האם הכדורגל הישראלי יכול להיות יותר מקצועני?
הכדורגל ברמות הגבוהות דורש היום משחקנים לרוץ שני חצאי מרתון בכל שבוע. האם הכדורגלנים הישראלים מקבלים מספיק כדי להצדיק את המאמץ הזה מצדם?
סביר להניח שאת שמו של סטבאן יובטיץ' תשמעו הרבה בקיץ הקרוב. הוא הולך להיות מלפפון חם ביותר. קבוצות רבות, ובהן ארסנל, יובנטוס ומנצ'סטר סיטי, מתעניינות בחלוץ של פיורנטינה, שהגיע לקבוצה האיטלקית ב־2008 מפרטיזן בלגרד.
תחילת התקופה שלו באיטליה כשחקן בן 17 לא היתה קלה. במיוחד כשחזר לבית ריק, מבלי לדעת מה זה לגור לבד או איך לטפל בעצמו. המצב, מן הסתם, גם השפיע עליו כשחקן - ואיך לא? הוא חי על ארוחות של חלב ועוגיות. "כששאלתי אותו מה הוא אוכל, הוא אמר לי שעוגיות, ומדי פעם חלב", מספר ליאור מני, לשעבר התזונאי של פיורנטינה וכיום התזונאי של מכבי חיפה ונבחרת ישראל. "הוא היה ילד חמוד כזה, אז היה צריך להראות לו מה אפשר לעשות ואיך לאכול בריא. באופן די טבעי הוא השתפר לאחר מכן, ועכשיו הוא ממש נראה כמו לוחם רציני. חזק וגדול. נחמד לראות את זה".
תזונה נכונה היא עניין סופר־קריטי לסופר־אתלטים שמשחקים כיום על מגרשי הדשא בליגות הכדורגל המקצועניות של אירופה. אם פעם, כלומר לפני פחות מחצי עשור, שחקן בן 17 שהגיע לקבוצה איטלקית היה יכול להרשות לעצמו לאכול עוגיות לארוחת ערב, היום זה כבר לא קורה. שחקן מוכשר כמו יובטיץ' יגיע למערכת שיודעת לקלוט אותו כיוון שהליך ההתמקצעות נמצא בכל תחום בכדורגל - מכושר, דרך תזונה ואפילו עד שינה (כמה קבוצות מעסיקות "מאמני שינה"). זאת מתוך נקודת הנחה שכדורגלן מקצוען צריך לעבוד 24 שעות ביממה כדי להיות כדורגלן ברמה הגבוהה ביותר. המקצוענות בכל תחום משפרת פלאים את הביצועים על המגרש. אין ספק בקשר לזה.
- יותר מדי כדורגל יהרוג אותך?
- למה תקציב המינימום עומד על 11.7 מיליון שקל לקבוצה?
- הכדורגל האירופי לא מכניס מספיק
יובטיץ'. יעבור לקבוצה גדולה צילום: אימג'בנק, Gettyimages
חצי מרתון למשחק
נחזור לדוגמת התזונה. מחקר של התאחדות הקולג'ים בארה"ב למשל גילה שביצועי קבוצת כדורגל שהתזונה שלה היתה טובה, המורכבת מפחמימות טובות לפני משחק, רצה 20% יותר מאשר קבוצה שהתזונה שלה היתה לא מאוזנת. הקבוצה שאכלה טוב גם ביצעה 35% יותר ספרינטים. אלו אחוזים קריטיים. "כשהתחלתי לשחק בשנות התשעים היו שחקנים עם בטן קטנה - אבל זה כבר לא קורה", כתב מיצ'ל סאלגדו, מגן ריאל מדריד לשעבר, בטור שלו במגזין "פור־פור־טו". "כדורגלנים היום חייבים לעמוד בתנאים הכי קשים. הלחץ עצום, הדרישות הגופניות קשות יותר והשחקנים דוחפים את עצמם יותר מתמיד. הכדורגלנים כל הזמן נמדדים ועומדים בדרישות גופניות, פיזיולוגיות ומנטליות".
