אז מה זה בעצם להיות אוהד כדורגל?

האם כסף יכול ליצור אוהדים? כן. האם הם אוהדים אמיתיים? זו כבר שאלה שקשה יותר לענות עליה. מה ההבדל בין האהדה אז לבין אהדה בעידן פייסבוק?

רונן וודלינגר 11:0904.12.12

תגיות:

"אמא וקבוצת כדורגל הם שני הדברים היחידים בחיים שאנחנו לא מחליפים", קובעת האמרה המפורסמת. אם נשאיר רגע את אמא בצד, אז ברור שהאהדה לקבוצת כדורגל מיוחסת למשהו אותנטי, רגשי ועמוק, כזה שמנותק מאופנות חולפות, הצלחות וכישלונות. לא פלא שהביטויים הכי נפוצים בהמנוני המגרשים (חוץ מקללות) הם מילים כמו "דם", "לב" ו"נשמה". אלא שבשנים האחרונות משהו השתנה. הפיכתו של עולם הכדורגל לתעשייה עשירה וגלובלית, לצד מערכות שיווק מתוחכמות, יוצרת צורות חדשות לגיוס אוהדים וגם מודלים חדשים של אהדה. אז מה זה בעצם להיות אוהד כדורגל?

קראו עוד בכלכליסט:

אוהדי מכבי נתניה. בקרוב יהיו יותר ישראלים במשחק אחד של ברצלונה מאשר במשחקים של קבוצות ישראליות צילום: ראובן שוורץ

ממשחק לסחורה

"באופן מסורתי, ישנם כמה גורמים לאהדה של קבוצה", מסביר סוציולוג הספורט ד"ר יאיר גלילי. "קודם כל מדובר בסוכני חברות בכלל, כאשר למשפחה הקרובה, אבא ואמא, יש תפקיד מאוד דומיננטי. אפשר לומר שזה עובר בירושה. שנית, גם לאמצעי תקשורת יש השפעה גדולה ואם קבוצה מסוקרת הרבה היא זוכה מטבע הדברים ליותר אוהדים. סיבה שלישית יכולה להיות אפיזודית – ראיתי משחק של קבוצה או שחקן כלשהם וזה גרם לי לאהוד אותם. ולבסוף, ישנם חברי קבוצת הגיל (peer group) וכל עניין הזהות של מה שמכונה 'האחר המשמעותי' (significant other) – שיכול להיות קבוצה שבטית, גיאוגרפית, אתנית או חברתית".

לענייננו, הגורם האחרון הוא חשוב במיוחד, שכן בכדורגל התשובה לשאלה - את מי אתה אוהד? - מגדירה במידה רבה את מי שאתה. כך ניתן למצוא מקומות שבהם אוהדים לפי השתייכות דתית (סקוטלנד), פוליטית (למשל בית"ר), מעמדית (ארגנטינה, אנגליה) ואפילו לפי חברות באיגודים מקצועיים, כמו שהיה ברוסיה הקומוניסטית. לכך יש להוסיף אהדה שנובעת מסגנון משחק (אייאקס של קרויף), אירוע דרמטי (התרסקות המטוס של היונייטד), סדרת הצלחות, ואפילו, כמו שיספרו אוהדי הפועל בארץ ואוהדי יובנטוס באיטליה, פשוט מתוך הנאה מכך שכל האחרים שונאים אותך.

אלא שבשנים האחרונות הרומנטיקה הזו הולכת ונעלמת ואת מקומה תופסים הכסף, הפרסום והשיווק. גלילי: "השינוי הוא חלק מתהליך הרבה יותר רחב שעובר על עולם הספורט, ואשר מושפע מאוד מהמודל האמריקאי, מה שפרופ' אמיר בן־פורת כינה 'ממשחק לסחורה'. אמנם המודל הישן של האהדה עדיין דומיננטי, אבל המודל האמריקאי הולך ומתפשט. אצלם למשל קבוצה יכולה לעבור עיר מהיום למחר, ויש הרבה אנשים שבכלל אוהדים שחקן מסוים ולא קבוצה".

קראו עוד בכלכליסט:

.

בארסה על משקל מדונה

חלק מהמגמות הנוכחיות הן לא חדשות. גם בעבר היו קבוצות עשירות יותר ועשירות פחות וכבר באייטיז לכל אחד מאיתנו היתה קבוצה אחת בארץ ועוד אחת באנגליה. היום פשוט הכל יותר גדול, מקצועי, ומבוסס על אינטרסים כלכליים עד הפס האחרון של זלאטן. למעשה, מה שחדש באמת הוא המדיות התקשורתיות, שמאפשרות למועדונים להגיע לאוהדים בכל העולם ומשנות על הדרך את עצם הפרקטיקה של האהדה. אם פעם אהבה לקבוצה באה לידי ביטוי בהליכה לאצטדיון, בחברות במועדון ובצפייה בטלוויזיה, היום אהדה נמדדת במספר לייקים בפייסבוק או בבחירת קבוצות במשחקי פיפ"א. במילים אחרות, ייתכן שמה שאנחנו מכנים אהדה הוא בעצם התעניינות או פופולריות. במובן זה, אין הבדל גדול בין "אוהדים" של ברצלונה לבין מעריצים של מדונה.

