האם קובי יחזור?

לא היו הרבה רגעים לא טובים בקריירה המפוארת של קובי בראיינט. אבל אין ספק שהחודש הוא עבר את אחד הרגעים הגרועים ביותר שלו, כאשר נפצע וגמר את העונה.

בקיץ הושקעו מיליונים רבים כדי לחזק את קבוצתו, לוס אנג'לס לייקרס. סטיב נאש ודווייט הווארד הגיעו לקליפורניה כדי להעניק לו הזדמנות לזכות בטבעת אליפות שישית. ואולם העונה היתה גרועה מאוד מבחינתו ומבחינת הקבוצה. הלחץ להגיע לפלייאוף גרם לכך שבראיינט צבר דקות משחק רבות, ובאחד המשחקים האחרונים של העונה קרע את גיד אכילס. הוא גמר את העונה, וכנראה שגם את רוב העונה הבאה הוא יבלה על הספסל. הסיפור הזה מהווה הזדמנות לבחון את השימוש שעושות קבוצות בכוכבים מתבגרים.

שכר השחקנים הוא ההוצאה הגדולה ביותר של קבוצות הספורט המקצועניות. בדרך כלל, כוכבי־העל הם אלו שזוכים למשכורות־העל, והם גם השחקנים היותר מבוגרים בסגל. הם משאב יקר ולכן ישנה חשיבות מכרעת לניצול נכון שלהם. רוב השיקולים של שימוש בשחקנים הם מקצועיים. בדרך כלל, למאמן המקצועי יש המילה האחרונה. אבל השימוש או אי־השימוש בשחקן קשור לכשירותו הפיזית, ולעתים קרובות יש שיקולים פיזיולוגיים שצריך להביא בחשבון.

קובי בראיינט. היה מתאמן ביום משחק צילום: איי פי

מצוין מבחוץ

רוב ספורטאי העילית בגיל שמעל 30 נראים מצוין מבחינה חיצונית. הם בעלי כושר גופני יוצא מן הכלל, שומרים על נפח השרירים ואינם נראים מתנשפים או עייפים במהלך המשחקים, אבל ניתוח פיזיולוגי וביו־מכני של ספורטאי עילית מתבגרים מראה שהכושר הגופני אינו כפי שהוא נראה. מבחינה פיזיולוגית, החל מגיל 30 מתרחשת ירידה משמעותית במספר יחידות השריר המתכווצות בזמן מאמץ.

תהליך זה אינו תלוי באימונים, והוא מתרחש גם אצל אנשים שאינם ספורטאים. זו תוצאה של תהליכי ניוון של מערכת העצבים וירידה במספר סיבי העצב המפעילים את השריר.

שחקני לייקרס לצד בראיינט. האם יוכל להשתקם? צילום: אם סי טי

עניין טבעי. תהליך זה משמעותי מאוד מכיוון שהירידה במספר סיבי השריר הפועלים אופיינית בעיקר לסיבי השריר הלבנים, האחראים על כוח השרירים ובעיקר על הכוח המתפרץ. התהליך אינו פוגע בתפקוד הסיבים האדומים.

זאת סיבה שספורטאים התלויים יותר בסיבים האדומים, האחראים למאמצים ממושכים לאורך זמן, כגון ריצות ארוכות ורכיבה על אופניים, יכולים להמשיך להתחרות עד גיל מאוחר מאוד. אבל המשמעות התפקודית של ניוון השרירים הלבנים היא שהחל מגיל 30 חלה ירידה משמעותית ביכולת של שחקנים לנתר ולהאיץ וירידה משמעותית במהירות הריצה למרחקים קצרים. מדובר בירידה הפוגעת לא רק בניתור אחד, אלה בעיקר ביכולת של הספורטאי לבצע כמה פעולות מהירות ברצף. בנוסף, השחקן המבוגר צריך זמן התאוששת ארוך יותר בין ביצוע המאמצים כדי לשמור על אותה רמה של ביצועים גופניים. הדבר בולט במיוחד בקרב מקצועות הכדור, שבהם השחקן נאלץ להתמודד עם שחקנים צעירים במצב גופני טוב ממנו.

שינויים פיזיולוגיים אלה משפיעים באופן ישיר על יכולת המשחק של שחקנים מבוגרים כמו בראיינט - ללא קשר לדקות משחק. ממעקב סטטיסטי שנערך אחר שלושה כוכבי NBA לשעבר (מייקל ג'ורדן, צ'ארלס בארקלי וקארים עבדול ג'אבר) לאורך הקריירה שלהם, עולה שהיכולת המוטורית שלהם לא נפגעה עם הגיל. למשל, בזריקות העונשין, שאינן דורשות פעולה מאומצת של השרירים, הם שמרו על אחוזי קליעה יציבים לאורך השנים. לעומת זאת, חלה ירידה משמעותית ועקבית במספר הנקודות שהם קלעו במהלך משחק פתוח.

