מאיפה מגיעים כדורגלנים?
רוב הכדורגלנים הבכירים מגיעים מערים קטנות, מהפריפריה או מפרברים של ערים גדולות. למה?
09:1409.09.12
אין כמעט ספרדי שלא שמע על פואנטאבייה, כפר בן 2,000 תושבים ששוכן במזרח חצי האי. הסיבה לפרסום לא קשורה לבתים הצבעוניים של הכפר וגם לא לעתיקות מהתקופה הרומית ששרדו בו, אלא לעובדה שאנדרס אינייסטה - גאון הכדורגל שהוביל את ספרד לתהילה עולמית - נולד וגדל בין סמטאותיו.
אינייסטה וססק. שישה משחקני הנבחרת הספרדית נולדו בעיירות בנות פחות מ־40 אלף תושבים, ולא פחות מחמישה אחרים מסרו את הפסים הראשונים שלהם בכפרים קטנטנים שבהם פחות מ־5,000 תושבים צילום: רויטרס
לכבוד זכייתה השלישית של לה רוחה בתואר בינלאומי, ולנוכח הדומיננטיות הספרדית יוצאת הדופן במגוון ענפי ספורט, החליטו באתר חאוגרפיה אופרטיבה למפות את מקומות הלידה של כל הספורטאים הספרדים שזכו בתארים בינלאומיים בארבע השנים האחרונות. "אנחנו דור שחונך לנצח", הסביר אחרי הזכייה באליפות אירופה שוער הנבחרת איקר קאסיאס. השאלה היא איפה בדיוק מקבלים את החינוך הזה.
קטן זה גדול
המסקנה הראשונה היא שכדי להפוך לכדורגלן לא צריך בהכרח תשתיות מפותחות. עדיפים מרחבים פתוחים. בניגוד לכדורסלנים הספרדים שמרביתם נולדו בערים הגדולות של המדינה - האחים גאסול, לדוגמה, הם ילידי ברצלונה - חלק גדול משחקני נבחרת ספרד בכדורגל מגיעים מיישובים קטנים, אפילו קטנים מאוד. שישה משחקני הנבחרת, ובהם ססק פברגאס, סרחיו ראמוס וצ'אבי אלונסו, נולדו בעיירות בנות פחות מ־40 אלף תושבים, ולא פחות מחמישה אחרים - בהם מיודענו אינייסטה - מסרו את הפסים הראשונים שלהם בכפרים קטנטנים שבהם פחות מ־5,000 תושבים. דויד סילבה, לדוגמה, נולד בכפר נופש באיים הקנאריים; ואילו פרננדו יורנטה אמנם נולד בעיר פמפלונה, זו שמפורסמת בזכות ריצת הפרים שמתקיימת בה מדי שנה, אבל גדל בכפר קטן במחוז לה ריוחה. גם קרלס פויול ודויד וייה, שלא היו בסגל לפולין ולאוקראינה, עשו את צעדיהם הראשונים ביישובים שספק אם יש בהם תחנת אוטובוס מסודרת.
"בצורה מעט פשטנית ניתן לומר כי לאנשים שמגיעים מהפריפריה יש יותר רצון להוכיח את עצמם מאשר לכאלה שהדברים מגיעים להם יחסית בקלות", אומר סוציולוג הספורט ד"ר יאיר גלילי, שמדגיש כי במושג פריפריה לא מדובר בהכרח במרחק גיאוגרפי, אלא גם בפריפריה תרבותית, כלכלית וכו'.
המסקנה השנייה היא שאם כבר להיוולד באזור עירוני, עדיף לעשות זאת בפרברי הערים הגדולות ולא בערים עצמן. וכך, שיעור ניכר משחקני לה רוחה מגיע מערי הלוויין של שני המטרופולינים הגדולים - פרננדו טורס ואיקר קאסיאס (מאזור מדריד), סרחיו בוסקטס, צ'אבי, ויקטור ואלדס וג'ורדי אלבה (מפרברי ברצלונה).
מצד שני, שתי הערים הגדולות של ספרד, שהן גם המרכזים הכלכליים, התרבותיים והספורטיביים של המדינה ובהן מתרכזת יותר מ־10% מהאוכלוסייה, שלחו לנבחרת נציגות צנועה - פפה ריינה ואלוארו נגרדו (מדריד), וג'רארד פיקה (ברצלונה). גם לשאר הערים הגדולות של ספרד נוכחות דלילה ברשימה, ואף אחד מהשחקנים לא הגיע מוולנסיה, סביליה או סרגוסה למשל.
