בגלל כסף צילום: רויטרס

עונה שמתחילה באיכס

זו עונה שמתחילה עם הנפקה של מנצ'סטר יונייטד, שמכניסה כסף בעיקר לאנשי עסקים אמריקאים חמדנים, שקנו את הקבוצה על ידי כך שהעמיסו עליה את החובות שלהם, בעוד שאוהדי הקבוצה סובלים מעלייה במחירי הכרטיסים; זו עונה שמתחילה עם הוצאות כספיות אדירות נוספות של רומן אברמוביץ' למרות חוקי הפייר פליי הפיננסי שאמורים לצמצם את ההשקעה של בעלים פרטיים במשכורות שחקנים ורכישתם; זו עונה שמתחילה עם רוברטו מאנצ'יני, שהשקיע בקבוצה מאות מיליוני ליש"ט, אך הוא עדיין מתלונן שלא הביאו לו את השחקן שהוא בדיוק רוצה בעלות של תל"ג של מדינה קטנה באפריקה; זו עונה שמתחילה בכוכב אהוב כמו רובין ואן פרסי, שבעצת סוכנים עוזב את המועדון שטיפח אותו ואת האוהדים שהראו לו אהבה בלתי סופית ועוזב ליריבה הגדולה ביותר; זו עונה שמתחילה בזה שבלם ליברפול, דניאל אגר, לא רוצה לעזוב את הקבוצה ואף מקעקע על אצבעותיו את האותיות YNWA (המוטו של אוהדי הקבוצה: You'll Never Walk Alone) ובכל זאת, הבעלים שלו רוצה למכור אותו למנצ'סטר סיטי — כי צריך כסף.

זו עונה שמתחילה עם הידיעה שהחגיגה הכספית לא הולכת להסתיים בגלל שהפרמיירליג חתמה על הסכמי זכויות שידור אדירים —71% יותר מאשר הסכמי זכויות השידור הקודמים, שהיו גם כן הכי גדולים באירופה.

.

עוד יותר כסף!

שווה להתעכב על המשמעות של הסכמי זכויות השידור הגדולים הללו, שמבטיחים את זה שהפרמיירליג תישאר הליגה העוצמתית ביותר מבחינה כלכלית ובאופן טבעי גם מבחינה מקצועית — בגלל היכולת שלה למשוך את השחקנים הטובים בעולם.

אולי בהשפעת סיום העונה הדרמטי ובחירת עונת 2011/12 לעונת הפרמיירליג הגדולה בכל הזמנים, מנהלי הליגה חתמו על חוזה שיעניק לקבוצות מיליארד ליש"ט בשנה מזכויות שידור משחקים בבריטניה בלבד מעונת 2013/14. ובסך הכל 3 מיליארד ליש"ט לשלוש עונות — עלייה של 71% מהכנסות ממכירת זכויות שידור בבריטניה בלבד. תוסיפו לזה עוד 180 מיליון ליש"ט שמשלמת ה־BBC עבור זכויות תוכנית הסיכום — ותקבלו כ-3.2 מיליארד ליש"ט על זכויות שידור בבריטניה בלבד.

לזה תוסיפו סכום שצפוי לעלות על 2 מיליארד ליש"ט מזכויות שידור מחוץ לבריטניה (כיום מקבלת פרמיירליג 1.4 מיליארד ליש"ט מסעיף זה) — ובסך עלייה של 3,300% מסעיף זה ב־22 שנה. בכל מקרה, מדובר בהכנסה של לפחות 1.7 מיליארד ליש"ט בשנה מזכויות שידור בלבד — כלומר הבטחת הכנסה של יותר מ־55 מיליון ליש"ט לקבוצה (כמעט יותר מכל קבוצה אחרת בחמש הליגות הבכירות באירופה). זה אומר שקבוצות שיסיימו ראשונות בחלוקת הכספים יכניסו כ־95 מיליון ליש"ט בשנה, שזה כבר מתקרב מאוד לסכום שמכניסות ריאל מדריד וברצלונה (כל אחת יותר מ־110 מיליון ליש"ט בשנה) מההסכם הלא קולקטיבי והלא מאוזן בספרד.

אגב, ב־1992 הכניסה הפרמיירליג 50 מיליון ליש"ט בעונה בלבד מזכויות שידור. ולשם ההשוואה, כל דקת שידור מהפרמיירליג עולה 73 אלף ליש"ט. הסכום ששילמה ב־1992 סקיי על זכויות השידור (637 אלף ליש"ט למשחק) היה קונה לה כיום תשע דקות משחק.

אם משווים את זה לליגות אחרות, אז הפרמיירליג תכניס יותר מסך כל הכנסות הסכמי זכויות השידור של ארבע הליגות הגדולות האחרות באירופה: בונדסליגה, סריה A, ליג 1 ולה ליגה.

