עד כמה מאמן משמעותי להצלחת הקבוצה?

ייתכן מאוד שאלכס פרגוסון לא היה הופך למנג'ר הגדול בכל הזמנים אם לא היה מגיע למנצ'סטר יונייטד. פרגוסון היה מאוד משמעותי בהפיכת מנצ'סטר יונייטד למותג בינלאומי ענק. אבל זה לא שהוא הגיע לנוטינגהאם פורסט או להאל סיטי, הוא הגיע למועדון עמוס במסורת. היה סביבו צוות פיננסי וניהולי מצוין, שתרגם את ההצלחות על המגרש לדומיננטיות כלכלית ואפשר לאלכס פרגוסון לשחק בכל עונה עם אחד הסגלים הטובים ביותר באנגליה.

דיוויד מויס ממנצ'סטר יונייטד עם מנואל פלגריני ממנצ'סטר סיטי. גם פרגוסון חטף בראש מהשכנים העשירים צילום: איי אף פי

עם זאת, אין ספק שלפרגוסון היה חלק מאוד משמעותי בהצלחה של הקבוצה. על פי חישובים של עלויות סגלים ותקציבי שכר, מנצ'סטר יונייטד, ללא אלכס פרגוסון, היתה זוכה רק בשישה תוארי פרמיירליג. איתו היא זכתה ב־13. איתו היא התמודדה בהצלחה עם מספר רב של יריבות עשירות יותר ובעצם, הצליחה מעל למצופה ממנה.

האם מויס ישפיע אחרת על עתיד המועדון? ביום ראשון הובסה יונייטד על ידי היריבה העירונית סיטי (4-1). אמנם גם בתקופתו של פרגוסון הקבוצה האדומה חטפה בראש (6-1) מסיטי, אבל זו היתה תוצאה פריקית וליונייטד הורחק שחקן. במשחק בראשון נראה היה שליונייטד לא היה סיכוי מהתחלה. סיטי שטפה את המגרש, ויונייטד נראתה אנמית ומפוחדת. קבוצה של פרגוסון לא היתה נראית ככה.

רפי כהנים כאלה

ממאמנים מצפים כיום להיות משיחים. או כפי שברני רוניי כותב בספר על היסטוריית המנג'ר The Manager: The Absurd Ascent of the Most Important Man in Football: "הוא הכומר, המשיח, האגוז הקשה, הפטריארך, האישיות הבולטת והברורה ביותר בהיסטוריה בת 100 שנה של הכדורגל - שהן הליך מבולבל בסך הכל".

לא צריך להיות סטטיסטיקן כדי לראות איך מאמן יכול להשפיע על קבוצה. ביל שאנקלי בנה אימפריה בליברפול, יוהן קרויף בנה תשתית רעיונית ופילוסופית בברצלונה, ארסן ונגר הפך את ארסנל מקבוצה בינונית שמשחקת כדורגל גרוע לאחת הקבוצות הגדולות באירופה ואת אלכס פרגוסון לא צריך להזכיר שוב. עם זאת, הם יוצאי הדופן. רוב המאמנים הם לא אייקונים. הם רפי כהנים כאלה (רפי כהן אימן את רמת השרון כמה משחקים לפני שפוטר בסופ"ש).

כיום, למאמן הממוצע אין האוטוריטה שהיתה לו אז, כשהיה יכול לבנות מועדון מאפס על ידי רכישת שחקנים, קביעת אסטרטגיה וקביעת טקטיקה. גם המאמנים הכי גדולים הם לא האחראים הבלעדיים להצלחת קבוצתם. ז'וזה מוריניו, למשל, אולי הוביל את צ'לסי לשתי אליפויות היסטוריות - אחרי 50 שנה ללא אליפות - אבל הוא עזב אותה ומאמנים רבים באו אחריו, שחלקם רשמו הצלחות רבות - כולל זכייה בליגת האלופות. פפ גווארדיולה עזב את ברצלונה אבל זה לא מנע ממנה לזכות באליפות. ריאל מדריד זכתה במאות תארים, והמאמנים שלה, באופן מסורתי, היו מוחלשים.

כיום תפקיד המאמן מעולם לא היה בשפל מעמדי נמוך יותר, ומעולם לא נמצא תחת זכוכית מגדלת גדולה יותר. בפרמיירליג מאמן מחזיק 1.5 שנים בממוצע בתפקידו, ברחבי העולם תפקיד המנהל הספורטיבי תופס יותר ויותר נפח בקבלת החלטות מקצועיות ומשחקי סימולציות כדורגל כגון "Football Manager" מאפשרים לאוהדים לקחת את הקבוצה האהובה עליהם, לנתח אותה ולשפר אותה. בזכות אלגוריתם שמשלב את הסטטיסטיקות, היתרונות והחסרונות של כל קבוצה, האוהדים האלה יכולים לקחת את אקסטר סיטי לגמר ליגת האלופות, ולכן הם הרבה יותר מבינים אבל גם הרבה יותר ביקורתיים כלפי החלטות מקצועיות של המנג'ר. FC באקו, קבוצה אזרבייג'נית, אף מינתה שחקן "Football Manager" מצטיין לתפקיד במועדון. הוא היה בן 22 ובלי ניסיון בכדורגל, אבל בסימולציה הוא היה כל כך טוב, שבקבוצה החליטו לתת לו את הצ'אנס בחיים האמיתיים.

