בחירה לא בוגרת

אליפות אירופה עד גיל 21 בישראל מהווה הזדמנות לחובבי הכדורגל וגם לאנשי מקצוע לבחון את שחקני העתיד של אירופה ומאפשרת לנו לדון בעניין מהותי ביותר בכלכלת הספורט: איתור וטיפוח של שחקני הכדורגל הצעירים מהווים מנוע צמיחה חשוב בכדורגל המקצועני.

שוק העברות השחקנים מגלגל סכומי כסף אדירים - בונוסים ושכר לשחקנים, עמלות סוכנים ותשלומי העברות. כניסה לשוק פירושה הוצאות רבות על עניינים שאינם כדורגל נטו. לכן יש קבוצות רבות שמשקיעות כספים בצורה חכמה יותר באיתור שחקנים צעירים וטיפוחם באקדמיות. זה חוסך דמי מעבר, תשלומים לסוכנים וגם חלק ניכר מהמשכורות - כי הרי זה כלל ששחקן שעובר לקבוצה חדשה זוכה גם לשדרוג בשכר. הכסף שמושקע באקדמיות נחסך בשוק ההעברות, אך זה לא אומר שמדובר בכסף קטן, יש קבוצות שמשקיעות עשרות מיליונים באקדמיות שלהן. בשל העלות הגבוהה של טיפוח שחקנים, ישנה חשיבות עליונה באיתור השחקנים שיוכלו להשתלב בהצלחה בליגות המקצועניות ברמה הגבוהה. מטרת האקדמיות היא לייצר שחקנים לקבוצה הבוגרת ובכך לחסוך עלויות רכישת שחקנים.

כמחצית מהכסף שמושקע באקדמיה הולך לשכר למאמנים המקצועיים ולסקאוטים אשר מתמחים בעבודה עם ספורטאים צעירים. המאמנים הללו הם האחראים לקידום השחקנים - שבסופו של דבר מגיעים להיות מקצוענים. החלטות של מאמני הצעירים קובעות אם השחקן יקודם באופן ראוי בגיל הצעיר. הם אלו, בעצם, שקובעים איזה שחקן יתקדם יותר ואיזה לא. ובדיוק בהחלטות האלה מסתתרת העז שעשויה לפגוע בקידום שחקנים מסוימים ובסופו של דבר במועדון כולו.

בן שהר. היה מהיר יחסית לגילו צילום: ראובן שוורץ

זה ילד זה?

הצלחה של כדורגלן תלויה בכמה גורמים: יכולות טכניות, יכולות גופניות ויכולות מנטליות. מאמני צעירים רבים לא מבינים שקידום שחקנים בזכות יכולת יוצאת דופן אחת היא בעייתית מאוד. מחקרים בדקו וגילו כי הטעויות של אותם מאמנים מאוד דומות. והטעות הקריטית שבהן היא קידום שחקנים צעירים על פי יכולות גופניות בלבד, מבלי להביא בחשבון את גילם הביולוגי.

כאשר מדובר באימון ילדים ונוער, יש חשיבות רבה לגיל הביולוגי. השחקנים אמנם מתחרים על פי שנתוני הגיל הכרונולוגי, אולם מבחינת ההתפתחות הגופנית, הם שונים מאוד זה מזה. בקבוצת בני 14, למשל, סביר להניח שיהיה ילד שמבחינה גופנית התפתח מוקדם ולכן הגיל הביולוגי שלו תואם את גיל 16, ואילו חברו לקבוצה מתפתח מאוחר יותר וגילו הביולוגי הוא 12.

כיוון שבשנים האחרונות הכדורגל הפך למהיר יותר והדרישות הגופניות משחקני הכדורגל עולות, גם בגילים הצעירים רף הדרישות הגופניות עלה. לכן הגורם המשפיע ביותר בבחירת השחקנים הצעירים המובילים הוא יכולתם הגופנית. בגלל זה שחקנים שהתפתחו מוקדם יותר מבחינה ביולוגית זוכים לקידום על חשבון שחקנים אחרים בקבוצה שהתפתחותם הגופנית מאוחרת יותר.

