בדרך ל־NBA עוצרים בברצלונה ואיסטנבול

אם ליאור אליהו עדיין חולם על סיבוב ב־NBA, שלב הטופ 16 זה הזמן שלו להוכיח שהוא יכול לשמור על יציבות ועל רמה גבוהה בשני צדי המגרש גם בשלבים מתקדמים במפעל, כשאין סלים קלים ונלחמים על כל ריבאונד. לפחות על פי פתיחת העונה, נראה שהוא עשה צעד בכיוון הנכון.

במשך שנים אליהו תסכל את מיטב המאמנים בישראל. צביקה שרף, פיני גרשון ודיוויד בלאט ביקרו לא פעם את הפער הגדול שיש בין הכישרון הטבעי של הפורוורד לבין מוסר העבודה, המחויבות שלו ובעיקר משחק ההגנה הנרפה. מקטרגיו של אליהו תמיד יזכירו את אותה עונה תחת דושקו איבאנוביץ' בקאחה לבורל ויטוריה, שבה המאמן הקשוח לא ויתר לאליהו, העביד אותו בפרך ולצד הופעות יוצאות מהכלל על הפרקט, גם ייבש אותו לא מעט על הספסל. ולמרות הזכייה באליפות ספרד, אחת הליגות הקשות והתחרותיות ביבשת, אליהו בחר לחזור לישראל, למקום הכל כך נוח במכבי תל אביב ובליגה הישראלית עם החוק הרוסי שמבטיח לו דקות על הפרקט גם אם לא יתאבד על כל ריבאונד בכל אימון.

אליהו עם שחקני מכבי תל אביב צילום: ראובן שוורץ

פוטנציאל תמיד היה

פוטנציאל תמיד היה לאליהו. מאליפות אירופה עד גיל 20 ב־2004, אז הגיע עם הנבחרת לגמר הטורניר ולמדליית הכסף, דרך הפריצה בגליל עליון ועד לבחירה למקום ה־44 בסיבוב השני של דראפט ה־NBA ב־2006 על ידי אורלנדו מג'יק, שמיד העבירה את הזכויות עליו ליוסטון רוקטס. אלא שהרוקטס לא היו בטוחים מספיק והעדיפו שאליהו יתחשל באירופה ומאז קיים אותו פער עצום בין פוטנציאל ה־NBA לחוסר מיצוי מלוא הכישרון.

אליהו הפך למעין סמל לעצלות. בעוד שעומרי כספי, שחקן כישרוני פחות מאליהו, עבד קשה, לא הזיז את עיניו מהמטרה להיות הישראלי הראשון ב־NBA והגשים את החלום, אליהו הסתפק במקום מובטח במכבי תל אביב ובנבחרת ישראל. בקיץ האחרון, אחרי פרישתו של טל בורשטיין, הוחלט במכבי תל אביב לתת את סרט הקפטן לגיא פניני, שחקן שמצד אחד הרבה פחות מוכשר מאליהו ומצד שני גדל במועדון ומוכן להילחם על כל דקה כדי להיות במכבי תל אביב.

רק שמאז הקיץ המאמנים של אליהו מדברים עליו בצורה שונה. מאמן הנבחרת אריק שיבק היה מלא מחמאות לקמפיין של אליהו בנבחרת במוקדמות אליפות אירופה, ואמר ששיפר לא רק את המחויבות בהגנה אלא גם הוסיף לעצמו ממד חדש למשחק, של הוצאת מתפרצות כמו גארד. גם בלאט מדבר על אליהו כמעט בכל מסיבת עיתונאים מאז פתיחת העונה ומשבח את השינוי בגישה, המלחמה על הריבאונד, ההשתלבות בהגנה המחייבת חילופים בלתי פוסקים והוספת ממד האסיסטים בהתקפה.

אם כברירת מחדל ואם כתיקון על ההחלטה בקיץ, תקרית פניני־שולדרברנד הביאה את בלאט לבחור באליהו לקפטן החדש של מכבי תל אביב. "אני רוצה לשבח את ליאור אליהו מאז נכנס לתפקיד הקפטן", אמר עליו בלאט אחרי הניצחון על אלבה ברלין שהבטיח למכבי תל אביב את ראשות הבית, "הוא מתנהל בצורה יוצאת דופן, לא רק ביופי שלו אלא גם באופי שלו".

אליהו בחור שקט יותר מגיא פניני. הוא לא פרובוקטיבי במיוחד, לא נתפס כמזיק וביחס לישראלים גם שחקן מוביל בקבוצה, מה שמוסיף לכריזמה שלו בעיני השחקנים הזרים. הוא יכול לראות בבחירה כקפטן כהבעת אמון ודחיפה מורלית להמשיך לשאוף להשתפר.

דיוויד בלאט צילום: ראובן שוורץ

תפוקה במבחן

מבחינת הסטטיסטיקה אליהו סיים את שלב הבתים ביורוליג עם מאזן של כ־10 נקודות, כ־3 אסיסטים, כ־4 ריבאונדים ומדד 12 למשחק, כשהוא מעמיד נתונים דומים גם בליגה. הסטטיסטיקה שלו לא שונה בהרבה משתי עונותיו הקודמות תחת בלאט בשלב הבתים הראשון, כשבעונה שעברה אליהו העמיד ממוצעים של כ־11 נקודות, 3 ריבאונדים ואסיסט אחד למשחק ומדד 11.2 ובעונה שלפניה ממוצע של 10 נק', 4 ריבאונדים, אסיסט אחד ומדד 11.3. הירידה הגדולה בתפוקה של אליהו מגיעה ככל שהאינטנסיביות עולה. בשלב הטופ 16 בעונה שעברה אליהו ירד לשש נקודות למשחק ומדד 5.7 ובסדרה מול פנאתינייקוס הוא רשם ממוצע של 6.4 נק' למשחק, פחות משני ריבאונדים ומדד 5. גם בפיינל פור לפני שנתיים אליהו רשם ממוצעים נמוכים מאשר ביתר העונה, 6.5 נקודות למשחק, 2.5 ריבאונדים, 0 אסיסטים ומדד 5.5.

