קללה או מותג?

אפילו נשיא ארה"ב ברק אובמה נדרש להתייחס לעניין ואמר בראיון בתחילת החודש שאם זו היתה הקבוצה שלו, הוא היה דואג לשנות את השם של וושינגטון רדסקינס. "אילו הייתי יודע ששם של קבוצה בבעלותי - למרות המשקל ההיסטורי - פוגע באוכלוסייה כה גדולה, הייתי טורח להחליף אותו". העובדה שאובמה מביע דעה על עניין ספורטיבי לא מפתיעה במיוחד, כיאה לנשיא המעורב והמגניב שמשחק כדורסל עם החבר'ה. לא מפתיעה במיוחד גם העובדה שאובמה נמצא במיעוט בעניין הזה.

 הדיון ששוב מרים את ראשו סביב מקורותיו וכדאיותו של הכינוי רדסקינס הוא דיון ארוך שנים שעלה לכותרות במהלך הסופרבול ב־1992, אז אלפי בני אדם הגיעו למשחק במינסוטה כדי להפגין נגד הקבוצה. גם השאלה אם הוא כינוי גזעני ופוגעני או שמא סמל לאומץ, רוח וכבוד, מקיפה לא רק ארגונים לזכויות אדם אלא גם מועדונים ספורטיביים ואקדמיים, וכמובן קבוצות של ילידים אמריקאים שהיה נהוג לכנותם אינדיאנים לפני כך וכך שנים. הדיון הזה הוא מה מותר ומה אסור באמריקה של 2013, שבה כבר כמעט אין דבר כזה טאבו ולהיעלב בה זה פאסה. זה דיון על מתי פוליטיקלי קורקט הוא סתם רגישות יתר, ואיך גישת ה"הכל מותר" מצליחה להמאיס רגישות אמיתית.

"אנחנו ברדסקינס מכבדים את כולם", הגיב להערות של אובמה לאני דיוויס, עורך הדין שנשכר על ידי הקבוצה לטפל בנושא הכינוי הבעייתי שלה, מי שהיה בין היתר דוברו של ביל קלינטון בשנות לוינסקי הבעייתיות שלו. "אבל כמו האוהדים המסורים של אטלנטה ברייבס, קליבלנד אינדיאנס ושיקגו בלאקהוקס, אנחנו אוהבים את הקבוצה שלנו ואת השם שלה. השם וושינגטון רדסקינס הוא בן 81 שנה - זה הרבה יותר מהיסטוריה, ממסורת וממורשת. כשהאוהדים שלנו שרים בכל יום ראשון באצטדיון "קדימה, רדסקינס", אנחנו רואים בזה כבוד, לא זלזול". את דיוויס שכר לטפל בבעיה הבעלים של הקבוצה דן סניידר, מיליארדר בעל יכולות הריסה ספורטיביות מרשימות, שרק במאי האחרון אמר בראיון ל־ESPN: "אתם יכולים לכתוב את זה באותיות גדולות - לעולם לא נשנה את השם רדסקינס".

דן סניידר, הבעלים של רדסקינס. "לעולם לא נשנה את השם" צילום: בלומברג

לא מעניין את הנוצה

"איך ייתכן שקבוצה שמגיעה מבירת ארה"ב - ונתמכת בידי אוהדים שיש להם בסיס המוחות הגדולים ביותר במדינה, במקום שבו תביעה של אדם אחד הופכת לזכויות המולדות של אדם אחר - שומרת כל כך הרבה שנים על כינוי שהוא, מבחינת הילידים האמריקאים, מקביל ברור ל־"N וורד"? את הדברים החדים האלה כתב ביל פלסקי, מכתבי הספורט המפורסמים בארה"ב, עוד ב־2009. פלסקי היה בין הראשונים שהחלו לתקוף באופן קבוע את הבחירה של סניידר וחבריו לשמור על הכינוי. אבל מאז הקולות גברו, ולא מעט מבכירי תקשורת הספורט בארה"ב כמו פרשן ESPN ביל סימונס או לאחרונה השדר האגדי של NBC בוב קוסטאס, קוראים לסניידר לוותר, לרדת מהעץ. יש שמגדילים לעשות - אנשי ציבור או כלי תקשורת קטנים, שהצהירו כי לא יכנו את הקבוצה בשמה ויתייחסו אליה כאל "קבוצת הפוטבול של וושינגטון".

בארה"ב חיים היום כ־5 מיליון ילידים אמריקאים. פחות מ־2% מהאוכלוסייה. אלו מחולקים בין כל 50 המדינות, כשליש מהם גרים בניו מקסיקו, אוקלהומה ודקוטה הדרומית. הם מגיעים מעשרות שבטים שונים, המפורסמים והגדולים בהם הם הנאבאחו, הצ'רוקי, האפאצ'י והסו. אין פה הכנה לקראת שיעור היסטוריה שטחי, אלא יותר נקודה שחשוב שתהיה ברורה: לרוב האנשים האלו ההתעסקות בכינוי של קבוצת הפוטבול של וושינגטון לא מעניינת את קצה הנוצה. זו פשוט עובדה.

