המערכת אשמה

שתי הופעות מביכות של נבחרת ישראל הצעירה. המשחק מול נורבגיה היה תצוגת תכלית של שחקנים שאינם יודעים לשמור על הכדור גם מול עשרה שחקנים. התצוגה השנייה היתה תבוסה מוצדקת לנבחרת איטלקית מבלי לתת פייט אמיתי.

במשחקים הללו ניתן היה לראות כי השחקנים הישראלים התקשו להשתלט על הכדור, לא ידעו לנחות כמו שצריך אחרי כדור גובה, תנועות הגוף שלהם לאחר איבוד כדור לא היו חדות. וכשאי אפשר להשתלט על הכדור בזריזות, כל מסירה ארוכה הופכת למשימה בלתי אפשרית. וכשלא יודעים איך לרוץ אחרי שחקנים, משחק הלחץ אינו יעיל. "הנורבגים נראו כאילו הם משחקים נגד שחקני נוער", אמר לי איש מקצוע אירופי במהלך המשחק הראשון בטורניר אליפות אירופה עד גיל 21 שנערך בנתניה. גיא לוזון לא אשם בחוסר היכולות המקצועיות של שחקניו. גם שחקניו לא אשמים. מי שאשמה היא מערכת הכשרה לקויה במיוחד בכל הקשור להבנה של מהו אימון יסודות בשנים האחרונות.

הבעיה נמצאת ברמת השטח. ברמת חוגי הכדורגל וקבוצות הילדים. הבעיה היא שהמאמן הישראלי הממוצע אינו טוב מספיק, ולכן השחקן הישראלי אינו טוב מספיק.

גיא לוזון. לא צמצם פערים צילום: איי אף פי

לא ברור שצריך ללמוד?

אבי יחיאל, מאמן הנערים המוכשר של מכבי תל אביב ולשעבר בלם נבחרת ישראל, חזר לפני כמה שבועות מהשתלמות מאמנים בגרמניה ואמר לי שהוא נדהם מהרצון של האנשים שם ללמוד. "התפעלתי מכמה שהם רוצים ללמוד", אמר לי. "מאמנים הם אלו שצריכים ללמוד הכי הרבה", עניתי לו. "חייבים לדעת המון כשמלמדים ילדים איך לשחק כדורגל".

האם לא ברור שצריך ללמוד? האם לא ברור שכדי שיהיו שחקנים ברמה הגבוהה ביותר צריך מאמנים ברמה הגבוהה ביותר? האם לא ברור כי צריך מערכת חינוך מאמנים מעולה כדי שתהיה מערכת חינוך שחקנים מעולה? הכשרה מעולה היא הסיבה העיקרית לצמיחה בכל תחום — וזה מוכח מחקרית. כך זה גם בכדורגל.

יש לציין שמאמנים במערכת הכשרה לא צריכים להיות אותם המאמנים במערכת המקצועית. מאמן במערכת הכשרה צריך להיות מחנך בנפשו ולא "ווינר" שדורש משחקניו לשחק 8־1־1 מתחילת המשחק כדי להשיג ניצחון. נראה כי כבר בעניין הבסיסי הזה מערכת הכשרת השחקנים הישראלים טועה.

הפערים גדלים

ב־1992 ערכתי מחקר השוואתי בין מדינות שונות לישראל, וכבר אז נראה שיש למדינות אחרות פער גדול על ישראל בהליך הכשרת המאמנים. בהשוואה לגרמניה, למשל, קורס האימון הישראלי לא נגע בחצי מהדברים שבהם נגע הקורס הגרמני. ומאז הגרמנים רק שיפרו את הליך הכשרת המאמנים שלהם בעוד הקורס הישראלי נשאר אי שם מאחור מבחינת תכנים.

אני מכיר צעירים ישראלים רבים שרוצים להיות מאמני כדורגל. הם באים לקורסים במטרה ללמוד, מלאי מרץ ורצון לשפר את הענף שבו הם גדלו. הם רצו להצליח ולהשפיע על התפתחות הענף כמאמנים. ואולם, אחרי הקורס - כשאני שואל אותם מה הם למדו, הם עונים לי "לא למדנו כלום". אפילו בקורס פרו שהסתיים לא מזמן, בוגריו ענו לי ש"היו כמה ימים של למידה, אבל כל השאר היה בזבוז זמן".

אחרי שלא למדו בקורס דבר מועיל, הם מגיעים לשטח ונתקלים במציאות קשה. להלן מבחר ציטוטים שחזרו על עצמם כמעט בכל שיחה שלי עם מאמנים צעירים: "מתסכל להיות מאמן", "המועדון קטסטרופה", "אני בהלם מהתנאים שיש כאן", "לא הייתי צריך ללכת לקורס", "לאמן זה סבל", "אני מיואש". רבים חוזרים על המילה "שחיקה".

מחקרים רבים בדקו מה גורם לשחיקה בקרב מאמנים. יש לכך שתי סיבות עיקריות: האחת היא תחושת כישלון מקצועי; השנייה היא ניפוץ חלום האימון ועיסוק תמידי בדברים שאינם אימון - כגון מינהלות ומשמעת.

