עניין של גודל

נתחיל מזה שמדובר באדם מאוד מרשים. לרוג'ר גודל, הקומישינר של ליגת ה־NFL, פשוט יש את זה. בכמויות. זה מבנה גופו המוצק והחסון, בלוריתו המתנפנפת בצבע שטני נערי בגיל 54 ועיניו התכולות. אלו קורות חייו המלאים הצלחות אקדמיות וספורטיביות בגיל צעיר, כשאחריהן ממהרות להגיע הצלחות בחיים האישיים והמקצועיים. זו משכורתו הנוצצת (ב־2011, לדוגמה, הרוויח קרוב ל־30 מיליון דולר), והתשואות שהשיג בכל פן ניהולי בשבע השנים שהוא בתפקיד - הכנסות שנרשמו, הסכמי שידור שנחתמו וביסוס ליגת הפוטבול האמריקאית כטובה והעשירה בעולם, ללא שום תחרות, במרחק רב מדי מהבאות אחריה.

האצטדיון של דנבר ברונקוס. אם אפשר להרוויח כסף ממשהו - ב-NFL ידאגו להרוויח מזה צילום: אם סי טי

וכל השווי הזה, כל המצוינות הזו, גורמים כנראה לגודל לחשוב רחוק וגבוה יותר מאחרים ממה שניתן לדמיין. לחלום. מעבר לכל מה שהוא כבר עשה, לנושאים שהוא נדרש אליהם: המודעות לבריאות השחקנים וביטחונם, הזכויות הרפואיות והפנסיוניות לשחקנים שפרשו, הדוגמה האישית שביקש להתוות ודרך ההתנהלות של השחקנים, הדרכים החדשניות לטיפול וניהול אוהדים, הפיתוח הבינלאומי של המשחק, והחוזים שהושגו מול CBS, FOX ו-NBC, מרביתם תקפים עד שנת 2022. הכנסות הליגה של גודל יעמדו בסיכום עונת 2012/2013 על סכום דמיוני של מעל 9 מיליארד דולר. לגודל זה לא מספיק. רחוק מזה, הוא רוצה הרבה יותר.

הכל שביר חוץ מה־NFL

כמה יותר? ובכן, יש מספר. 16 מיליארד דולר יותר. גודל רוצה הכנסות של 25 מיליארד דולר בשנה. זה אמנם לא יקרה מהר, אבל לגודל יש גם דדליין - שנת 2027. חוזהו בכל מקרה הוארך עד שנת 2019, ואם לא יקרה משהו בלתי צפוי - אחרי הכל דיוויד סטרן סגר 30 שנה ב־NBA - אז הוא יהיה באזור ויוכל לעזור לחלום הזה להתגשם, וגם לקצור את המחמאות, והדיבידנדים.

גם אם לא נושמים את אוויר הפסגות שגודל נושם, אפשר להבין את הרציונל מאחורי השאיפות האלה. הליגה שלו נמצאת היום במצב הטוב ביותר ב־91 שנות קיומה, והיא רק הולכת ומשתפרת. לפי הערכות של "פורבס", בשבע השנים שבהן גודל בתפקיד שווי ממוצע של פרנצ'ייז בליגה זינק ב־30%, ל־1.2 מיליארד דולר. ההכנסות השנתיות - אמרנו כבר מעל 9 מיליארד דולר ב־2012 - קפצו בתקופה הזו ביותר מ־40%.

מבט יותר עמוק לעבר המדד העיקרי - מידת העניין של אמריקה התאגידית במשחק - מסגיר את מקור ליקוק השפתיים של גודל. ספונסרים מוציאים בשנה מיליארד דולר על ה־NFL, וזה 40% מהכסף שהם מוציאים על ארבע הליגות הבכירות בארה"ב. "אין דרך טובה יותר למותג להגיע להמוני בני אדם בימים האלה", אמר ל"פורבס" לאחרונה מארק גאניס, נשיא חברת הייעוץ ספורטקורפ. "הכל שביר, חוץ מה־NFL".