ממחקר שנערך בקרב משתתפי טורנירי אליפויות אירופה לנערים ונוער, עולה שכשליש מהשחקנים בנבחרות נולדו בחודשים הראשונים של אותו שנתון. ההערכות הן שבגלל שהם מבוגרים יותר כרונולוגית, הם גם מפותחים יותר ביולוגית ולכן קיבלו העדפה בגילים הצעירים על פני שחקנים שנולדו כמה חודשים אחריהם. עם זאת, כאשר בחנו את משתתפי הטורניר עד גיל 21, שבו רוב השחקנים השלימו את הליך הגדילה שלהם, לא נמצא קשר בין תאריך הלידה לבין הצלחת השחקנים בנבחרת. מתברר שכאשר תהליך הגדילה הסתיים בגילאי העשרים, היתרון שהיה לשחקנים שהתפתחו מוקדם נעלם והם צריכים להתמודד מול שחקנים שאינם נופלים מהם ביכולתם הגופנית.

העדפה של שחקנים צעירים "בוגרים יותר" מבחינה פיזיולוגית נותנת להם יתרון משמעותי בהרבה מובנים. הם מתבלטים בעיני המאמן, והוא זה שמפתח אותם ומקדם אותם על חשבון שחקנים פחות מפותחים מבחינה פיזיולוגית. שחקנים "קטנים" רבים נאלצים לפרוש בגיל צעיר כיוון שהם לא מקבלים את ההזדמנויות להתמודד שווה בשווה. האפליה הזאת פוגעת, בסופו של דבר, במאגרי הכישרון של כל מדינה. דמיינו לעצמכם מה היה קורה לו ליאו מסי היה נדחק לשוליים משום שסבל ממחלה הורמונלית שלא אפשרה לו להתפתח ביולוגית בהתאם לגילו. למזלנו, הוא "נפל" על מאמנים שהאמינו ביכולותיו המוחיות והטכניות ו"התעלמו" מחוסר המהירות או הכוח שלו. עם זאת, מאמנים רבים עושים את הטעות של קידום השחקן המהיר והחזק על פני השחקן הכישרוני, ולכן כוכבים רבים בגילי הנוער פשוט לא מצליחים להתמודד בכדורגל הבוגרים.

ליאו מסי. . דמיינו לעצמכם מה היה קורה לו ליאו מסי היה נדחק לשוליים משום שסבל ממחלה הורמונלית שלא אפשרה לו להתפתח ביולוגית בהתאם לגילו צילום: איי אף פי

חוק בן שהר

רוב חובבי הכדורגל בישראל מכירים את סיפורו של הכדורגלן בן שהר. השחקן הישראלי הפגין יכולות גבוהות בגילי הנערים והנוער, ובגיל 17 נרכש על ידי מועדון הכדורגל צ'לסי ב־320 אלף ליש"ט. הוא זכה לחוזה יפה והיה במקום שאפשר לו עשות את הקפיצה לכיוון קריירה אדירה בכדורגל האירופי. ואולם, נראה כי ההתפתחות שלו פסקה באיזשהו שלב. הוא אמנם רשם הצלחה חלקית בכמה קבוצות באירופה, אך מעולם לא הגיע לרמות הגבוהות של אירופה - שאליהן הסקאוטים של צ'לסי ציפו שיגיע. "הבעיה" בשהר היתה שהוא היה מפותח מאוד לגילו.