תזונה נכונה, כאמור, משפרת בצורה ניכרת את הביצועים, ולכן חשוב ששחקנים מקצוענים יידעו מה לאכול ואיך לאכול. זה מצריך הקפדה מצדם, אבל גם הקפדה ושירותי תזונאים מצד המועדון שלהם. בכל הגילאים.
השיפורים הללו הובילו לכך שהכדורגל הופך למשחק יותר ויותר דינמי. אם עד שנות התשעים שחקנים רצו עד 8 ק"מ למשחק, השנה הם כבר רצים בין 11 ל־12 ק"מ למשחק. השחקנים הממוצעים רצים במהירויות שנוגעות ב־20 ק"מ לשעה - 2% יותר מהר מאשר בשנות התשעים. המהירים באמת רצים 36 קמ"ש. השחקנים היום גם יותר חזקים וגם יותר מהירים מבשנות התשעים ומשנים כיוון גוף (פעולה שמפעילה שרירים רבים) עד 1,000 פעמים במשחק.
המאמץ במאבקים הפיזיים (שמהווים חלק גדול מהמשחק וגורמים לעייפות ושחיקה גדולות יותר מריצה) כמעט לא נמדד, אבל שחקן יהיה מעורב ב־10–20 תאקלים ומאבקים פיזיים במשחק. הוא יקפוץ 15 פעמים לנגיחה. בסך הכל, שחקן עשוי לשרוף יותר מ־1,500 קלוריות במשחק. על פי החישובים, כל משחק כיום שווה ערך למאמץ של חצי מרתון, אבל בגלל כמויות הספרינטים (כ־100 ספרינטים למשחק) ומאבק מדובר במאמץ נרחב יותר של כל מערכות השרירים, הרצועות והגידים. "כדורגלנים נדרשים לכוח מתפרץ, עוצמתיות ומצד שני למהירות ולקלילות. לכן הכדורגלנים ברמות הגבוהות ביותר נדרשים לשילוב של מסת שריר מפותחת ואחוז שומן נמוך", אומר ליאור מני.
על פי מחקרים של כמה גורמים, לוקח לפחות 48 שעות להתאושש ממשחק כדורגל. עבור שחקנים מבוגרים יותר ההתאוששות לוקחת יותר זמן - יותר מ־72 שעות בדרך כלל. המקצוענות מאפשרת התאוששות מהירה יותר, אבל זמן ההתאוששות לא מביא בחשבון נסיעות, טיסות, אימונים, תדרוכים טקטיים - 48 שעות התאוששות זה המינימום המינימלי שצריך כדי להגיע לכל משחק בכושר סביר, אבל שבוע התאוששות מאפשר לכל שחקן להגיע בשיא שלו.
הבעיה היא ששבוע התאוששות הוא עניין נדיר מאוד בלוח השנה של הכדורגל. הרבה פעמים שחקנים מגיעים שחוקים למשחקים. זה מוביל לפציעות רבות אבל גם למצב לא הוגן שבו שחקנים לא משחקים בשיאם - והרי מה זה ספורט אם לא לבחון מי יותר טוב ממי בשיאו? מה גם, שלוח שנה צפוף מעניק יתרון מבני ולא הוגן לקבוצות עשירות יותר, שיכולות להרשות לעצמן סגל רחב ואיכותי יותר ורוטציה מגוונת יותר.
שחקני הפועל תל אביב. השחקן הישראלי נמוך יותר וחלש יותר מהשחקן האירופי,. הוא גם פחות טכני צילום: ראובן שוורץ
ומה בישראל?
מני מספר: "לאחר שחזרתי לארץ אחרי עבודה של כמה שנים בליגה האיטלקית הראשונה, גיליתי שאחוזי השומן של השחקן הישראלי בליגת־העל בסך הכל קרובים לאלו של השחקן האיטלקי, אך שמסת השריר של השחקן האיטלקי הרבה יותר מפותחת, 2.5 ק"ג יותר שריר". ישנם עוד חסרונות משמעותיים בין הכדורגלן הישראלי לכדורגלן האירופי. השחקן האירופי, למשל, מקבל ומשחרר כדור ב־1.1 עד 1.5 שניות, בעוד השחקן הישראלי עושה אותן פעולות ב־3.5 עד 5.5 שניות. הליך התמקצעות אינטנסיבי יכול לשנות את העניין. בתיאוריה, אין ספק שאם קבוצה ישראלית תתחיל להתנהל במקצוענות טהורה - בתוך זמן קצר היא תעלה את רמת הביצועים הפיזיולוגיים והפיזיים של שחקניה (ע"ע מכבי תל אביב). אבל האם הכדורגל הישראלי כולו יכול לבצע הליך התמקצעות אינטנסיבי שישפר אותו פלאים?