רוג'ר גודל. 40% מהכסף של הספונסרים בארה"ב הולך ל-NFL צילום: איי פי

שיריבו וייתנו כסף

הטלוויזיה היא הזרז הגדול ביותר בדרך אל החזון של גודל. בעולם שבו הרייטינג הוא המלך הכל יכול. לפי מדד נילסן, בשנת 2012 שמונה מתוך עשרת השידורים הנצפים ביותר בארה"ב היו משחקי פוטבול. שני האחרים היו טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים בלונדון, וטקס הגראמי. עם הכלי הזה גודל יכול לעשות כמעט מה שהוא רוצה, בדרך אל הצופה. לפני כשנתיים, כאמור, הוא חתם על חוזה ארוך טווח שיכניס לליגה 42 מיליארד דולר עד 2022 (החוזה עם ESPN יפוג ב־2019). הליגה נמצאת כרגע במשא ומתן גם עם הטלוויזיה הלוויינית, ועם הרגלי הצפייה המשתנים והטכנולוגיה המתפתחת יש לגודל אפשרות לסמן לא מעט מטרות. סביר מאוד שהתחרות על לבו של הצופה האמריקאי, ובשנים האחרונות גם על לבו של הצופה הבינלאומי, תגרום לרשתות רבות לפתוח את הארנק השמן שלהן.

לא על הרייטינג הגואה לבדו יבסס אדם את חלומו. לגודל יש עוד כמה דרכים להגיע למספר הקסם שלו. זה מתחיל ממומחיות ביצירת עוד ועוד נתחים מהזכויות הרבות שיש לליגה. כל דבר מופרד, נחתך ומקוטלג, והכל מתומחר בתפריט. שום ארוחה עסקית, שום קינוח על חשבון הבית. רשת שידור רוצה זכויות לשדר באינטרנט משחקים מוקלטים בדרום־מזרח אסיה? יש לזה מחיר. מישהו רוצה להחליף את מוטורולה בתור ספק האוזניות והתקשורת של המאמנים על המגרש? שישלם. מיקרוסופט וסמסונג רבות מי מהן תהפוך ל"שותפה הטכנולוגית של הליגה על הקווים"? שיריבו אבל יביאו גם כסף. והן מביאות. רק האפשרות להתעסק במשחק הפנטזי דרך קונסולת ה־XBOX – שווה היתה למיקרוסופט צ'ק של 400 מיליון דולר לחמש שנים.

אם אמרנו משחק הפנטזי, אז הנה עוד פרה חולבת של ה־NFL. אף על פי שהפלטפורמה של הליגה נמצאת עדיין הרחק מאחור מאלו של ESPN או יאהו, היא מחזיקה כמה צ'ופרים. למשל, זכויות שידור. בעתיד הקרוב תוכל לבחור שחקן לקבוצת הפנטזי שלך, ואז לקבל הודעת סמס לסלולר, בה יישלח לך לינק בשידור חי למשחק שבו השחקן שבחרת מתקרב לאנדזון ויכול לצבור לך נקודות. וגם הסלולר קשור לזה היטב, כי לגודל יש עוד רעיון שנשמע מעט מגלומני, אבל אולי הוא פשוט הרעיון של המחר - רשת סלולרית נפרדת של ה־NFL. חולם בגדול, גודל.

סיאטל נגד אוקלנד. זכויות השידור הן מנוע צמיחה אבל לא היחיד צילום: אם סי טי

העתיד? לא מדאיג

יש לא מעט מתנגדים לגודל. כאלו שטוענים שמדובר בדיקטטור, מגלומן שמנהל את הליגה ביד קשה, שהצליח להשניא את עצמו על האוהדים ועל השחקנים דרך ניסיון לחנכם ולהשליט משמעת בכל מחיר, לעתים בדרך לא אמינה, כעושה דברם של הבעלים - המשלמים את שכרו. לגודל מחכים בשנים הקרובות עוד כמה אתגרים, בהם ההתמודדות עם שחקני עבר שמאשימים את הליגה בפגיעות פיזיות, ובאותו הקשר - צורך אמיתי לרכך את דעתן של קבוצות רבות מדי באוכלוסייה, בעיקר מהמעמד הבינוני־גבוה, שגורסות שהמשחק פשוט הפך לאלים מדי, ושאף הורה שפוי לא ישלח את ילדו לשחק אותו. אבל גודל מודע להכל ושועט קדימה בלי לעצור. הוא מתקדם - יש יאמרו בחלקלקות, יש יאמרו בגאונות - בעולם שאין קשים ותובעניים ממנו. והוא מביא קבלות. "המשחק היום יותר בטוח מאי פעם, והרבה יותר פופולרי מאי פעם", ענה לא מזמן לעיתונאי, נועץ בו מבט כחול. "אני לא חושש משום דבר לגבי העתיד של הליגה הזו, ואני לא אומר את זה בשחצנות".