מי אמר שצריך לפרוש בשיא?

אחרי ההפסד בסיבוב השני של ווימיבלדון של רוג'ר פדרר השוויוצרי החל להישמע רשרוש טורדני בקרב פרשני הטניס. "משהו אצל השוויצרי כבר לא דופק, הוא מאבד ממגע הקסם שכל כך אפיין אותו ועוד אמרות שפר דומות לאלו שתכליתן אחת: לחזק את האקסיומה שאלופים צריכים לפרוש בשיא.

זוהי שטות מוחלטת.

למי בדיוק מפריע שפדרר יפרוש שלא בשיא? הוא לפחות טוען שהוא עדיין נהנה, הקהל אוהב אותו, ומארגני הטורנירים בוודאי שמחים שלוח השחקנים יעוטר באגדת הטניס השוויצרית שזכתה עד כה ב-17 גרלאנד-סלאמים.

פדרר באולימפיאדה. אז מה אם הוא מפסיד לצונגה? צילום: רויטרס

אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של הטניס, ג'ימי קונורס פרש בגיל 44 ממשחק. הוא היה אחד מהשחקנים הכי אהובים

שיודעים לשחק היטב את המשחק אבל בד בבד לגרום לקהל עונג צרוף. ההתלהבות , השיחות עם היריב, הקלילות והחוצפנות עשו את זה.

לפדרר יש דבר אחר. יש לו קסם. קלילות. פדרר מציג את הטניס הכי עגול ובלתי מתאמץ שנראה בהיסטוריה צריך לראות אותו על המגרש שלא מבעד למצלמות הטלוויזיה ברולאן גרוס האחרון הפסיד פדרר לווילפרד צונגה הצרפתי בשלוש מערכות. לכאורה משחק לא מעניין. אבל איכשהו בכל רצף חבטות שהעברו שני השחקנים הללו אי אפשר היה לפספס את הפלרטוט של פדרר עם הכדור. אחוזי ההצלחה אולי כבר נמוכים אבל שבבי הגאונות עדיין שם. למה לא לאפשר לקהל להנות מסוגה עלית שכזו עוד 4-5 שנים? כי מישהו החליט שצריך לפרוש בשיא? ממש לא.