מתחילים כל משחק בפיגור

לפני יותר משנה ההתאחדות לכדורגל קיבלה תוכנית מאוד מעניינת מבוגרי תוכנית פיפ"א מאסטר. אחד מהם היה בעברו כדורגלן מבטיח, אבל לא יכול היה להמשיך בקריירה בגלל שירות צבאי קרבי. לאחר שחרורו שיחק בקבוצה חובבנית עם חברים מהצבא - כולם שירתו ביחידות מובחרות - וזיהה שמדובר בקבוצה מיוחדת. כולם נחושים, פייטרים, תומכים זה בזה, עובדים מצוין בצוות - בקיצור, יחידה מובחרת. "תחשוב אם נבחרת ישראל היתה מורכבת משחקנים כאלה - מישהו היה יכול לנצח אותה?", אמר. זה היה הבסיס שלו לתוכנית שרקם והגיש להתאחדות לכדורגל.

התוכנית פשוטה יחסית ומטרתה להחזיר כדורגלנים לשעבר, שהיו לוחמים, לחיק הכדורגל הישראלי. התוכנית מתחילה בקביעת קריטריון: השלב הראשון הוא לקחת 60–50 משתחררים שהיו שחקני הרכב בליגת־העל לנוער והשלימו שירות קרבי; השלב השני הוא לכנס אותם ליום אימונים מיוחד שבו יבחרו קבוצות ליגת־העל וליגה הלאומית את מי שהכי מתאימים להן (בשיטת דראפט); השלב השלישי הוא מימון - מהטוטו/משרד הביטחון/תורם/חברה מסחרית. אותו גוף יסבסד את המשכורות לאותם 50–60 שחקנים לשתי עונות (שני שחקנים לכל קבוצה בליגת־העל והליגה הלאומית). על פי התוכנית, כל שחקן כזה ירוויח כ־8,500 שקל בחודש, שזו משכורת מצוינת לחייל משוחרר שמתבקש לשחק כדורגל. עלות הפרויקט עומדת על בערך חצי מיליון שקל בשנה. לא כסף גדול אבל כזה שיכול להחזיר למשחק אנשים איכותיים, פייטרים שיכולים להיות אחלה כדורגלנים. "התוכנית תחזיר שחקנים 'אבודים' לכדורגל הישראלי בגיל 21, שיביאו מעבר לכישרון גם ערכים מוספים כמו עבודת צוות ורוח לחימה", אומר אחד מבוגרי פיפ"א מאסטר.

ההתאחדות לכדורגל קיבלה לידיה את התוכנית, אבל מה קרה איתה? יוק. כלום. תוכניות רבות כאלו הגיעו לשולחן ההתאחדות, אבל לאנשים במסדרונות אצטדיון רמת גן, כנראה, היו דברים חשובים יותר לעשות עם הזמן שלהם, כמו להתעסק עם הליגה המקצוענית המקרטעת שלהם.

וסיפור זה מוביל להזנחת הדבר שההתאחדות לכדורגל צריכה לעשות, וזה להגדיל את מספר האנשים שעוסקים בכדורגל בישראל.

נבחרת ישראל. אין מספיק מועדונים כדי שיהיו מספיק שחקנים צילום: ראובן שוורץ

הזנחת שורשים

שתי ועדות שעסקו בכדורגל הישראלי - ועדת דודי כהן מטעם ההתאחדות לכדורגל ועדת זליכה מטעם משרד הספורט - טענו שיש יש להקים מינהלת ליגה בגלל שניהול הכדורגל המקצועני פוגע בתפקידים הציבוריים של ההתאחדות (שורשי הכדורגל, נבחרות לאומיות, עידוד פעילות כדורגל נשים ועוד) וש"העיסוק בליגות המקצועניות יוצר ניגודי עניינים הפוגעים הן בענף ובתדמיתו והן ביכולתן של הקבוצות המקצועניות להשיא את נכסיהן המסחריים והשיווקיים". אבל בהתאחדות לכדורגל לא ממהרים להרים את מינהלת הליגה. אולי מדברים עליה אבל מיוחד עבור אנשי המקצוע של ההתאחדות – רוצים להשאיר את הליגה בניהול ההתאחדות. זה בגלל "היוקרה" והעניין הרב שהיא מייצרת. אחרי הכל, למה להתעסק בעבודה הקשה והאפורה שכרוכה בעיסוק בשורשי הכדורגל אם אפשר להופיע בעיתון כמעט כל יום? הזנחת שורשי הכדורגל במשך שנים תמיד חוזרת לנשוך בתחת של ההתאחדות - ועוד איפה שהכי יקר לה: בנבחרת ישראל.

המותג המוביל של ההתאחדות לכדורגל דועך עם השנים בגלל הסיבה הפשוטה שאין מספיק כדורגל בישראל כדי שתהיה כאן נבחרת כדורגל ראויה.

.

כמה צעירים?

המספרים ברורים מאוד. בישראל יש, נכון לעונת 2011/12 , 29,123 כדורגלנים מתחת לגיל 18. זו קפיצה קצת מפתיעה מ־27,310 שחקנים שהיו רשומים בקריטריון הזה בעונה שלפני. אבל אל דאגה - גם 29 אלף כדורגלנים זה לא נתון שמגרד את המינימום שצריך להיות במדינה בסדר גודל של ישראל (7.76 מיליון איש). בפורטוגל (10.6 מיליון איש) רשומים כ־88,183 כדורגלנים מתחת לגיל 18. בקרואטיה (4.4 מיליון איש) רשומים כ־60 אלף כדורגלנים צעירים, בשוויץ (7.9 מיליון) יש 130 אלף כדורגלנים צעירים; בסלובקיה (5.4 מיליון) יש 167,241 כדורגלנים צעירים; בדנמרק (5.5 מיליון איש) רשומים כ־232 אלף כדורגלנים צעירים; ובסלובניה (שבה יש רק 2 מיליון איש) יש רק 9,000 כדורגלנים צעירים פחות מאשר בישראל (20,592).