כבר בגיל 16 הוא היה בעל מבנה גוף של שחקן בוגר, מה שהקנה לו יתרון על פני חבריו הצעירים לקבוצה ואפשר לו להתבסס על המהירות וכוחו כדי לכבוש מספר שערים רב ולהרשים את הסקאוטים. כבר בגיל 17 שיחק בנבחרת עד גיל 21 של ישראל, ולפני הגעתו לגיל 20 שיחק בנבחרת ישראל הבוגרת. אך כעבור כמה שנים נראה היה ששחקנים בגילו הדביקו את הפער הגופני. מהירותו וכוחו הגופני כבר לא ממש העניקו לו יתרון מול בלמים ברמה הגבוהה ביותר. שהר נהפך לשחקן ספסל בליגות הבכירות, וגם בליגה השנייה בגרמניה הוא לא ממש הצטיין. פיזיולוגית הוא התבלט ולכן קיבל את הצ'אנסים להיות באקדמיה של צ'לסי, ולהגיע לנבחרת הצעירה והבוגרת. ייתכן גם שהיתה לו בעיה בבחירת סוכנים ומעברים תכופים מדי בין מועדונים, מה שלא נתן לו את השקט הנפשי לגדול כמו שצריך - אבל בסופו של דבר נראה כי מה שפגע בו זה דווקא הצטיינותו על רקע גופני בגילים הצעירים.

סיפורו של שהר מראה שאף שהתפתחות פיזיולוגית מוקדמת נותנת מקפצה לקריירה של שחקנים רבים, היא גם עלולה לפגוע בהם. העובדה היא שעשרות, אם לא מאות, ילדים טופחו להיות שחקנים בגלל כוחם ומהירותם - אך זה פגע בהם בטווח הארוך כי לאחר כמה שנים של הצטיינות בזכות התבססות על מהירותם או כוחם, הם איבדו את היתרון היחסי ברגע שחבריהם למקצוע התבגרו גופנית.

למה הצעירים מצליחים?

ההתמקדות בפן הפיזיולוגי הזאת עשויה להסביר למה הכדורגלנים הישראלים מצליחים באופן יחסי בגילים הצעירים אך תמיד נכשלים בגילים הבוגרים. סביר להניח שמאמני הנבחרות הצעירות בוחרים בשחקנים בעלי יכולות גופניות גבוהות, מה שמאפשר להם להתמודד עם היריבים האירופים. הצלחה זמנית מושגת כך, אך זו רק הצלחה זמנית. ברגע שהשחקן האירופי, שאינו מתבסס על מהירותו וכוחו בגילים הצעירים, פוגש את השחקן הישראלי בגיל הבוגרים - הוא בעל יתרון טכני עליו. השחקן הישראלי, בעצם, איבד את היתרון הגופני שהיה לו בגיל 14 או 15 ומוצא את עצמו ללא יכולת להתמודד שכלית או טכנית עם השחקן האירופי, שאולי הפסיד לו בגילים הצעירים, אבל ינצח אותו בבוגרים.

"טעויות" כאלו כמו שנעשו עם שהר יכולות להימנע. סקאוטים וחוקרי כדורגל עבדו על כמה תרגילים ומבחנים שמאפשרים לזהות את הכישרונות ולא על סמך יכולותיהם הגופניות בגילים צעירים. המבחנים שמראים אם שחקן יכול להיות מקצוען צריכים להתמקד ביכולות טכניות ומנטליות. מבחני יכולות גופניות צריכים להתבצע אך ורק כאשר הגילים הביולוגיים של השחקנים שווים זה לזה. כלומר, תחרויות ריצה בקבוצות צעירות הן לא ממש מדד נכון לבחינת פוטנציאל של שחקנים. צילום עצמות או מעקב אחר סימני גדילה הם מבחנים מדויקים הרבה יותר לבדיקת היכולות הגופניות המקסימליות של צעיר - אבל אלו לא נעשים על המגרש.

פתרון נמצא במחלקות הנוער בישראל. צריך שהמרדף אחרי הניצחונות בגילים הצעירים ייעצר, ובמקום זאת ישימו דגש על בניית שחקנים במחלקות הנוער. אולי צריך גם לחלק כל שנתון לשניים - לקבוצה של שחקנים שנולדו בתחילת השנתון ולשחקנים שנולדו בחודשים האחרונים של השנתון, וזאת כדי לאפשר לכל ילד ונער לשחק עם שחקנים בני גילם המדויק.  

הכותב הוא פיזיולוג ופיזיותרפיסט במכון פיזילייף בהרצליה לפיזיותרפיה, שיקום וכושר אישי www.plife.co.il