השינוי מתחיל בהתאחדות לכדורגל

קארסן ראמלו, כריסטיאן ציגה, מרקו רהמר, דימטמר האמן, קארסטן יאנקר, מרקו בודה, פרנק באומן, תומאס לינקה, אוליבר בירהוף, כריסטוף מצלדר, מיכאל באלאק - והרשימה נמשכת. כמעט כל השחקנים בסגל הנבחרת הגרמנית במונדיאל 2002 היו בגבוה של 1.85 ומעלה (רק חמישה היו מתחת ל-1.80 מטר). כולם היו מאוד חזקים ובעלי כושר גופני מצוין. הם היו קבוצה שאי אפשר היה ליהנות ממנה. משעממת ביותר. בלי יצירתיות. בלי דמיון. רובם לא היו מוכרים מחוץ לגרמניה ורובם גם לא ממש עניינו קבוצות שאינן גרמניות.  

הסגל הזה נשלח למונדיאל ביפן וקוריאה שנתיים לאחר שההתאחדות לכדורגל הגרמנית החליטה לשנות את הפילוסופיה שלה בגלל יורו 2000 המביך (הגרמנים לא עברו את שלב הבתים). ועל אף שנבחרת הנפילים הזאת של רודי פלר הגיעה לגמר המונדיאל - ה-DFB (התאחדות הכדורגל הגרמנית) החליטה להמשיך בשינוי, ולפתח שחקנים כישרוניים וזריזים.

ההבנה שבבסיס 

כישורים נמצאים במוח ולא ברגליים. כדי לפתח שחקנים כישרוניים יש צורך בפיתוח המוח של השחקנים, במיוחד הקואורדינציה. ההבנה הזאת נמצאת בבסיס של הרנסנס של הכדורגל הגרמני.

קואורדינציה היא כישור של המוח שצריך כדי לפתח את הטכניקה ואת יכולת קבלת ההחלטות. רמות גבוהות של קואורדינציה הכרחיות עבור שחקנים כדי להתמודד עם רוב האירועים שקורים במשחק. הן יאפשרו לשחקן להשתלט על הכדור טוב יותר, לשנות כיוון טוב יותר ולקבל החלטות מהר יותר. קואורדינציה מאפשרת לשחקן למקסם את היכולות שלו להתמודד עם המקריות שבכדורגל.

שחקני דורטמונד חוגגים צילום: איי אף פי

המחקרים מוכיחים שמקריות היא הגורם הכי משפיע על הכדורגל - גורם שכמעט לא מביאים בחשבון. מי שמצליח לשלוט על המקריות - הכדור שקופץ על גבשושית, הריבאונד שמסתובב בצורה מוזרה, המסירה בזמן התאקל מאחורה וכו' - יהיה שחקן טוב יותר. הגרמנים הבינו את זה.

"צריך לצמצם את גורם ההפתעה במשחק ולהשתלט עליו כמה שאפשר", אומר ד"ר מרק ורטהיים, מומחה קואורדינציה וחבר חשוב בקהילת מדעי הספורט בגרמניה. " שחקן בעל קואורדינציה גבוהה יותר שולט במקריות טוב יותר. ולכן קואורדינציה ולא כוח מתפרץ, מהירות או כושר גופני, היא מה שהופך שחקן כדורגל לשחקן טוב. וזה בבסיס הבנת הכדורגל של הגרמנים".  

11 שנה בלבד אחרי שהגרמנים שלחו למונדיאל סגל שמלא בשחקנים אפורים, קשוחים, גבוהים וחזקים – שחקנים שבקלות היו יכולים להיות שחקני כדוריד או כורתי עצים – שני מועדונים גרמניים, בורוסיה דורטמונד ובאיירן מינכן, ישחקו בגמר ליגת האלופות בשבת כשהסגלים שלהם מלאים בשחקנים קטנים ומוכשרים. לשתי הקבוצות שחקנים כגון נורי שאהין אילקאיי גונדוגאן, מריו גצה, מרקו רויס, מרסל שמלצר, פיליפ לאהם, טוני קרוס, סוון בנדר, דויד אלאבה, באסטיין שוויינשטייגר, דייגו קונטנטו ואחרים. כולם מתחת ל-1.85 מטר, כולם כישרוניים וכולם מעוררים קנאה בקרב הקבוצות האירופיות. כולם פותחו בגרמניה. 26 שחקני מסגלי השחקנים בגמר בוומבלי יכולים לשחק בנבחרת הגרמנית - אף אחד מהשחקנים הללו לא נוצר בתבנית שעשו ממנה את השחקנים של 2002.  

שחקן כמו תומאס מולר (1.86 מטר דרך אגב) לא היה מצליח בגרמניה של 2002. הוא היה מוגדר "חלש מדי" או "רגליים רזות" והיו בועטים אותו מחוץ למגרש. כיום הוא אחד מהשחקנים החשובים ביותר של באיירן מינכן ושל נבחרת גרמניה.

זה מדהים כמה אפשר לשנות בעשר שנים בלבד ברגע שרשויות הכדורגל מחליטות שצריך שינוי.

איך עשו את זה בגרמניה?  