אלו שחשוב להם שהנושא יישאר על סדר היום, משאירים אותו שם. זו אמריקה, והיא מברכת על זכותם לעשות זאת. וכך מתקבלים דברים כאלו: ב־2001 סקר של "המדינה האינדיאנית" הראה ש־80% מהילידים האמריקאים חושבים שהכינוי "רדסקין", המכוון לאדם הבודד, בניגוד ל"אינדיאנס" או "צ'יפס" הקבוצתיים יותר, הוא פוגעני. שנה לאחר מכן, סקר שנערך ב"ספורט אילוסטרייטד" נתן את אותם אחוזים - 80% מול 20%, רק לטובת אלו שלא מעניין אותם איך יקראו לקבוצה ההיא מוושינגטון. חלפו עוד כמה שנים, וסקר של ארגון אננברג גילה שהמספר כבר קפץ ל־90% ילידים אמריקאים שיש להם בעיות יותר דחופות מכינויים של קבוצות ספורט. הכל תלוי כנראה מי הזמין את הסקר. אגב, הסקר שבו אובמה "הפסיד" נערך ממש החודש ב־ESPN, ושם נשאלו כל קוראי האתר באשר הם אם לדעתם וושינגטון צריכה להחליף את שמה. 56% הצביעו נגד השינוי.

פעיל נגד השם רדסקינס. יש צ'יפים שדווקא יעלבו אם יחליפו את השם צילום: איי פי

קארמה רעה

אבל גם אם המספרים האמיתיים יותר קרובים לאלו מהסקרים של אננברג ו"ספורט אילוסטרייטד", האם זה צריך לשנות? האם יש כאן באמת מיעוט, או ש־20% ילידים אמריקאים שנעלבים מהכינוי רדסקינס הם בעצם 100% לכל דבר ועניין לצורך נקיטת פעולה? פעילת זכויות האדם סוזן שואן הארג'ו, חברת שבט המוסקוגי באוקלהומה, הציגה את עמדת המתנגדים יפה: "אנשים מאבדים את ההבחנה שלהם כשזה מגיע לספורט. מדהים אותי כמה אנשים, שאינם ילידים אמריקאים ואין להם שמץ של מושג מה משמעותו האמיתית של הביטוי רדסקין, ניגשים אליי ואומרים שזו מילה של כבוד, של הערכה. הם אומרים כבוד, אנחנו אומרים עלבון. זו המילה הגרועה ביותר שאפשר להשתמש בה בשיחה עם יליד אמריקאי". אל דאגה, הנה לאחרונה נשמע צ'יף משבט האלאוטי, שאמר שהוא השתמש פעמים רבות במילה 'רדסקין' ותמיד כדי להביע הערכה לחבר. ובכלל הוא מאוד גאה שיש קבוצת פוטבול שם בוושינגטון שזה הכינוי שלה. רוברט גרין, הצ'יף של שבט פאטאוומק, ציין שהשם לא מעליב אותו, אבל כיוון שהוא אוהד את הרדסקינס הוא ייעלב אם יחליפו את השם.

בכל מקרה, למה קברניטי וושינגטון עומדים על הרגליים האחוריות? בארה"ב ניסו למצוא סיבות. שינוי של שם קבוצה אחד כבר התרחש לא מזמן בוושינגטון, כשהבולטס מה־NBA הפכו לוויזרדס, כי אייב פולין הבעלים רצה לחמוק מהכינוי האלים שמזוהה עם עיר שבה רמת הפשיעה גבוהה. הרצון היה טוב, אבל האוהדים לא השלימו עם המחיקה המיידית הזו של הבולטס שלהם, קבוצת פאר בשנות השבעים, והקארמה הרעה שמלווה את הוויזרדס מאז השינוי ב־1997 נותרה כסימן אזהרה.

יש גם הסבר אחר. לשם רדסקינס יש שוק, הוא שווה כסף. הרדסקינס דורגו על ידי "פורבס" במקום השלישי ב־NFL, אחרי הקאובויס והפטריוטס, מבחינת ערך הקבוצה - 1.7 מיליארד דולר. מתוכו "פורבס" שייכה 145 מיליון דולר למיתוג. כמה מהמיתוג קשור לשם? קשה לאמוד. אבל סקר אחר שערכה חברת המחקר בראנד קיס, שבדק מהי מידת הנאמנות של אוהדי הקבוצות בליגה, הראה כי רק באחד ממרכיבי הסקר, שנקרא היסטוריה ומסורת, דורגה וושינגטון במקום השביעי המכובד, לצד הקבוצות ה"מסורתיות" של הפוטבול האמריקאי: גרין ביי, דאלאס ושיקגו. זה נתון חשוב מאוד על רקע העובדה שבשאר מרכיבי המדד, כמו חיבור לשחקנים או מידת ההנאה ממשחקם, לפחות עד שהגיע לקבוצה רוברט גריפין, וושינגטון קיבלה ציונים נמוכים.

רוברט גריפין ג'וניור. למותג יש היסטוריה וחשיבות אבל האם זה עדיין הגיוני להשתמש בו כשהוא מעליב עשרות אלפים? צילום: אם סי טי

די לצדקנות

לאוהד ספורט ישראלי, מחובר לתרבות האמריקאית ככל שיהיה, קצת קשה לתפוס צד בוויכוח הזה. לאמץ את דעתם של אנשים, שבימים כתיקונם כדאי להישאר בסביבה שלהם, שאומרים שוושינגטון פשוט חייבת להיקרא אחרת, או להסתכן בבורות ולומר — זה רק ספורט, ומילא היו מראים מספרים גורפים שמלמדים שציבור שלם, ולא כמה יפי נפש, מתהלך כאן שפוף. קבוצת הפוטבול של וושינגטון היא עסק פרטי ש־81 שנה הסתדר עם הכינוי שלו. המסורת, ההיסטוריה והכוונה הטובה הן החשובות, ודי לצדקנות האמריקקית הזו. בכל זאת, אם אתרום את ה־2 סנט שלי למדורה, בין כל עשרות השמות החלופיים שכבר הוצעו לרדסקינס היה אחד שלא מצאתי ושיכול להסתדר מצוין: הוושינגטון פוליטיקלי קורקטס.