"באופן רחב יותר הנושא הוא נאמנות", אומר גלילי. "אנחנו חיים בעידן שבו הנאמנות השתנתה ביחס לכל דבר. אנחנו הפכנו לסוויצ'רים, אנשים שאין להם בעיה להחליף מותג ביגוד, מזון, מפלגה וכו', וזה נכון גם ביחס לקבוצה. כשכל דבר הוא סחורה גם הקבוצה הופכת לסחורה, וגם אם לא בהכרח מחליפים אותה, יש לנו פחות צורך לאהוד ולהיות נאמנים. כל זה נכון בעיקר ביחס לאוהדים חדשים וצעירים".

.

הדור הצעיר הוא נקודת המפתח ומועדוני הצמרת משקיעים עשרות מיליוני דולרים בבניית עתודות של אוהדים ברחבי העולם ובעיקר בשווקים המתפתחים. ההצלחה של צ'לסי בעשור מאז שרכש אותה רומן אברמוביץ' הפכה את הכחולים מדרום לונדון לאחת הקבוצות האהודות בעולם - מיליוני אוהדים שאולי לא מגיעים לסטמפורד ברידג' ולא מכירים את ההיסטוריה של המועדון, אבל קונים חולצות וצעיפים ובתקווה גם ימשיכו לקנות אותם, כלומר אם ישמרו לה אמונים. זה למעשה אחד הפרדוקסים של מודל האהדה החדש, שבו הכמות באה על חשבון האיכות, וההתלהבות של ילדים ממסי או מרונלדו מחליפה את הדבקות המסורתית בסמל ובערכים.

האם מודל הכסף הגדול, כמו זה של צ'לסי או פריז סן ז'רמן, יכול ליצור אוהדים אמיתיים? "זה לא כסף גדול כמו שזה מודל אינסטנט", אומר גלילי. "הקבוצות האלה לא עברו תהליך ממושך של הבשלה, וכיוון שמדובר באינסטנט, האהדה גם יכולה לעבור הלאה". במילים אחרות, לא בטוח שמיליוני האוהדים יישארו אם הקבוצה לא תככב באירופה או חלילה תרד ליגה.

עלייתו של הסוג החדש של האוהדים לא תמיד עוברת חלק. אם פעם אוהד ברצלונה התיישב על הכיסא בקאמפ נואו בתחושה שהוא חלק מקבוצה מובחנת, בעלת היסטוריה ותרבות משותפת, היום הוא מרגיש שהוא חלק ממופע פופ או מאטרקציית תיירות, ולא כולם אוהבים את זה. "חלקם מאוד שמחים שהמועדון גדל, אבל יש כאלה שמרגישים שגנבו להם את הבית. הם יודעים שזו תהיה אופנה שתחלוף".

.

שני מודלים של אהדה

כבר עכשיו נראה שהמאבק בין שני המודלים של האהדה - זה המסורתי וזה של הפייסבוק - יוצר תגובות נגד מעניינות. במקרים מסוימים, היא מחזקת את מועדוני האוהדים השרופים, ה"אותנטיים", במה שמגיע לפעמים להיפרדות מהקבוצה־האם, כמו במקרה של F.C United. גם בצד התכול של מנצ'סטר, אוהדים ותיקים מרגישים שאולי הם זכו באליפות, אבל הפסידו את זהותם.

תופעה נוספת היא התחזקות האהדה מהסוג המסורתי לקבוצות קטנות ופחות ממוסחרות, שאף על פי שהן כמעט לא זוכות בתארים, הן מספקות לפחות את חוויית האהדה והעידוד "של פעם". בארגנטינה, אגב, מקובל שלכל אחד יש שתי קבוצות שהוא אוהד - אחת קטנה ומקומית ועוד אחת מהגדולות של בואנוס איירס. גם ההצלחה של קבוצות בבעלות האוהדים, מ־AFC ווימבלדון ועד הפועל אוסישקין, כמו גם הצלחות של מועדונים שמבוססים על שחקני בית ועל מודלים כלכליים שפויים (מונפלייה, דורטמונד, ארסנל בארגנטינה), עשויות לסמל איזו מגמה.

תגובה נוספת קשורה לניסיון של קבוצות להדגיש את המסורת הייחודית להם, את מה שגורם לאוהדים לאהוב אותן מלכתחילה. לפעמים זה נעשה לצורכי שיווק ציניים, לפעמים זה יותר אמיתי. "אפילו בארסה נכנעה לתנאי השוק", אומר גלילי ביחס להחלטה של המועדון לשים לראשונה בתולדותיו לוגו פרסומי על החולצות. "אתלטיק בילבאו עדיין מחזיקה עם שחקני בית בלבד, אבל היא ועוד כמה הם היוצאים מן הכלל שמעידים על הכלל".

אז לאן זה הולך? "בגדול, הכיוון הוא המודל האמריקאי, הגלובלי. אנשים זונחים את הקבוצה המקומית ועוברים לקבוצה בחו"ל, שמעולם לא ביקרו באצטדיון שלה. בעתיד נראה בישראל הרבה יותר שהולכים לברצלונה מאשר אוהדי הפועל פתח תקווה או הפועל רמת גן".

האמהות, בכל מקרה, יכולות לשמוח. לפחות אותן לא מחליפים.