"יישובים עירוניים גדולים נותנים תשתית שהיא לא רק תשתית פיזית כמו מגרשים, אלא קשורה גם למאמנים ולמסגרות", אומר אור לונטל, שכותב בימים אלה דוקטורט בתחום הגיאוגרפיה של הספורט. עם זאת הוא מדגיש כי יתרון הגודל הזה עשוי ללכת לאיבוד ביישובים גדולים במיוחד, "כיוון שביישוב קטן יחסית קל יותר לבלוט ולמצוא במה שבה השחקן יכול להתקדם ולזכות לטיפוח".
מסקנה שלישית מהמקרה הספרדי היא שלמעט האזור שסביב מדריד עצמה, הרוב המכריע של השחקנים מגיעים מאזורי החוף השונים של ספרד, ולא מן המחוזות העצומים שבפנים הארץ.
השפעת מקום הלידה
אם כך, לאן כדאי לכם לעבור כדי שהילד הבא שלכם ייצא כוכב כדורגל? המחקר בתחום בודק את הקשר שבין גודל היישוב לבין סיכויי ההצלחה של הספורטאים. קוראים לזה Birthplace Effect, כלומר השפעת מקום הלידה. ואולם קשה להצביע על חוקיות קבועה בנושא, וההבדלים בין המדינות השונות - בגודל, בתרבות ובהעדפות הספורטיביות - מקשים על זיהוי דפוסים אחידים. "באופן כללי ניתן לומר שהיתרון של הפריפריה הוא ביכולת לזהות כישרון וברצון לקדם אותו כנציג של האזור", אומר לונטל, "ואילו היתרון של העיר קשור למידת הפיתוח המקצועית והתשתיתית". אגב, עם כל הכבוד למקום הלידה, שחקנים רבים ממקומות קטנים משחקים כבר מגיל צעיר במועדונים שבערים הגדולות, ולכן קשה לקבוע את מידת ההשפעה של מקום הלידה. מצד שני, ייתכן שדווקא הנסיעות והמרחק מפתחים אצלם כבר משלב מוקדם ערכים של עצמאות ומקצועיות.
לצד החלוקה הבסיסית בין ערים קטנות ליישובים גדולים, עולים גורמים גיאוגרפיים נוספים שמשפיעים על ההצלחה בספורט. כך לדוגמה, קירבה של הרים מושלגים קשורה מטבע הדברים להצלחה בענפי ספורט חורף, בעוד שקירבה לים מקדמת הצלחה בענפי השיט השונים.
גם העדפה היסטורית לענף מסוים - כמו הקיבוצים בכדורעף וכדור־מים - וכן הצלחה של קבוצה אזורית, משפיעות על הנטייה של הילדים לבחור ולהצטיין במשחק. "אם באזור המגורים פועלת קבוצה גדולה, כמו מכבי חיפה, הסיכוי שילד ילך לשחק כדורגל גדול יותר מאשר באזור שאין בו מועדון בולט", אומר לונטל.
לבסוף, ישנו גם ההקשר הסוציו־אקונומי, כאשר ענפי ספורט מסוימים, כמו טניס, גולף או מירוצים נחשבים לאליטיסטיים יותר, אם בגלל המסורת וההקשר התרבותי ואם כיוון שהם דורשים הוצאה כספית גדולה. הכדורגל, לעומת זאת, נחשב - לפחות לפי התיאור הרומנטי שלו - למשחק עממי, וכוכבים גדולים, ממראדונה ועד בקנבאואר, גדלו בשכונות עוני. עם זאת, כיום רוב הכדורגלנים המובילים גדלו במשפחות של מעמד הביניים ומעלה. מה שמסביר מדוע יש כדורגלנים רבים מפרברים אמידים יחסית.
נבחרת ארגנטינה. מהעיר רוסריו מגיעים ארבעה שחקני נבחרת והיא נמצאת בפרובינציה של סנטה פה שממנה מגיעים עוד ארבעה שחקנים, וסך הכל שמונה שחקנים (30%) מגיעים מאזור שבו חיים פחות מ־10% מאזרחי המדינה צילום: רויטרס מה יש במים ברוסריו?