כריסטיאנו רונלדו מנחם את דודו אוואט. מה יהיה בשישי? צילום: אי פי איי

המספרים המדוללים נובעים מכך שכמעט שאין מועדוני כדורגל בישראל. 1,216 קבוצות בסך הכל ורק 278 מועדונים. בקרואטיה יש 1,746 מועדונים ו־6,984 קבוצות; בדנמרק יש 1,647 מועדונים ו־17,242 קבוצות; פינלנד (958 - 5,397); לטביה (192 - 1,670); צפון אירלנד (938 - 1,282); נורבגיה (1,931 - 27,236); אירלנד (5,629 - 15,025); סקוטלנד (2,335 - 2,223); סלובקיה (2,305 - 6,891); וויילס (2,317 - 7,470) - כולן מדינות קטנות מישראל. אגב, בסלובניה ובבוסניה, גם מדינות קטנות מישראל בהרבה, יש בערך אותו מספר קבוצות. מבחינת "מספר תושבים למועדון", אין מה להשוות. ישראל היא אחת הגרועות באירופה בעניין הזה.

אגב, מבחינת מספר הכדורגלניות - ישראל ממש מדורגת באחד מהמקומות הנמוכים בעולם. בישראל שי רק 459 כדורגלניות. בלוקסמבורג (500 אלף תושבים) יש 500 כדורגלניות; באיסלנד יש פי 1.5 יותר כדורגלניות מאשר בישראל; בקפריסין פי שניים; בקרואטיה פי שלושה; בפינלנד פי שמונה; בדנמרק פי 155.

מדינת ישראל הזניחה את תשתיות הספורט והספורט העממי, אבל אין להמעיט באשמת ההתאחדות בכך שיש כל כך מעט כדורגלנים בישראל. בסיס הפירמידה הרעוע אינו מאפשר כדורגל בריא בישראל.

איפה היצירתיות?

ON TOP OF THAT, כמו שאומרים חברינו דוברי האנגלית, קורסי המאמנים בישראל אינם טובים מספיק. העדויות על כך זורמות כל הזמן. זה אומר שאין מספיק מאמנים טובים (ההתאחדות, אגב, לא הגישה לאופ"א את מספר המאמנים בישראל). גם אין מספיק עובדים - מאמני כושר, פיזיותרפיסטים, מסאז'יסטים או מומחי תזונה. ואם במועדונים האירופיים יש חובה על כל מועדון להעסיק עובד סוציאלי שמטפל בילדים, אז בישראל אפילו לא מודעים לכך שצריך כזה.

גם מבחינה מקצועית/חינוכית/ערכית אנחנו מפגרים מבחינה תפיסתית מחברינו האירופים. זה מוביל לפגיעה קשה ביכולות של נבחרת ישראל. למשל, עניין "היצירתיות". מאמנים ישראלים רבים לא יודעים איך להתמודד, ערכית וחינוכית, עם ילדים טיפה בעייתיים. "השחקנים היצירתיים קצת יותר פרועים מהילדים האחרים", אומר מאמן קבוצת נערים. "אבל המאמנים בישראל לא יודעים איך להתמודד עם זה, ולכן רבים מהילדים האלה נזרקים מהקבוצות".

זה מוביל לכך שישראל כבר לא מנפקת קשרים יצירתיים כמו פעם (אורי מלמיליאן, חיים רביבו, איל ברקוביץ', יוסי בניון ועוד). או כפי שהעיר אורי קופר ב"ידיעות אחרונות" בטורו המצוין "הכל מקצועי": בעולם משחקים כיום 4-2-3-1 עם שלושה קשרים התקפיים בעוד אצלנו משחקים מערך דומה עם שלושה קשרים הגנתיים שאינם יצירתיים. בנוסף, הליגה הישראלית, אף על פי שהיא ליגה שמייצאת את מיטב השחקנים שלה, היא אחת הליגות המבוגרות בעולם (גיל ממוצע 26.8). "המאמנים בנוער מייצרים שחקנים שאולי מאוד ממושמעים, אבל אין להם ברק. הם לא טכניים מספיק והם יכולים לתפקד טוב רק בהגנה", אומר מנהל מקצועי בכדורגל הישראלי.

אז מה טוב?

הישראלים לוחמים גדולים. שחקנים שהתמודדו מול יריבות ישראליות תמיד מציינים את הקשיחות הישראלית לטובה. אברם גרנט, למשל, שיחק על זה ועל רגשי הנחיתות של הכדורגלנים ביחס לעובדה שמעולם לא שירתו בצבא ו"לחמו" למען המדינה. הישראלים לוחמים. זה טוב מספיק למקום שלישי - בדרך כלל - אבל בשביל לעשות את הקפיצה, צריך לשפר את שורשי הכדורגל, את הסטנדרטים של האימון ואת הפתיחות של הענף לאנשים חדשים. כל אלו משימות של ההתאחדות לכדורגל - משימות שלאורך השנים היא נכשלה בהן.