גביע הקונפדרציות מטעה

אז נבחרת ברזיל זכתה בגביע הקונפדרציות. זו הפעם השלישית ברציפות שנבחרת הסלסאו זוכה בגביע הזה וצוות האימון והמשחק הברזילאים, כמו גם פרשנים רבים, אומרים שזה מסמל את הדרך שלהם חזרה לטופ העולמי. ואולי, בזכות הקהל הביתי, הזכייה הזו גם מראה שהנבחרת הברזילאית הפייבוריטית ראויה לזכייה בגביע העולמי בשנה הבאה.

אבל מה זה אומר בעצם? כלום באמת. הזוכה של גביע הקונפדרציות מעולם לא זכתה בגביע העולם בשנה שאחרי.

הזכייה של ברזיל לא מסמלת דבר. יש לה נבחרת שמורכבת מאינדיבדואלים נפלאים והיא מעולם לא היתה חלשה כמו שדירוג פיפ"א מראה (מקום 22). עם זאת, הם יצטרכו לעבוד מאוד קשה בשנה הקרובה כדי להגיע לרמת גיבוש מספקת. ובניגוד לנבחרת ספרד, איטליה או גרמניה - אין בברזיל הסכמה על סגנון אחיד.

נבחרת ברזיל חוגגת. כל כך הרבה יכול להשתנות צילום: איי אף פי

אבל ב-2001 פליפה סקולארי קיבל את תפקיד מאמן הנבחרת הברזילאית ושנה אחרי זכה עמה בגביע העולמי. הוא חזר לתפקיד מאמן הנבחרת בסוף 2012, כלומר שנה וחצי לפני המונדיאל.

הסטטיסטיקות מראות שב-13 מ-19 אלופות עולם היה מאמן שאימן את הנבחרת הזוכה לפחות שלוש שנים לפני המונדיאל אבל בשישה מקרים המאמן לקח את תפקיד מאמן הנבחרת רק שנה לפני שזכה במונדיאל. בארבעה מהמקרים הללו היה זה מאמן של נבחרת ברזיל שקיבל את התפקיד הקשה פחות כשנה לפני הזכייה. לברזיל יש חמישה גביעי עולם. כלומר, זה פתאום נראה סביר ביותר שסקולארי יעשה זאת שוב - במיוחד שקרלוס פריירה, אלוף עולם מ-1994, הוא עוזר המאמן שלו.

אבל מה כל זה אומר? כלום באמת.

הזכייה של ברזיל בגביע הקונפדרציות היא כמו הזכייה של פרננדו טורס בנעל הזהב. הוא לא אומרת דבר מאחר שהוא כבש ארבעה מחמישה שעריו נגד טהיטי.

בכלל, גביע הקונפדרציות הזה הוא סתם מקבץ של משחקי ידידות במסגרת של טורניר, שמגיע אחרי עונה קשה ומתישה. אי אפשר לקחת את גביע הקונפדרציות ברצינות. צריך לחכות שנה שלמה עכשיו בשביל הדבר האמיתי. כל כך הרבה יכול להשתנות והתייחסות לטורניר הזה כמשהו משמעותי עשויה להטעות.