ברך מאוזנת, תקציב מאוזן

דמיינו שקבוצתכם קונה שחקן חיזוק ב־2 מיליון שקל. בנוסף, הוא זוכה למשכורת של יותר מ־80 אלף שקל נטו בחודש. זהו כסף שאתם עזרתם לקבוצה שלכם לאסוף ממכירת מינויים וכרטיסים. השחקן הזה אמור להיות תותח־על על פי הסטטיסטיקות שלו, אבל כבר באימון הראשון בקבוצה הוא קורע את הרצועה - הוא צריך לעבור ניתוח ולפחות תשעה חודשים שיקום. וייתכן שהוא לעולם לא יחזור להיות השחקן שהקבוצה שלכם קנתה. ייתכן מאוד שכל הכסף הזה שהושקע בו בוזבז. איך מונעים בזבוז כזה, בזבוז של כסף שלכם בסופו של דבר?

המחיר הכלכלי של פציעות בספורט התחרותי הוא עצום, ולכן קבוצות־על משקיעות כסף רב במימון צוות רפואי מגוון ואפילו בניתוחי וידיאו של תנועות השחקן. אולם מתברר שאימונים גופניים נכונים מפחיתים משמעותית את שיעור הפציעות ובעלות נמוכה מאוד. לפעמיים זה כל כך פשוט, שזה פשוט מגוחך לחשוב שקבוצות לא עשו זאת קודם.

שחקן פצוע. זה היה יכול להימנע צילום: איי אף פי

קריעה בכל 20 אלף שעות

עיסוק בספורט מקצועני תחרותי כרוך בפציעות גופניות. הספורטאים המקצוענים מקדישים שעות רבות לטיפוח יכולות גופניות ונדרשים לעלייה מתמדת בביצועים הגופניים: כיום השחקנים בכל ענפי הספורט רצים מהר יותר, מנתרים גבוה יותר ונלחמים על המגרש מול שחקנים שרצים מהר יותר ומנתרים גבוה יותר. הלחץ על הגוף האנושי שלהם רק מתגבר עם השנים. כתוצאה מכך שכיחות הפציעות עולה באופן משמעותי. עד כמה הן שכיחות? על פי נתונים שנאספו, אחרי כל 20 אלף שעות אימון של שחקן כדורגל, נקרעת הרצועה הצולבת שלו.

פציעות קלות יותר כגון נקע בקרסול או מתיחה של שרירים שונים מתרחשות בשיעורים גבוהים הרבה יותר. בנוסף לפגיעה הכלכלית הישירה בקבוצה, יש בפציעות הללו גם אלמנט של שחיקה בביצועי השחקן, שגורמת לאובדן יכולת השתכרות עתידית שלו. הפציעה, כאמור, עלולה לפגוע גם בביצועי הקבוצה, ובסך הכל כרוכה בהפסד ההכנסות הכלכליות של כולם. בייחוד לאור העובדה שקיימות עלויות כלכליות לא קטנות בכלל בטיפול בפציעה: העלות בטיפולים בפציעות בברך בקרב ספורטאים (מקצוענים וחובבנים) בארצות הברית היא עצומה ומוערכת במיליארד דולר בשנה. העלות של נקעים בקרסול נאמדת ב־2 מיליארד דולר.

בגלל העלויות הגבוהות הכרוכות בטיפול בפציעות, נערכו בשנים האחרונות מחקרים רבים שמטרתם היתה להעניק כלים שיזהו את הסיכון לפציעה לפני שהיא מתרחשת. מחקרים אלו הובילו לפיתוח כמה בדיקות אשר יכולות לאבחן שחקנים בעלי סיכון מוגבר לפציעה. חלק מהמבחנים כוללים ניתוחי וידיאו של תנועות הספורטאים, בדיקת כוח השרירים, מבחני גמישות ועוד.

במקביל, קבוצות הספורט המובילות משקיעות כסף רב במתן טיפולים מונעים. הקבוצות מעסיקות צוות רפואי מתוגבר שכולל כמה רופאים, פיזיותרפיסטים, מאמני כושר ועוד. השחקנים עצמם משקיעים שעות רבות בטיפולים ובאימוני פילאטיס, יוגה ואימונים מגוונים רבים שיעזרו לחזק את האזורים החשופים לפציעה. כל הדברים הללו עולים הרבה כסף.

