מה היא אחריותו של מאמן?
כפי שראינו אצל אברם גרנט ואלי גוטמן, אפשר לצמצם את הפערים בין הישראלים לאירופאים עם הכנה נכונה. ואת זה גיא לוזון לא עשה
בבדיקה סטטיסטית של מאמן הכדורגל האנגלי, כריס קרלינג, נמצא ששחקנים אירופאים כמעט ולא נוגעים בכדור במהלך משחק כדורגל. שחקן מבלה בממוצע 53.4 שניות עם הכדור במהלך 90 דקות, ורץ עם הכדור לרגליו רק 191 מטר.
כדי לקבל פרספקטיבה, הזמן ששחקן נמצא עם הכדור ברגליו הוא פחות מ-1% מהזמן שהוא נמצא על המגרש; הזמן שהוא רץ עם הכדור שווה ערך לכ-1.5% מסך כל הריצות שלו במשחק (כ-11 ק"מ לשחקן ממוצע). הזמן הממוצע של שחקן עם כדור במהלך אחד עומד על 1.1 שניות. מספר הנגיעות הממוצע שלו בכדור במהלך אחד עומד על שתיים.
איסקו ותיאגו מנבחרת ספרד. נמוכים וחלשים יותר מהשחקנים הישראלים צילום: איי אף פי כל הנתונים הללו מצביעים על כך שבממוצע, אין לשחקן הרבה זמן לחשוב איך הוא פורץ את ההגנה עם הכדור או איך הוא מעביר אותו לשחקן אחר שיעשה זאת. זה אומר שמי שמנצלים את הזמן הקצר בצורה היעילה ביותר הם שחקנים בעלי חזון, מודעות למה שקורה מסביבם וכאלו בעלי הטכניקה שמאפשרת לקבלת ההחלטות שלהם לבוא לידי ביטוי במהלך המשחק. שחקנים עם יכולות שכליות גבוהות וקואורדינציה גבוהה הם אלו שבזמן הקצר מאוד שיש להם על הכדור יעשו את ההבדל בין קבוצה גרועה לקבוצה מעולה.
לפי קצב המשחק שלהם וקבלת ההחלטות שלהם, נראה כי השחקנים שאנחנו רואים בטורניר אליפות אירופה עד גיל 21 הם כבר שחקנים בוגרים לכל דבר שמותאמים לכדורגל המודרני: הם עוצרים את הכדור ומשחררים אותו בזריזות, הם מוצאים את השחקן החופשי במהירות - ובועטים כשהם יכולים בדיוק רב. הכל נעשה תוך מאיות, לא שניות.
אני חושש שממה שראינו בשני המשחקים של נבחרת ישראל הצעירה, השחקן הישראלי הצעיר אינו טכני מספיק וללא קואורדינציה מספקת כדי להפוך את 55 השניות הללו למשמעותיות במהלך משחק. הנתון שאולי מראה את חוסר היעילות של השחקנים הישראלים בצורה הטובה ביותר הוא זה: מבין 8 הנבחרות ביורו 2013, ישראל היא הקבוצה שמנסה הכי הרבה דריבלים בממוצע לדקה של החזקה בכדור. הדריבלים הללו מסתיימים, ברוב המקרים, באובדן כדור. כלומר - רצים עם הכדור לשום מקום.
זה לא עניין של פיזיות או כושר גופני: אנדרס אינייסטה וצ'אבי יותר נמוכים מכל שחקן בקישור הישראלי; זה עניין של מהירות חשיבה וקבלת החלטות. וזה, לישראלים, פשוט אין. בגלל זה הם אולי מגיעים לקבוצות אירופאיות, אבל כמעט שלא משחקים בהן; בגלל זה הם מתבטלים מול קבוצות אירופאיות; בגלל זה פער הרמות האדיר נראה כמעט בכל משחק בינלאומי. זה מתקשר לאימון גרוע ולא מספק בזמן שהם ילדים. כך שהשחקנים לא באמת אשמים בזה שהם גרועים. המערכת אשמה. ואולם כשקבוצה, גם ישראלית, מובסת בצורה כה משפילה כמו נגד איטליה אמש או משחקת בצורה כל כך עלובה כמו נגד נורבגיה בשבוע שעבר - זה מתקשר גם להכנה הטקטקית של המאמן. כי כפי שראינו אצל אברם גרנט ואלי גוטמן, אפשר לצמצם את הפערים בין הישראלים לאירופאים עם הכנה נכונה.
