בשדרת 17 ביוני מחכים ל־13 ביולי

שער ברנדנבורג הוא אחד מסמליה המרכזיים של העיר ברלין. זה השער היחיד שנותר מהחומה שהקיפה את העיר בתקופת האימפריה הפרוסית וגם המקום בו ב־1989 החלו את מלאכת הפלת חומת ברלין. השער נמצא בתחילת שדרת אונטר דן לינדן, שנקראת על שם עצי ההתרזה ברחוב, ובסוף שדרת 17 ביוני, שנקראת על שם מרד הפועלים של מזרח גרמניה שחל בתאריך זה ב־1953. במרכז רחוב 17 ביוני נמצאת כיכר הכוכב הגדול ובמרכזה עמוד אלת הניצחון, אנדרטה לכבוד הניצחונות הגדולים של אוטו פון ביסמרק.

שדרות ה-17 ביוני. מול כל מסך עומדים כמה אלפים טובים צילום: אוריאל דסקל

אורכו של הכביש בין ברדנבורג לכיכר הכוכב הגדול הוא כ־2 ק"מ, ובמשחק המונדיאל האחרון של נבחרת גרמניה נגד גאנה, כמו גם בכל משחק בטורנירים האחרונים, הקילומטרים הללו היו מלאים באוהדי הנבחרת הגרמנית. מאז אירחו הגרמנים את מונדיאל 2006, הצפייה המשותפת במשחקים צברה תאוצה והפכה לתופעה תרבותית, כלכלית ומסחרית. ב־2006 הנבחרת של יורגן קלינסמן שינתה את התדמית הנוראית של הנבחרת הגרמנית. מנבחרת "שניצחה מכוער" ו"רקדה כמו מקררים", הפכה הנבחרת לקוסמופוליטית, מתוחכמת, אורבנית, התקפית ונחמדה הרבה יותר. ב־2008, 2010 ו־2012 המוני גרמנים התחברו לתדמית החדשה הזו של הנבחרת בעיקר דרך צפייה משותפת במשחקיה.

התוצאות של הצפייה המשותפת נעות בין ירידה באחוזי ההתאבדות בזמן טורנירים גדולים - אנשים מרגישים שוב כחלק מקהילה וגם בהפסד מתגברים על הכאב ביחד - ועד לעובדה שלגרמנים כואב פחות מהפסד. סקר נרחב - Football Research in an Enlarged Europe - הראה שרק 12% מהגרמנים הסכימו עם ההצהרה: "כשהנבחרת שלי מפסידה, אני עצוב במשך כמה ימים". זאת בהשוואה ל־34% מהאירופים ש"עצובים במשך ימים" בגלל הפסד הנבחרת שלהם.

צפייה משותפת. שרק 12% מהגרמנים הסכימו עם ההצהרה: "כשהנבחרת שלי מפסידה, אני עצוב במשך כמה ימים" צילום: אוריאל דסקל

"כמו משחק באצטדיון"

ב־FC יוניון ברלין אף לקחו את קונספט הצפייה המשותפת על הספה בסלון והעבירו אותו לאצטדיון הקבוצה. אחרי כמה משחקים שהצטלמו היטב הברלינאים העדיפו לחזור לצפייה בשדרות. "על הספה אין באמת אווירה של משחק", הסביר אחד מהאוהדים שבאו למשחק באצטדיון יוניון ברלין לכתב הטלוויזיה הגרמנית. הגרמנים אוהבים להגיע למגרשים - כ־43 אלף בממוצע מגיעים למשחק בונדסליגה, יותר מכל ליגה אחרת באירופה. עוד כ־18 אלף איש מגיעים למשחק ממוצע בליגת המשנה וגם לליגה השלישית מגיעים כ־7,000 איש למשחק. 90 קבוצות בליגות המחוזיות מביאות כ־1,200 איש למשחק. גרמנים רבים מסבירים שלצפייה המשותפת בנבחרת מגיעים בעיקר בגלל המחסור בכדורגל בזמן הקיץ.

ואכן, הדרך לאירוע הצפייה מזכירה מאוד דרך לצפייה במשחק שנערך באצטדיון. עשרות אלפי אוהדים מזמרים, לבושים במגוון מוצרי מרצ'נדייז בצבעי הדגל - מאוזני שפן בצבעי הדגל הגרמני ועד כובעי קאובוי ונוצות אינדיאניים - מכוונים על ידי שוטרים ומאבטחים לאירוע מול שער ברנדנבורג. רבים מגיעים גם כדי לראות ולהיראות. האירוע מושך אליו קבוצות של אוהדות בלונדיניות דקיקות עם מיטב האופנה והמרצ'נדייז האדום־שחור־צהוב בעוד גברברים מדיפי ריח בירה ואפטרשייב מכרכרים סביבן.

בשער ברנדנבורג הציבו מסך ענק ובמה להופעות (מסתבר שהגרמנים מתים על להקות פופ נוראיות משנות השמונים שמופיעות לפני ובמהלך הפסקת המחצית), ובשדרה עצמה מציבים עוד כעשרה מסכים כל כמה מאות מטרים. מול המסכים נאספים ברלינאים רבים והקלישאות תקפות לחלוטין: מלא בירה, מלא נקניקיות וחולצות רפליקה של נבחרת גרמניה. אדידס משלמת בין 25 מיליון יורו ל־30 מיליון יורו בשנה להתאחדות הכדורגל הגרמנית ׁ(DFB) כדי שהנבחרת הגרמנית תשחק בציוד של חברת הלבשת הספורט. על פי הצפייה המשותפת בברלין, נראה שאדידס עשתה אחלה דיל עם ה־DFB. עשרות אלפים עטו על עצמם את חולצת הרפליקה של המונדיאל הנוכחי - בין 60 ל־100 יורו כל אחת (2 מיליון חולצות של גרמניה נמכרו לפני המונדיאל - זה מתוך צפי של 8 מיליון חולצות שצפויות להימכר השנה). עשרות אלפים אחרים הולכים עם חולצות רפליקה משנים עברו - גם כן של אדידס. נראה שה־DFB יכולה לדרוש 60 מיליון יורו בשנה מאדידס והחברה עדיין תרוויח מאות מיליונים על הסכם החסות הזה.