אוהד ארסנל. כל הכסף הזה מהטלוויזיה היה אמור להוריד את מחירי הכרטיסים, אבל חמדנות זו חמדנות צילום: אי פי איי

זונחים את התשתית

כל הכסף הזה היה צריך לעשות דברים נפלאים לתעשיית הספורט בבריטניה. אבל בסופו של דבר, ענפי ספורט אחרים באנגליה נכחדים בגלל שכל הכסף הולך לכדורגל, הפערים בין קבוצות הפרמיירליג לקבוצות הליגות הנמוכות גדלים, ובתיאוריה, הכסף הגדול מזכויות השידור היה אמור להביא להורדת מחירי כרטיסים — אבל זה לא קרה. ההפך קרה. ההכנסה הבטוחה מהטלוויזיה הובילה לרכישות קבוצות על ידי אנשי עסקים בינלאומיים, זה הוביל לתחרות חזקה על כישרונות, וכדי לעמוד בעלויות הגדלות של אחזקת קבוצה באקלים התחרותי וחסר הרגולציה, חיפשו אנשי העסקים למקסם כל צינור הכנסות — וזה הוביל לאינפלציה אדירה בכל הקשור לחוויית הצופה. במגרש ובטלוויזיה. ובכל הטירוף שהתרחש בצמרת הכדורגל האנגלי, מעט מדי, הגיע לתשתיות הכדורגל.

מכל הכסף שהפרמיירליג מקבלת, ועל פי ההסכמים שלה עם התאחדות הכדורגל האנגלית, היא העבירה ב־2011 כ־56.4 מיליון ליש"ט כתשלומי סולידריות לפוטבול ליג (ארגון 72 הקבוצות מליגות המשנה); 12 מיליון ליש"ט לעמותת Football Foundation, שאמורה לסייע בפיתוח כדורגל ברמת השטח; 10.8 מיליון ליש"ט לתוכנית Creating Chances, שמשפרת תשתיות כדורגל בקהילות ברחבי אנגליה; 17.3 מיליון ליש"ט להתאחדות השחקנים המקצוענים; 2.9 מיליון ליש"ט לאיגוד השופטים המקצוענים; 0.5 מיליון ליש"ט לאיגוד המנג'רים האנגלי; 3.1 מיליון ליש"ט לפיתוח אקדמיות כדורגל בפוטבול ליג; ו־2 מיליון ליש"ט לליגות החובבניות. מדובר בשאריות מסעודת העשירים של הפרמיירליג, שכ־70% מהכנסותיה הולכים לכיוון משכורות שחקנים (ב־1992, לשם השוואה, רק 44% מההכנסות הלכו לכיוון משכורות שחקנים).

בסך הכל, קבוצות הפרמיירליג זוכות ל־77.9% מההכנסות, היורדות מהליגה מקבלות 5.1% בצורת דמי מצנח, 8.4% הולכים על הוצאות אחרות של הליגה ומה שנותר (8.6%) מחולק לגופים האחראים לתשתיות הכדורגל, שעליהן נבנתה הפרמיירליג.

ואסור לשכוח שרוב הכסף, בסופו של דבר, מגיע מתושבי בריטניה, שמשלמים עבור המנוי לסקיי והמנוי למגרש. התחושה היא, שיותר מהכסף הזה היה צריך ללכת לתשתיות הספורט, להפצתו ולסיוע לקהילות שסובלות כיום ממיתון ומחוסר ודאות כלכלי.

פייר? התאכזבנו

האם הפייר פליי הפיננסי, רגולציה של אופ"א שאמורה לצמצם את ההוצאות האדירות של הקבוצות על משכורות, ישנה את התמונה? לא ממש. בטח שלא כשבשוק קיימים אנשים כמו השייח' מאנסור ורומן אברמוביץ', מיליארדרים רבי השפעה וכוח שהצלחת הקבוצה שלהם חשובה להם לאגו וגם לעסקים.

"מועדונים צריכים לחיות על פי יכולותיהם הטבעיות", אמר ג'ון הנרי, הבעלים של ליברפול. "אבל כיום חצי מהמועדונים בליגות הבכירות באירופה מפסידים כסף ו־20% נוספים בבעיות ברמות שונות. אבל נראה שבפרמיירליג יצטרכו לאמץ חוקים משלהם כדי להילחם בהוצאות הרבות מדי של חלק מהמועדונים שפשוט מתעלמים מההוראות של אופ"א, או שהם מקבלים הנחות מאופ"א ולא זוכים לסנקציות חריפות מספיק כדי להפסיק את מה שהם עושים".

באירופה בכלל ובאנגליה בפרט ממש נוצר מצב שבו יש מועדונים שמתכוננים לפייר פליי הפיננסי ויש מועדונים שמתכוננים איך לעקוף את חוקי הפייר פליי הפיננסי. וזה יוצר מגרש לא מאוזן.

עם זאת, נראה ששום דבר לא ממש הולך להשתנות. לא בקרוב לפחות. הכסף ממשיך לזרום, העשירים ימשיכו לנצל את הכדורגל לטובתם האישית, חשבון הבנק והאגו של השחקנים ימשיכו להתנפח, הכסף הגדול לא יחלחל למטה לתשתיות כמו שצריך, ואחרי האולימפיאדה הבאה שוב אנשים יתבאסו שהספורט שהם הכי אוהבים הפך להצגה של מיליארדרים ומיליונרים.