הבעיה הראשית בקורסי המאמנים בישראל היא שמאמנים לא קיבלו הדרכה לגבי גיל ספציפי, מתוך נקודת הנחה מוטעית שאימון כדורגל הוא אימון אחיד לכל הגילאים. זה גורם לכך שלא משנה מה יעשו, הם ירגישו ככישלון מקצועי - כי אי אפשר ללמד ילדים בני 7 באותם כלים של ילדים בני 11. לזה נוספת היתקלות בלתי פוסקת בבעיות ארגון וחוסר מקצועיות - מה שחייב אותם להתעסק בדברים רבים שאינם אימון. כלומר, כבר בשלבים הראשונים המאמנים מתחילים להישחק.

ילדים משחקים כדורגל. זה מתחיל שם צילום: יובל חן

שחוקים ובודדים

נוסף על כך, מאמנים צעירים רבים טוענים בפניי שהם מגלים שהם "לבד". ללא מערכת שתומכת בהם בתוך המועדון או מחוצה לו. הם לא מתעדכנים, לא עוברים השתלמויות, לא יודעים מה קורה במועדונים אחרים. הם לא יודעים היכן למצוא אינפורמציה חדשה או להתעדכן במערכי אימון חדשניים. הם מחפשים תרגילים ביוטיוב כי התרגילים שלמדו להעביר אינם מגוונים מספיק. "לא הגיוני ששחקנים צעירים יעשו את אותם התרגילים בכל אימון", אמר לי מאמן צעיר, שחקן לשעבר.

יש קשיים רבים למערכת. הספרות בעברית מועטה וקורסי המאמנים לא מותאמים למציאות בישראל. בגלל מחסור ביכולות בחינה אובייקטיביות המערכת נוטה לשפוט את המאמן הצעיר על פי תוצאות המשחקים של ילדיו ולא על פי התפתחות הילדים או שיחות אישיות עם המאמן והילדים. "מבחן התוצאה" מוסיף לתחושת השחיקה, בניגוד לתחושה של סיפוק שחינוך הדור הצעיר אמור לספק.

שאלות בגרמנית

אני רוצה להשוות עכשיו את המערכת הגרמנית לזו שבישראל. את המערכת הגרמנית אני מכיר היטב בתור אחד שלמד והתחנך בה וגם עזר לעצבה עם עבודתי ותרומתי לתורת האימון, שעליה מבססים את הכשרת המאמנים בגרמניה.

כל המערכת יוצאת מתוך נקודת הנחה שהכשרה של מדריך/מאמן עומדת במרכז התקדמות הספורט. ההנחה היא שהמאמן הקטן, זה שעובד בחצי משרה, הוא החוליה החשובה ביותר בפיתוח שחקנים. הוא הראשון שנתקל בהם והוא הראשון שמייצר מהם שחקנים. הוא צריך להיות חמוש בכל כלי לימודים כדי להצליח בתפקידו. הצלחה בתפקידו היא זו שמקדמת את הכדורגל הגרמני כולו.

ההכשרה שלו מתחילה בקורס הגרמני, שם מנסים לשלב בין תיאוריה למעשה. מלמדים את המאמן לתכנן ומלמדים אותו ללמוד תוך כדי תנועה. המערכת בגרמניה נשארת עם היד על הדופק, ובודקת באופן תמידי אם בוגרי קורסי המדריכים יכולים להבין את הקשר בין התיאוריה ליישום. כפועל יוצא מכך, המאמנים בגרמניה נדרשים להפוך את התיאוריה לתרגילים בשטח. בכל שנתיים הם חייבים לעבור רענון תיאוריות שקשורות למדע ולכן כל הזמן מתפתחות, וזאת כדי לקבל אישור חידוש תעודת המאמן שלהם.

בהתאחדות הכדורגל הגרמנית, שאחראית על קורסי האימון, שואלים כל הזמן אם האימון ומה שהם מלמדים מתאים למאמנים לילד המודרני. כל מאמן מתמחה בגיל מסוים.

בגרמניה בפרט וברוב העולם המודרני בכלל הליך ההכשרה יוצא מתוך נקודת הנחה שמאמן הוא איש ארגון - חלק ממערכת של מועדון והתאחדות. יוצאים מתוך הבנה שהאימון עבור ילדים הוא שונה בכל גיל. המערכת יוצאת מתוך נקודת הנחה כי עולם האימון הוא עולם דינמי הדורש מכל מאמן "למידה עצמית ועקבית שעוברת דרך משובים לעצמו מהאימון, ודרך למידה של חדשנות בצורה מבוקרת" - כך על פי תורת האימון. הלמידה היא תמידית, השיפור מגיע דרך הלמידה.

תקופה קצרה יחסית

תקופת הזוהר העכשווית של הכדורגל הגרמני היא תוצאה של שינוי בהכשרת מאמנים שנעשה לפני יותר מעשור. המאמן הגרמני כיום הוא רבע מדען, רבע מורה, רבע חבר ורבע מאמן. עליו מוטלת החובה להתעדכן בכל ההתפתחויות ולהתמחות בגיל מסוים. הוא מקבל כלים מתקדמים מהמערכת ומתעדכן ומתעשר באופן תמידי.

מי שמזניח היום את ההכשרה של המאמנים יפגע בעתיד בספורט כולו ובמשמעותו לחברה. וזה מה שקורה בישראל. השיפור יבוא כשהמערכת תשתנה, כשהמאמן יהיה חלק ממערכת תומכת, שתלמד אותו ללמד טוב יותר. עניין זה יכול להיעשות בזמן קצר יחסית של עשר שנים - אבל צריך לרצות לעשות אותו, וכרגע לא נראה שמישהו רוצה להשתנות.