גיא לוזון. לא הכין את השחקנים להתמודד עם הפערים צילום: איי אף פי
הכנה זו העבודה הקשה באמת
בעולם הכדורגל הזה, שבו כל מאייה קריטית, ידע הוא כוח. הכנה היא חובה. וככל שההכנה יותר טובה, ככה הסיכוי לרוץ נכון יותר לכיוון של שחקן גדל. וככה הסיכוי של הקבוצה שלך לעצור פעולה של היריב גדל.
ז'וזה מוריניו הבין זאת, ולכן הביא את ההכנה למשחקים לרמות חדשות. "המיוחד" מכין את שחקניו במשך שבוע לקראת היריבה הבאה. לקראת משחקים חשובים הוא מחלק לכל שחקן קבצי וידאו של ביצועים של השחקן או השחקנים שיעמדו מולו במגרש כדי שיעשו שיעורי בית. המאמנים המודרניים למדו הרבה מההכנות הקפדניות של מוריניו, ובכך הכדורגל התקדם לרמות מקצוענות חדשות בעשור האחרון.
גיא לוזון, מנגד, אומר שהוא לא רצה להפחיד את שחקניו עם הכנה ספיציפית לשחקן כזה או אחר. בימים שלפני המשחק מול איטליה הוא כלל לא דיבר עם שחקניו - כך על פי העדויות שלהם. בפני עיתונאים הודה שלא נתן לשחקניו לצפות בקלטות של היריבה. לוזון אמר שהוא מתרכז אך רק באיך שהקבוצה שלו משחקת. במשך שנתיים הוא עבד עם הנבחרת הצעירה על איך שהיא אמורה לשחק ומה שייצא זה 180 דקות של חוסר מודעות טקטית, מספר הזדמנויות אומלל ואולי חמישה מהלכים התקפיים שנראו מתוכננים.
אני מתקשה להאמין ללוזון ג'וניור; אני בספק שהוא לא הכין את שחקניו ליריבה ספציפית - נראה שמדובר היה בתרגיל פסיכולוגי עבש ולא מוצלח. אבל אם לוזון באמת לא הכין את שחקניו ליריבות (רוב שחקניו מאשרים כי אכן לא הכין אותם ליריבות ספציפיות, אלא אמר להם לשחק את המשחק שלהם), אז מדובר בביזיון הגדול ביותר של מאמן נבחרת לאומית אי פעם. הרמת דגל לבן לפני שבכלל מתחילים לשחק.
כשלוזון אמר שלא צריך לראות וידאו של יריבות מפני שהנבחרת מתרכזת רק באיך היא משחקת, הוא מראה חוסר הבנה בסיסי בכדורגל מודרני. אפילו ברצלונה, ש-70% מזמן המשחק שולטת בכדור ומכתיבה את הקצב שלה בכל משחק, מתכוננת ליריבה שמולה כל משחק. פפ גווארדיולה היה צופה שעות במשחקים של יריבות כדי להבין מה הן נקודות התורפה שלהן וכדי להעביר לשחקנים שלו בצורה הטובה והמתומצתת ביותר מאיפה הם צריכים לתקוף ואיפה כדאי ללחוץ. טיטו וילאנובה, שהיה עוזרו ונהפך למאמן הראשי, היה יושב אישית עם שחקנים מול קלטות של שחקנים יריבים כדי שילמדו איך להתמודד איתם
ללוזון היו שנתיים ליישם סגנון כלשהו עם הנבחרת שלו - שלא ממש ראינו בשני משחקים. היו לו עוד כמה חודשים טובים כדי להתכונן ליריבות הספציפיות. אם הוא לא עשה זאת, הרי זה זלזול אדיר בקהל ובכדורגל הישראלי.
נסיים בזה שלוזון לא היה צריך את הטורניר הזה כדי לקבל ג'וב באירופה - הגשמת החלום שלו ושל משפחתו. הוא חתם על חוזה לפני הטורניר עם סטנדרד ליאז'. עכשיו הוא בעיה של הבלגים. אבל אולי בגלל זה הוא לא חשב שצריך להכין את שחקניו ברמה הטקטית? אני משער לעצמי שהוא לא מרגיש אשם או רע בקשר לתצוגות הנפל של שחקניו. הרי הכדורגל הישראלי שייך לדוד שלו. הוא לא חייב לו דבר.
