קריסת הקונספציה: ההשפלה של ברזיל בחצי גמר המונדיאל

פטריוטיות לא מנצחת משחקי כדורגל. מקצוענות, לעומת זאת, כן מנצחת משחקי כדורגל.  הברזילאים שרו את ההמנון שלהם ממש יפה ועלו למשחק חצי הגמר נגד גרמניה עם הרבה תשוקה אבל בכל עמדה על המגרש לאירופאים היה יתרון.

אוהד נבחרת ברזיל. עוד אסון לאומי במונדיאל שברזיל מארחת צילום: איי פי

הגרמנים, לעומת זאת, הראו מקצוענות על לאורך הטורניר. הם באו לברזיל מוכנים לטורניר מתחילתו ועד סופו (יש להם כבר מקומות שמורים למלון שבו ישהו לפני הגמר). "התכנון היה מושלם", אמר מנהל הנבחרת אוליבר בירהוף. "הכל מסודר ככה כדי שאף אחד לא יתעסק במשהו שהוא לא אמור להתעסק בו". הגרמנים באו לברזיל עם סגל שמלא בשחקנים שזכו בליגת האלופות לפני שנה, זכו באליפות ובתארים בשנים האחרונות ועם ניסיון רב בטורנרים בינלאומיים. ניסיון, תכנון, כישרון - כל מה שצריך כדי לזכות במונדיאל. "אנחנו לא רוצים לדבר על זה שאנחנו גאים בנבחרת בסוף הטורניר, אנחנו רוצים לנצח בטורניר", הדגיש פיליפ לאהם, הקפטן.

גרמניה נתנה בחצי הגמר תצוגה מקצוענית להפליא נגד נבחרת ברזיל, שיכולה להאשים רק את עצמה על השפל ההיסטורי אליו הגיעה.

דויד לואיז נגד נבחרת גרמניה. לא כוחות צילום: אי פי איי

יכולה לשחק איך שהיא רוצה אבל...

אוכלוסיית ברזיל נאמדת בכ-200 מיליון אנשים. זה בערך 120 מיליון אנשים יותר מגרמניה ו-160 מיליון יותר מארגנטינה. ברזיל גדולה פי 12.5 מהולנד. מדובר באומת הכדורגל הגדולה ביותר. בעיקרון, היא צריכה להצליף בכל יריבה עם איזה סוג כדורגל שהיא רוצה לשחק - "ז'וגו בוניטו", טיקי טאקה או קאטנצ'ו. עם זאת, הכדורגל של ברזיל במונדיאל הזה היה חסר השראה, חסר סגנון אחיד והכי חמור: חסר "ברזילאיות".

ה"ז'וגו בוניטו" מת אחרי שברזיל הפסידה את מונדיאל 1982 למרות שהיו לה את השחקנים הכי מוכשרים בטורניר. אחרי אותו מונדיאל הם הגיעו למסקנה שצריך לשחק כדורגל "יותר אירופאי". מאז הכדורגל הברזילאי הפסיק להתיימר לייצר כדורגל יפה. הניצחון הפך לדבר היחיד שחשוב. הם שכחו מהכדורגל היפה והמנצח שלהם משנות החמישים, השישים והשבעים ומיקדו את האנרגיות בלייצר "קבוצות" מנצחות. קבוצות של קשרים הגנתיים (volantes) ומעט שחקנים יצירתיים (meias).

זה עבד להם טוב ב-1994 ו-2002 - זכיות במונדיאל "שהצדיקו" את קונספציית הזניחה של הכדורגל היפה, אבל זה היה לפני שבאירופה אימצו לחלוטין את שיטת האקדמיות - שהן, בעצם, בתי חרושת לכישרונות.

ברזיל המשיכה להאמין בשיטת הניצחון מעל הכל שלה ועל הדרך הפכה לנבחרת משעממת, שזנחה את שורשי המשחק והסגנון שלה שהפכו אותה לאומת כדורגל גדולה. בלמים גדולים, מגנים טובים וקשרים דפנסיביים אנרגטיים יש לכל נבחרת - אבל פנטזיונרים כמו ריבאלדו, זיקו, סוקראטס, גארינצ'ה, רונלדו, רונלדיניו, רומריו, בבטו וניימאר - אלו נוצרים רק בברזיל. בלעדיהם ברזיל היא סתם עוד אומת כדורגל. בלעדיהם ברזיל לא מיוחדת.

אולי ההפסד הנוראי לנבחרת גרמניה יאפשר לברזילאים לעשות קצת חשיבה על קונספט הניצחון מעל הכל שהם אימצו. מעניין אם בהתאחדות לכדורגל המיושנת והמושחתת של ברזיל יוכלו לעשות את זה.