קודם כל הגרמנים בנו תוכנית לטווח הארוך - לא לחמש השנים הבאות, או העשור הבא - אלא לעוד שני עשורים. "תוכנית 2024" (לפיה גרמניה תשלוט בכדורגל העולמי ב-2024) נכתבה על ידי אנשי מקצוע שיצאו להשתלמויות בכל מדינות הכדורגל החשובות.  

התוכנית הוצגה לכדורגל הגרמני ב-2003 ובבסיסה ההבנות הטכניות לגבי חשיבות הקואורדינציה וההבנות שההתאחדות והמועדונים צריכים לעבוד יחדיו כדי לגדל שחקנים. אפשר לנחש שהעובדה שהמועדונים נמצאים בשליטה ציבורית לפי חוק, עזרה בשיתוף הפעולה; אחרי הכל, הציבור גרמני רוצה שהכדורגל הגרמני ישתפר.

השקעה בתשתיות פיזיות (בניית מרכזי פיתוח כישרונות עבור ילדים בני 8 עד 14 עם מאמנים בעלי תעודה של אופ"א שיתפקדו גם כסקאוטים עבור המועדונים, למשל) עזרה להכניס ילדים לתוך מוסדות כדורגל מוקדם יותר. השקעה במאמנים עזרה בהתמקצעות פיתוח הכישורים לשחקנים הללו.

גם שחקני באיירן מינכן חוגגים צילום: איי אף פי

בגרמניה יש כיום 28,400 מאמנים עם תעודת אימון מאופ"א (באנגליה, לשם השוואה, יש רק 1,759, בישראל אין נתונים מדויקים) ו-1,070 מאמנים בעלי תעודת פרו (באנגליה יש רק 115 מאמנים כאלו). המאמנים הללו עובדים עם ילדים צעירים במועדונים חובבניים ללא יומרות תחרותיות ולא במסגרת ליגה. זאת כדי שמאמנים יתרכזו בפיתוח שחקנים ולא בהשגת ניצחונות (רוב הכדורגלנים בגרמניה לא משחקים בליגה עד גיל 16). 

השחקנים הכישרוניים ביותר, שמתגלים במועדונים החובבנים הללו (לכל מועדון כדורגל מקצועני יש בין 5 ל-10 מועדונים חובבנים בסביבתו, איתם הוא עובד ואותם הוא עוזר לממן) - הם עוברים לאימון באקדמיה של מועדון מקצועני. משם לכל קבוצה יש את השיטות והדרישות שלה.  

ההתאחדות עבדה על הספקת התשתית האנושית והפיזית. בכך היא סיפקה למועדונים מבחר מאוד גדול של ילדים מוכשרים, שאותם אפשר להפוך למקצוענים.

המאמנים היו חלק קריטי בתוכנית. בעבר, מאמני ילדים היו שחקנים שסיימו את הקריירה שלהם ככדורגלנים, ו"קיבלו מתנה". זה שונה לחלוטין. בהתאם לדרישות ההתאחדות לכדורגל, המועדונים החובבנים והמקצוענים התחילו להחתים מאמנים שלמדו את תורות האימון באוניברסיטה ולא סתם שחקנים לשעבר. מאמנים מדופלמים כאלו עבדו ברמת שורשי הדשא וגם ברמת המועדונים. אין אף שחקן לשעבר שיכול להיכנס לתפקיד בכדורגל הגרמני מבלי ללמוד ספורט ולקבל תעודה אקדמית. לכל מאמן יש רישיון והוא צריך לחדש אותו כל שנתיים על ידי הגעה להשתלמויות. 

מאחר שרוב המאמנים בגרמניה מלומדים – רובם גם מקבלים כסף טוב מאוד על תפקידם. מאמנים במחלקות הנוער של הקבוצות הבכירות עובדים במשרה מלאה. מאמנים בקבוצות החובבניות מקבלים משכורות טובות מאוד ביחס לשעות שהם על המגרש.

המצב בישראל שונה מאוד. למשל, בהפועל תל אביב, אחד מהמועדונים הגדולים בישראל, ימונה וואליד באדיר למנהל מקצועי של מחלקת הנוער, אף שהוא לא ממש בעל ניסיון רב מדי באימון ילדים. זה לא מינוי מפתיע בהתחשב בכך שההתאחדות לכדורגל בעצמה מינתה מאמנים ללא ניסיון באימון נערים או נוער לאימון נבחרת הנוער והנערים של ישראל.

ברמת השטח, מאמנים בישראל מקבלים סכומים מגוחכים - גם אם הם עובדים עבור מועדונים גדולים. והתשתיות? אם יש אסלה פועלת במגרש אימונים לילדים אז מדובר בהישג.

כשרוצים אז יכולים

הגרמנים החליטו להשתנות לפני כ-13 שנה. ב-2003 הם הציגו את התוכנית שעבדו עליה ביסודיות ורצינות ותוך 10 שנים הם עשו את זה – הם השתנו. השינוי הזה הגיע מכיוון ההתאחדות לכדורגל שהבינה כי הכדורגל הגרמני על המסלול הלא נכון וצריך להשקיע כספים רבים בתשתיות הפיזיות והאנושיות של המשחק כדי לשקם אותו.  

הלוואי וההתאחדות לכדורגל בישראל, שאגב משתפת פעולה עם ההתאחדות לכדורגל הגרמנית, גם תבין את הצורך ההכרחי שלה ושל הכדורגל הישראלי להשתנות.