נפלאות הכיבוש
ליאו מסי הוא גאון בגלל שהוא ככל הנראה "סובל" מאיזה OCD כלשהו, שהופך כל דבר שהוא רואה לשער. בכדורגל צריך לנצל את זה לטובת הקבוצה
ליאו מסי שבר אתמול את שיא הכיבושים לשנה קלנדרית, אותו החזיק גרד מולר במשך 40 שנה. ההישג מרשים בצורה בלתי רגילה וכדי להכניס את העניין לקונטקסט הנכון צריך רק להסתכל על מספרים המדהימים.
ב-2012 מסי שיחק 5405 דקות וכבש 86 שערים. זה שער כל 63 דקות. מסי כבש יותר שערים השנה מאשר קרלטון קול, חלוץ ווסטהאם, כבש בחייו. יש לציין שוויין רוני כבש אמש שני שערים שהעלו את מספר השערים שלו בקריירה ל-150 שערים. מסי, בקצב הנוכחי, מגיע ל-150 שערים בפחות משנתיים. העונה (2012/13) מסי כבש יותר שערי חוץ מאשר כל ריאל מדריד. הוא כבש השנה (2012) יותר שערים ממילאן ומליברפול.
מסי. שערים מתחילים ונגמרים במוח שלך צילום: איי אף פי
אז נכון, הליגה הספרדית היא אינה הליגה החזקה ביותר, אבל עדיין - מעט מאוד שחקנים מקצוענים כובשים 86 שערים בקריירה שלהם. ובטח שלא ב-11 חודשים ותשעה ימים.
מדובר בתופעה סטטיסטיקת נדירה שנובעת מגאונותו של מסי. וכמו גאונים אחרים הוא רואה את הדברים אחרת. קצת כמו בסרט/ספר "נפלאות התבונה", על המתמטיקאי זוכה פרס הנובל, ג'ון נאש – שהיה רואה את העולם אחרת, ככל הנראה בגלל הזיות שנבעו מסכיזופרניה - וזה מה שאפשר לו להגיע לפריצות דרך חשובות במדעי תורת המשחקים.
וכמו נאש, אני מתאר לעצי שגם כובשי שערים מצטיינים "סובלים" מאיזשהי הפרעה.
כשליאו מסי נשאל על מה הוא חושב לפני שהוא בועט לשער, הוא ענה: "השער". לפי מסי "הכל תלוי בשער" - "האם אני יכול לבעוט את הכדור לתוך השער, איפה אני צריך לבעוט לתוך השער, איפה עומד השוער וכו'". כשמסי היה ילד הוא נהג לחפש "שערים" ביום יום. "הייתי מחפש אובייקטים שנראים כמו שער", אמר למגזין ל"FourFourTwo". "ראיתי שתי קורות בהכל – שני עצים הפכו לשתי קורות, קיר עם ציורים הפך לשתי קורות, הכל נראה לי כמו שתי קורות ומשקוף – עד שעברתי לברצלונה בגיל 13 ואז היו לרשותי המתקנים המצוינים של ברצלונה".
מייקל אואן, שהיה כובש מצטיין בעשור הקודם, אמר בראיון לפני כעשור משהו מאוד דומה: "כל דבר שקצת דומה למלבן היה הופך עבורי לשער", אמר אואן. שגדל רחוק מאוד ממסי. "דלתות, שני עמודים, הכל. תמיד חשבתי על הכל כשער. זה היה מוזר".
ראדמל פאלקאו, חלוץ אתלטיקו מדריד שאתמול כבש חמישייה, גם אמר משהו דומה. ואף הוסיף: "לחלוצים תמיד יש את השער במוח שלהם. אתה תמיד חושב שניה לפני כולם איך אתה כובש. יש סוג של אובססיה לשערים. מנטאליות זה היא חלק ענקי מסוג המשחק הזה. המוח משחק כאן חלק מאוד גדול. אתה יכול להתאמן מבחינה פיזית ולהיות בכושר נדיר אבל אם המוח שלך לא במקום המתאים, אתה לא תכבוש."
פאלקאו מוסיף: "ככל שמתחילים להתקרב לשער, אתה מתחיל לחשוב על החללים שעשויים להיפתח עבורך, על ההזדמנויות שאולי יגיעו אלייך. על איך אתה תצטרך לגשת לכדור כדי לכבוש. שערים מתחילים ונגמרים במוח שלך".
זה נראה שעל פי העדויות הכובשים המצטיינים סובלים מאיזשהי הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD), שגורמת לכל דבר להיראות כמו שער. זו נקודת מבט ייחודית שהופכת אותם לכובשים המצטיינים שהם.
גם מהחיים שלנו אנחנו מכירים אנשים כאלו שיש להם רק מטרה אחת לנגד עיניהם . בדרך כלל הם החברים לעבודה שאנחנו לא כל כך אוהבים – כי הם דורסניים ויעשו הכל, כאמור, למען המטרה שהיא אובססיה עבורם. אבל בכדורגל זה קצת שונה. "בעלי האובססיה" יהיו כלום ללא עבודת הצוות סביבם ומי שעובד יותר טוב בצוות הופך לכובש מצטיין יותר.
מסי הפך לסקורר כה קטלני בעיקר בגלל העובדה שהוא יודע כי הוא "רק" חלק מקבוצה שעובדת עבור השערים שלו ובכך הופכים השערים שלו לשערים שלהם. המטרה שלו היתה להבקיע כמה שיותר אבל בברצלונה ניצלו את האובססיה האישית שלו לטובת הקבוצה. הוא עצמו מודה בזה. "שערים הם כלום בלי ניצחונות", אמר. וכשנשאל אמש לגבי השיא של מולר ענה: "השיא? מאוד נחמד אבל חשוב יותר הניצחון וזה שנשארו בפסגה".