אריק בנאדו עם פאולו סוסה. האם רואה החשבון של הקבוצה חשוב יותר מהמאמן? צילום: עוז מועלם

"טדי בר"

אז עד כמה משמעותי המאמן בימינו? נכון, המאמן קובע את הטקטיקה למשחק ואת ההרכב, הוא מדריך את השחקנים לקראת משחקים, אחראי על האווירה בחדר ההלבשה ועוד, אבל האם הוא באמת אחראי להצלחה של הקבוצה או האם המועדון, התעשייה, המערכת מסביבו, משמעותיות יותר?

בספר "סוקרנומיקס", הסופרים סיימון קופר ופרופ' סטפן סיזמאנסקי מצמצמים את חשיבות של המאמן ואף מכנים אותו "טדי בר". איך? הם בדקו את כל התוצאות בפרמיירליג ובצ'מפיונשיפ מ-1998 עד 2008 ומצאו קורלציה ברורה ביותר בין תקציב השכר למיקום הקבוצות בטבלה. על פי קופר את סיזמאנסקי - 89% מהמיקום של קבוצה כלשהי קשורים באופן ישיר לתקציב השכר שלה. כלומר, העבודה של המאמן, השיחות עם השחקנים, הטקטיקות, העבודה מול התקשורת - כל אלה שווים רק 11% השפעה על המיקום הסופי של הקבוצה בטבלה. לרואה החשבון של הקבוצה יש יותר השפעה על גורלה מאשר למאמן. אם מביאים בחשבון שלפחות 50% מהשערים בכדורגל הם עניין של מזל, אז אפשר לצמצם את ההשפעה של המאמן ל־5.5%. רק 5.5%.

עם זאת, יש כמה חורים בתיאוריה הזו.

על פי בדיקה של כריס אנדרסון ודיוויד סאלי בספר "The Numbers Game" - מעונת 2001/02 ועד 2011/12 תקציבי השכר קובעים רק 81% מהמיקום הסופי של כל קבוצה בטבלה. קופר וסיזמאנסקי גם לא הביאו בחשבון שחלק מתקציב השכר הוא שכר המאמן עצמו. ככל שהמאמן יותר טוב, ככה שכרו יותר גבוה וככה הוא גם משפיע על מיקום הקבוצה שלו. עניין נוסף שלא הביאו בחשבון זה חילופי מנג'רים באמצע העונה. על פי בדיקה של אנדרסון וסאלי, המטוטלת של הקורלציה בין השכר למיקום נעה בין 59% ל־81% לאורך העונה. מאמנים שמצליחים פחות ממה שמצפים מהם לאור תקציב השכר מפוטרים ומוחלפים על ידי מנג'רים שמצליחים לעמוד בציפיות הללו. כלומר, מאמן טוב הוא מאמן שמצליח להתמודד עם הציפיות שתקציב השכר מייצר. מאמן מצוין הוא כזה שמצליח מעל ומעבר.

אלכס פרגוסון. אחראי בלעדית ל-7 אליפויות לפחות צילום: איי אף פי

כמו מנכ"ל

קית האריס, בנקאי משפיע עם קשרים בכדורגל, טוען שהמאמן כיום הוא כמו מנכ"ל של חברה. זאת לאור הדרישות ממנו והציפיות ממנו. כמה מנכ"ל משפיע? גם על זה עשו מחקר. על פי בדיקה של 200 החברות האמריקאיות הגדולות ביותר, 30% מהרווחיות של חברה קשורים לתעשייה שבה היא נמצאת. 23% קשורים להיסטוריה של החברה והמבנה שלה ו־14.5% למנכ"ל (כמו מאמן פחות או יותר). כלומר, אם סטיב ג'ובס היה בוחר לעבוד בתעשיית החלב, לא בטוח שהוא היה הופך לאייקון שהוא היום כמו שאם אלכס פרגוסון היה הולך לאמן כדוריד, ספק אם היה מגיע לרמות הפופולריות שהוא הגיע אליהן. כמו כן, ספק אם פרגוסון היה מגיע לעמדה שלו אם היה הולך לאמן את רדינג ולא את מנצ'סטר יונייטד.

ובכל זאת, 11% עד 19% הם שיעורים גבוהים מספיק כדי להשפיע על תוצאה של משחק הכדורגל. המשחק שגול אחד יכול לקבוע בו הכל, הוא משחק שכל יתרון, אפילו כזה של 11%, יכול לעשות את ההבדל.

כדורגל הוא משחק של הבדלים קטנים אבל משמעותיים. שחקן חובבן צריך רדיוס של מטר ו־3 שניות כדי להשתלט על כדור שבא מהאוויר. שחקן מקצוען צריך 10 ס"מ ושנייה אחת כדי להשתלט על כדור מהאוויר. ההבדל בין מקצוען לחובבן הוא 90 סנטימטר ו־2 שניות. בתוך עולם כזה קבוצות מפסידות אליפויות ומאות מיליוני דולרים בגלל נקודה בודדת. בתוך עולם כזה 11% עד 20% הם משמעותיים ביותר. בעולם כזה, המאמן סופר־משמעותי.