במבנה הנוכחי לא.
בישראל יש 28 קבוצות מקצועניות ו־1,191 "מקצוענים". בגרמניה, מדינה בעלת 80 מיליון תושבים, יש שתי ליגות מקצועניות עם 36 קבוצות ופחות מ־1,000 שחקנים מקצוענים. כמה מהישראלים באמת מקצוענים? רבים לא. רבים לא יכולים להרשות לעצמם להקדיש עצמם לכדורגל בלבד בגלל המשכורות שהם מקבלים.
על פי נתוני הבקרה התקציבית של ההתאחדות לכדורגל יש 595 שחקני ליגת־העל ו־596 שחקני הליגה הלאומית. רובם מרוויחים פחות מ־4,166 שקל ברוטו בחודש. 36% מהשחקנים מרוויחים עד 50 אלף שקל בשנה ועוד 9% מרוויחים בין 50 ל־100 אלף שקל בשנה (וגם הם לא תמיד מקבלים את הכסף בזמן או בכלל). זה אומר שכמעט חצי מהשחקנים בישראל מרוויחים פחות מ־8,300 שקל ברוטו בחודש - הרוב הגדול מביניהם מרוויח הרבה פחות מ־4,500 שקל. האם זה מספיק כסף כדי לצפות מהם להתנהל כמקצוענים 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע?
הכלכלה הישראלית, כרגע, לא יכולה לתמוך בכמות כזו גדולה של כדורגלנים מקצוענים - שבאמת יוכלו להתחרות ברמות גבוהות ולספק בידור ברמה גבוהה לצופים במגרשים ובטלוויזיה. אז האם הכדורגל הישראלי יוכל להשתדרג מקצועית? אם יצמצם את מספר הקבוצות בליגות הבכירות כך שיותר כסף יושקע פר שחקן, וכך תיווצר שכבה יותר מקצועית של כדורגלנים ישראלים - אז אולי. אם בגרמניה עושים ככה - אין סיבה שבישראל לא יעשו את זה.
ובכלל, נראה כי דווקא פחות כדורגל, אם כי ברמה יותר גבוהה - זה מה שהקהל רוצה. ולא רק בישראל.
דון גארבר, הקומישינר של ה־MLS, ליגת הכדורגל המקצוענית של צפון אמריקה, אמר לאחרונה: "יש יותר מדי כדורגל בטלוויזיה. יותר מכל ספורט אחר. אני חושב שיהיה חכם מבחינת עולם הכדורגל למצוא דרך לצמצם את כמות הכדורגל בטלוויזיה וליצור מצב כמו ה־NFL - שמגיש את הפוטבול יומיים בשבוע - עם לוח שנה קצר מאוד. זה מאוד מושך ומאוד מעניין". ב־NFL נותנים לשחקנים שבוע להתאושש. הם מגיעים לכל משחק הכי קרוב לשיא. זה הוגן יותר וגם מעניין יותר. הסיכויים להפתעה ב־NFL יותר גבוהים מאשר בכל ליגת כדורגל בכירה.
הבעיה הגדולה בכדורגל הישראלי היא שראשיו לא מבינים את החולשות של הכדורגלן הישראלי. בנוסף, מממנים גדולים כמו הטוטו מתעקשים לפזר את המשחקים (ליגה, גביע, גביע הליגה) בשביל ההימורים (מבחינתם יהיה משחק ליגה כל יום). התפיסה ש"צריך יותר כדורגל בשביל להרוויח יותר כסף ממנו" פוגעת בכדורגל, פוגעת באהדה ופוגעת בכלכלת הכדורגל. העשור וחצי האחרונים מוכיחים זאת.