מרצ'נדייז באזור האוהדים בשדרות ה-17 ביוני. 2 מיליון חולצות של נבחרת גרמניה נמכרו לפני המונדיאל צילום: אוריאל דסקל

"אוהדי צוללת"

במשחק עצמו ניתן היה להרגיש שהגרמנים, לפי תרועות הקהל, אוהבים בעיקר את באסטיין שוויינשטייגר ומירוסלב קלוזה. והם כנראה גם לא חשבו שתיקו 2:2 הוא תוצאה גרועה במיוחד. החגיגות וקריאות ה"זופר דויטשלנד!" נמשכו עמוק לתוך הלילה. האם באמת לא אכפת להם מהניצחון?

רבים במתחם הצפייה כעסו מאוד כשהגנאים כבשו שער (אוהדי נבחרת גאנה במתחם חגגו ללא חשש) - אבל הזעם היה מתון וקצר. "דרישת הקהל" היתה להבקיע עוד שער אחד. ההתקפות המתפרצות המסוכנות של גאנה פחות הדאיגו את הגרמנים, שנראה כי הם באמת מעדיפים להפסיד יפה ולא רוצים לחזור לימים שבהם התביישו בניצחונות שלהם - תחושה שקיבלה את השם Siegesscham ("הבושה בניצחון") על ידי המגזין "די צייט". סיימון קופר, כתב "הפייננשל טיימס", כתב שהגרמנים תמיד היו "דארת' וויידר של הכדורגל" - הכדורגלנים הפיזיים והרובוטיים שמנצחים את "הטובים", את הנבחרות שמשחקות כדורגל היפה: הונגריה ב־1954, הולנד ב־1974, צרפת ב־1982 ועוד. ב־2002 הנבחרת הגרמנית עם כדורגלנים גדולים, חזקים וחסרי כישרון הגיעה לגמר המונדיאל על חשבון ארה"ב ודרום קוריאה. הגרמנים שנאו את הנבחרת הזו. מאז הכדורגל הגרמני השתנה, הליך טיפוח הכדורגלן הגרמני עבר שינוי משמעותי והנבחרת הגרמנית הפכה לזו שמייצגת את הכדורגל היפה והלוזרי.

לפי פרנץ בקנבאואר, גדול שחקני נבחרת גרמניה בכל הזמנים וזוכה בגביע העולמי כמאמן וכשחקן, זו בעיה: "אי־היכולת שלנו לנצח קשורה לעניין מנטלי, לאדג' מנטלי שאין יותר לשחקנים הגרמנים. בשביל לזכות בטורניר צריך נחישות אינסופית ולא מתפשרת — ולנבחרות הגרמניות החדשות אין את זה".

רוב הגרמנים, כאמור, דווקא בסבבה עם זה - בעיקר בגלל שרוב אוהדי הנבחרת הם לא אוהדי כדורגל, אלא יותר בקטע של לצפות בכדורגל ביחד עם כולם.

"בעיקרון, כולם מצפים שהנבחרת תביא את הגביע הביתה", אומר מתיאס מארבורג, כתב "הבילד". "כל ניצחון מעלה את רמת הציפיות. אבל יש הרבה מאוד אוהדים שיחגגו בכל מקרה, ללא קשר לתוצאה. הם אלו שחגגו את 'הזכייה במקום השלישי' ב־2010. אנחנו קוראים להם 'אוהדי צוללת' - בגלל שהם צפים על פני השטח כל שנתיים".

"זוג" חוגג מול המסכים בברלין. אלו שחגגו את 'הזכייה במקום השלישי' ב־2010. אנחנו קוראים להם 'אוהדי צוללת' - בגלל שהם צפים על פני השטח כל שנתיים". צילום: אוריאל דסקל

איפה ה־Kampfgeist?

עם זאת, נראה שבמונדיאל הזה משהו במנטליות הגרמנית השתנה. שחקני עבר וגם אוהדים דורשים להביא את הגביע לגרמניה וחושבים שזה אפשרי ביותר. הדרישה למצוינות ולזכייה מגיעה גם בעקבות ההצלחות של בורוסיה דורטמונד ובאיירן מינכן בתחרויות האירופיות. הקבוצות הראו הרבה "Kampfgeist" (רוח קרב) וניצחו יריבות מאנגליה, ספרד, איטליה וצרפת. בקנבאואר, כמו אוהדים רבים של המשחק, רוצה לראות את "החוסן המנטלי" הזה מתורגם גם להצלחה בנבחרת הגרמנית. "מ־2006 הנבחרות שלנו היו מרוצות מלהגיע לחצי הגמר - זו לא מנטליות של נבחרת שזוכה בתארים", אומר בקנבאואר. "הגיע הזמן להחזיר את המנטליות הזאת בברזיל".

האם זה יקרה? בשדרת 17 ביוני מחכים לתשובה ב־13 ביולי.