זה יכול לבוא בזול

מתן טיפול יקר ומגוון, שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים ואימונים משלימים מפחיתים את שיעור הפציעות, אך על פי תוצאות המחקרים ניתן להפחית את מספר הפציעות גם בעלות כספית נמוכה יותר, ללא צורך בהשקעת שעות רבות בתרגול ובטיפולים.

במחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת Sport Medicine גילו קבוצת חוקרים מהולנד שרוב השחקנים לא נפצעים בגלל היתקלות או פגיעה במהלך משחק, אלא שהגורמים העיקריים לפציעות שלהם הם שני אלמנטים שאפשר לעבוד עליהם באימונים.

האלמנט הראשון הוא מחסור איזון שרירי סביב המפרק שנפגע. המשמעות היא שהשרירים שעלולים להיפגע אינם מתורגלים ברמה מספיקה ביחס לשרירים אחרים במפרק. לדוגמה: הסיבה העיקרית לפציעה בשרירי הירך האחורי, האופיינית לכדורגלנים, היא חולשה של שרירי הירך האחורית ביחס לשרירים הקדמיים.

האלמנט השני שגורם לפציעות הוא שליטה מוטורית לקויה בגוף בזמן ביצוע פעולות — או במילים אחרות: קואורדינציה מוטורית לא מספקת. לדוגמה, תנועה לא מבוקרת של הברך בזמן ניתור מובילה לפגיעות טראומטיות של הברך.

חיזוק משמעותי למחקר זה כבר מתבצע בשטח עצמו. פיפ"א, ההתאחדות העולמית לכדורגל, נעזרה במומחי ספורט כדי לפתח תוכנית שכוללת סדרה של תרגילי חימום שנמצאו יעילים למניעת פציעות בקבוצות כדורגל וכדורסל.

פאו גאסול. האלמנט השני שגורם לפציעות הוא שליטה מוטורית לקויה בגוף בזמן ביצוע פעולות — או במילים אחרות: קואורדינציה מוטורית לא מספקת. לדוגמה, תנועה לא מבוקרת של הברך בזמן ניתור מובילה לפגיעות טראומטיות של הברך צילום: רויטרס

עניין קריטי לנוער

המסקנה היא שניתן להפחית משמעותית את שיעור הפציעות בספורט על ידי תרגילים נכונים וללא צורך באמצעים מתוחכמים או צוות רב־תחומי. זה עניין קריטי במיוחד לקבוצות בארץ, שאינן יכולות לעמוד בדרישות התקציביות של הרפואה המודרנית. העניין הזה קריטי במיוחד למחלקות הנוער, שאינן זוכות לאותם תקציבים שהקבוצות הבוגרות נהנות מהם.

באופן מעשי, מדובר בשינוי מהותי בדרכי האימון. במקום לבצע מתיחות פסיביות, שאין להן השפעה על ביצועים ספורטיביים או על הפחתת פציעות, יש להשקיע את הזמן בביצוע תרגילי חיזוק דינמיים, המשפרים את השליטה במפרקי הגוף וגם את היכולת הקואורדינטיבית של השחקנים.

איך עושים זאת? על ידי שיפור הידע של מאמני ספורט ומאמני הכושר בארץ. המאמנים, בעיקר של ספורטאים צעירים, נמצאים רוב הזמן עם השחקנים ואחראים לשיפור היכולת הגופנית שלהם. זה אומר, שינוי משמעותי של התכנים בקורסי מאמנים בישראל כמו גם שינוי משמעותי של בניית מערך האימונים בישראל.

אפשר להימנע מפציעות ללא תקציבי ענק שיוצאים מהספורט והולכים לצוותים רפואיים. בכך אפשר גם לשפר באופן משמעותי את היעילות הכספית של הקבוצות בישראל, וחשוב יותר — לשפר את הביצועים על המגרש של הספורטאים ולהאריך את הקריירה שלהם.

הכותב הוא פיזיולוג פיזיותרפיסט במכון "פיזיולייף" בהרצליה וגם פיזיותרפיסט של קבוצת בני הרצליה בכדורסל בליגת־העל