המשמעות היא שעם הגיל, ולמרות הניסיון המצטבר, היה להם קשה יותר להגיע לזריקות חופשיות או זריקות טובות מול שחקני ההגנה של הקבוצה היריבה. כך ניתן להבין כי יש לצמצם לשחקן ותיק את דקות המשחק כדי לאפשר לו להתאושש טוב יותר וככה לנצל את הדקות שלו על המגרש בצורה טובה יותר - בזכות הניסיון שצבר. דקות משחק רבות מדי עלולות לפגוע בביצועיו על המגרש.

נקודה נוספת שצריך לשקול היא הסיכון של השחקן להיפגע בזמן משחק. רוב הפציעות נגרמות מתנועה לא נכונה. לניסיון של שחקן יש תפקיד חשוב בהימנעות מפציעות שנובעות מכך. זה קשור ליכולת השליטה הגופנית שלו, שלא נפגעת עם הגיל אלא משתפרת. עם זאת, כשבוחנים את סיבות הפציעות בקרב שחקנים מבוגרים, אז מגלים שהספורטאי הבוגר נפצע הרבה יותר בשרירים ובגידים. הסיבה לכך היא אופי הספורט הקבוצתי.

כשספורטאי מבצע מאמצים מגוונים שבהם השריר מתקצר ומתארך (כגון נחיתה מניתור, בלימה ושינוי כיוון) מספר פעמים רב לאורך זמן קצר - נוצרים בשרירים ובגידים קרעים קטנים. קרעים אלו מתאחים עם הזמן. בקרב ספורטאים צעירים תהליך הריפוי נמשך 48 שעות ואז הם מוכנים למשחק הבא. אצל ספורטאים ותיקים ההליך אטי יותר ועלול להימשך אפילו כמה שבועות - ולעתים קרובות המצב לא תמיד חוזר לקדמותו.

המשמעות המעשית היא שבעוד שחקן צעיר יכול לחזור לתפקוד מלא אחרי פרק זמן של 48 שעות, השחקן המבוגר עולה למשחק הבא כאשר חלק משריריו וגידיו אינם במצב אופטימלי, ולכן הסיכוי שלו להיפגע גבוה יותר.

לא נתן לעצמו לנוח

בראיינט מעולם לא נתן לעצמו לנוח יותר מדי. הוא בעל מוסר עבודה מוטרף - שניתן היה להבחין בו כבר מגיל צעיר כשהיה מגיע לבית הספר ב־5 בבוקר כדי להתאמן לבדו. לפני האולימפיאדה האחרונה, שאגב תרמה לא מעט לעומס שהיה עליו, הוא הוריד 7 ק"ג ממשקלו.

הוא לא היה מפסיק להתאמן עד שהגיע ל־400 זריקות לסל. הוא מתאמן ארבע שעות ביום בחדר כושר, והוא שם אפילו לפני משחקים. אחרי אימונים הוא היה שם קרח על הברכיים שלו ומשתמש ברפואה אלטרנטיבית כדי להפחית את הכאבים ולשחרר את השרירים.

שחקנים בגיל מבוגר תורמים המון לכל קבוצה. ניסיון, הבנת המשחק ואף יכולת מוטורית שאין לשחקנים צעירים. אולם, כדי לנצל את היכולות הללו, יש להתייחס אליהם אחרת. הם לא יכולים לשחק הרבה זמן, והם צריכים לנוח יותר.

אני מאמין שגם לגבי קובי בראיינט הצוות המקצועי והרפואי של הלייקרס היה מודע לסיכון בכך שהוא משחק זמן רב מדי. אבל הוא העדיף, כמו כוכבים רבים, "להקשיב לגוף שלו". זה לא הספיק. ההפך, זה כנראה רק פגע בו.

האם הוא יוכל לחזור מפציעה קשה כל כך? זה רק הזמן יגיד. אבל גם אם הוא יחזור, לאותה אינטנסיביות של אימונים ומשחקים הוא לא יוכל להגיע - זו לא פרשנות אלא עניין ביולוגי. וכאן כבר נכנסת השאלה הגדולה ביותר שעומדת בפני המועדון: האם הוא שווה את הכסף הגדול שמשלמים לו?

הכותב הוא פיזיולוג ופיזיותרפיסט במכון פיזילייף בהרצליה www.plife.co.il