כדי לבדוק את המסקנות החלטנו לבדוק נבחרת אחרת, זו של ארגנטינה. עשינו זאת בהתבסס על 26 שחקני הסגל ששלחה המדינה לקופה אמריקה שהתקיימה בשנה שעברה.
גם כאן, ליישובים קטנים יחסית יש נציגות מכובדת, ולא פחות מ־15 משחקני הסגל הגיעו מיישובים קטנים יחסית בני פחות מ־100 אלף תושבים, חלקם מאזורים כפריים מרוחקים ומאוכלסים בדלילות.
הבירה בואנוס איירס, מצדה, שבה קרוב ל־4 מיליון תושבים, שולחת לנבחרת נציגות סולידית של שלושה שחקנים; אבל הכוכבת הגדולה של ארגנטינה היא בלי ספק העיר רוסריו, המרוחקת 300 ק"מ מצפון לבירה ובה כמיליון תושבים. למרות האוכלוסייה הלא גדולה (2%–3% מאזרחי המדינה), העיר שידועה באוניברסיטאות ובנשים היפות שבה שולחת לנבחרת לא פחות מארבעה שחקנים (15%) - בהם אנחל די מאריה ומעל כולם ליאו מסי. זאת ועוד, העיר רוסריו נמצאת בפרובינציה של סנטה פה שממנה מגיעים עוד ארבעה שחקנים, וסך הכל שמונה שחקנים (30%) מגיעים מאזור שבו חיים פחות מ־10% מאזרחי המדינה.
ככלל, התופעה הבולטת ביותר בפריסה הארגנטינאית היא הפערים העצומים בין מרכז לפריפריה, דבר שמאפיין את החברה הארגנטינאית כולה. הפרובינציה של סנטה פה לצד הפרובינציה של בואנוס איירס והבירה עצמה (שאינה חלק מהפרובינציה), שולחות יחד לא פחות מ־21 שחקנים, בעוד שיתר 21 הפרובינציות - בצפון, במערב ובדרום המדינה - שלחו ארבעה נציגים בלבד (האחרון, גונסאלו היגוואין, בכלל נולד בצרפת).
אגב, גם בנבחרת גרמניה רוב השחקנים גדלו בערים קטנות יחסית, ורק אחד נולד בכרך הגדול ברלין. נבחרת אנגליה היא יוצאת דופן במובן הזה כיוון ששחקנים רבים בה נולדו וגדלו בלונדון.
חמישה שחקני נבחרת ישראל נולדו ביישובים בני פחות מ־20 אלף תושבים. מי שזוכה בתחרות הוא השוער דני עמוס, יליד קיבוץ כפר בלום (500 תושבים), לאחר שגבר בדרך על מקומות כמו רמת ישי של איתי שכטר וכפר כמא של ביברס נאתכו צילום: איי אף פי ומה בישראל?
ומה קורה בישראל? בדקנו את סגל הנבחרת של גוטמן בשני משחקי ההכנה האחרונים, בתוספת כמה מהלגיונרים הקבועים שלא נכללו בסגל. גם כאן, לשתי הערים הגדולות יש נציגות דלה למדי - אריאל הרוש מירושלים, ודן מורי ואלעד גבאי הם הנציגים היחידים מתל אביב.
מרבית השחקנים, 14 מתוך ה־22 שבדקנו, נולדו בערים בסדר גודל בינוני - חלקן פרברים של הערים הגדולות, כמו רמת גן או קריית ים, ואחרות מרוחקות יותר, כמו דימונה, עפולה ונצרת. הכוכבת הישראלית היא ראשון לציון, דווקא עיר של כדוריד, שארבעה שחקנים, ובהם טל בן־חיים וערן זהבי, נולדו בתחומה.
לבסוף, גם למקומות הקטנים יש נציגות מכובדת עם חמישה שחקנים שנולדו ביישובים בני פחות מ־20 אלף תושבים. מי שזוכה בתחרות הוא השוער דני עמוס, יליד קיבוץ כפר בלום (500 תושבים), לאחר שגבר בדרך על מקומות כמו רמת ישי של איתי שכטר וכפר כמא של ביברס נאתכו.
"אין מאפיין גיאוגרפי אחד שקובע הצלחה", מסכם לונטל, "ולכל מקום יש יתרונות וחסרונות משלו". נראה שאם זה בירושלים או אם בפואנטאבייה הקטנה, אין תחליף לעבודה מגיל מוקדם, הרבה נחישות, ועבודה בגילים מתקדמים.