לכן המבחן האמיתי של אליהו יחל עכשיו, בשלב הטופ 16, כשכבר אין קבוצות כמו שאלון או פרוקום גדיניה שאפשר לפרק ב־30 הפרש ולסיים מתפרצות בדאנקים קלים. מכבי תל אביב עמדה במטרות שלה כשסיימה את שלב הבתים במקום הראשון בבית עם מאזן 2–8, עם שני הפסדים מול מלאגה וסיינה בהפרש של פוזשן אחד. מנגד, זה היה הבית הכי פחות איכותי ביורוליג וגם בסיום השלב הקבוצה עדיין לא מגובשת, אין היררכיה ברורה ובשבוע הקרוב צפויים שינויים בסגל. הבית בטופ 16, שמזמן את ברצלונה, חימקי מוסקבה, אולימפיאקוס, סיינה, פנרבחצ'ה־אולקר, בשיקטאש וקאחה לבורל, זו כבר אופרה אחרת והרבה יותר צמודה.

לפני שנתיים אליהו חתם על חוזה לחמש שנים במכבי תל אביב עם סעיפי יציאה ל־NBA. החל מהקיץ מחזיקה בזכויות שלו מינסוטה טימברוולבס, שם משחקים כמה שחקנים אירופים, בהם גם אנדריי קירילנקו ואלכסיי שבד, שאותם אימן בלאט בנבחרת רוסיה. במהלך האולימפיאדה בלאט היה צועק על שבד בלי הפסקה, בעיקר על ההגנה שלו. בהפסד ברבע הגמר לספרד בלאט לא חסך ביקורת מהגארדים של רוסיה שלא הסתדרו עם הקו האחורי של הספרדים. לעתים שבד היה נראה כמי שיצא ממקלחת קרה, אבל ברבע האחרון בקרב על הארד מול ארגנטינה, שבד היה זה שניצח לרוסיה את המשחק וכיום רושם ממוצעים של 25 דקות ומעל 10 נק' למשחק במינסוטה. את קירילנקו בלאט הרבה יותר חיבק ותמיד נתן לו גיבוי והרעיף מחמאות, גם אחרי הפסדים. בהרבה מובנים, היחס לשניהם מזכיר את היחס שקיבל אליהו בשנים האחרונות. חיבוק חם וגיבוי מקיר לקיר, אבל גם לא מעט מקלחות קרות.

מה שטוב לבלאט...

"

אני לא רוצה שאליהו ילך ל-NBA, ליאור הוא הקפטן והמנהיג של מכבי תל אביב", אומר בלאט, "התרומה שלו גדולה וכל הכבוד לו". אף שהוא מנסה להרגיע ולהוריד ציפיות, בלאט יודע שהסיכויים שלו להגשים את החלום הפרטי ולהיות מאמן ראשי ב־NBA תלויים מאוד ביכולת שלו להמשיך לטפח ולשבח שחקנים בטרם יגיעו או ישובו לשחק כדורסל באמריקה.

ההחלטה לעזוב את נבחרת רוסיה ולהתמקד במכבי תל אביב פוגעת בקשר שהיה לבלאט עם קהילת הכדורסל האמריקאית ובעיקר עם התקשורת האמריקאית, שמדי שנתיים באליפויות עולם ובאולימפיאדות היתה מחבקת והתעניינה במאמן הישראלי־אמריקאי שגדל בארצות הברית במהלך המלחמה הקרה ושיקם את הכדורסל הרוסי עד זכייה באליפות אירופה ובמדליה אולימפית. "אני מקווה שיגיע היום ויהיה ב־NBA בעלים אמיץ שיחשוב מחוץ לקופסה וייתן הזדמנות למאמן מבחוץ", אמר בלאט אחרי הזכייה בארד בלונדון, "וכשהיום הזה יגיע אני מקווה שיזכרו מי אני ומה הרקע שלי ויחשבו עליי".

כדי להישאר בתודעה האמריקאית בלאט יהיה חייב להמשיך למתג את מכבי תל אביב כמקפצת שחקנים ל־NBA. כפי שמכבי תל אביב נראית כרגע, אליהו הוא אולי פוטנציאל ה־NBA המוביל בסגל. הוא בן 27, במגמת שיפור, מעמיד ממוצעים נאים והקבוצה האמריקאית שמחזיקה בזכויותיו החתימה לא מעט אירופים, שחלקם גם עברו תחת בלאט. "כמובן שיש ל השאיפות שלי אבל כרגע אני לא מתעסק ב־NBA", אומר אליהו בדיפלומטיות, "אני מרוכז ביורוליג ובמכבי תל אביב". הכל עובד לטובתו של אליהו עד כה העונה, אבל עכשיו הוא צריך להוכיח שהוא יכול לשמור על יציבות גם ברמה גבוהה יותר כשהאינטנסיביות עולה.

הכותב הוא בעל תואר שני בלימודים אולימפיים וניהול ספורט ודוקטורנט לתקשורת באוניברסיטת בורנמות' באנגליה