גדולה ומטריפה

ראשי התיבות MNF לא יאמרו לכם הרבה אם אתם לא אמריקאים, או חובבי פוטבול. המאנדיי נייט פוטבול, שידור המשחק שחותם כל שבוע את מחזור ה־NFL, הפך עם השנים הרבות מאז השקתו ב־1970 למוסד כה אייקוני בארה"ב, שילדים קטנים שנשאלו מה החלום הגדול שלהם לא ענו סתם ב"להיות הכוכב של הרדסקינס", או "למסור חמישה טאצ'דאונים במשחק אחד", אלא פשוט "לשחק במאנדיי נייט". השידור הזה (קדם־משחק חגיגי, משחק ואולפן סיכום) היה שייך לרשת ABC עד 2005, לפני שעבר ל־ESPN. לפני שלוש שנים בדיוק, בספטמבר 2011, האריכה ESPN את החוזה שלה לשידור התוכנית לשמונה עונות נוספות, עד 2019. היא שילמה עבור התענוג הזה סכום של כ־15 מיליארד דולר.

שחקן פוטבול. "הנכס הכי טוב לטלוויזיה" צילום: אם סי טי

ה־NFL היא מפלצת בלתי ניתנת לעצירה. שווי ממוצע של קבוצה בליגה עשה קפיצה של 23% בשנה שעברה, ל־1.43 מיליארד דולר. זו הקפיצה הגבוהה ביותר בממוצע של שווי קבוצה ב־NFL מאז ש"פורבס" החל לפרסם את הדירוג הזה ב־1999. ההכנסות והרווח התפעולי של קבוצות הליגה עמדו השנה על 299 מיליון דולר ו־53 מיליון דולר, בהתאמה. חוזים חדשים שחתמה הליגה עם NBC, CBS ו־FOX יכניסו לה 27 מיליארד דולר. חוזה חדש עם DirecTV מכניס עוד מיליארד דולר בשנה. אי אפשר לשבור את המעגל הזה, עוד ועוד שידורים, עוד עלייה בפופולריות (34 מתוך 35 השידורים הנצפים ביותר במהלך השנה שעברה בארה"ב היו משחקי NFL), עוד דרישה למשחקים, בכל פורמט טכנולוגי אפשרי.

. צילום: אי אף פי

חמסה חמסה

אחד החוזים האחרונים שחתמה הליגה מראה על הכוונה לחקות את ההצלחה של מאנדיי נייט פוטבול, רק בחמישי. CBS תשלם 275 מיליון דולר עבור שידור שמונה משחקים בלבד בימי חמישי במטרה לתקוע יתד במשבצת השידור הזו, ולהפוך אותה למותג לקראת חוזים עתידיים. יתר המשחקים העונה שישוחקו בימי חמישי יישארו בינתיים ברשת של הליגה עצמה. "שילמנו הרבה מאוד כסף עבור פוטבול", אמר הנשיא של CBS לס מונבס, "ואנחנו עושים הרבה כסף מפוטבול. זה המוצר הכי טוב בטלוויזיה". קומישינר הליגה רוג'ר גודל ספק כפיו בהנאה: "ת'רדסדיי נייט פוטבול (TNF) יהיה הדבר הכי טוב על המרקע שלכם בסתיו הזה".

לאן עוד יש ל־NFL לצמוח? לכל מקום. גודל והצוות שלו מומחים במקסום כל שבריר פוטנציאל. הכל מוערך בכסף, מתומחר. שידורי משחקים בכל פלטפורמה קיימת, בכל מדינה ויבשת, חוזי פרסום ואספקה, חסויות בכמויות, שיתופי פעולה, תוכניות ריאליטי ורשתות חברתיות. המידע מועמס על האוהדים והתקשורת.

אי אפשר לברוח

ביל סימונס, מפרשני הספורט המובילים בארה"ב, התייחס לנקודה הזו במאמר שפרסם באתר שלו "גרנטלנד" לקראת פתיחת העונה. בסגנונו הייחודי הוא ביקש מהקומישינר גודל להחזיר לו את השקט, שהיה מנת חלקו במהלך הפגרה שהליגה נמצאת בה כל שנה, 22 שבועות (לא כולל משחקי קדם־עונה, שבוע הדראפט, שבוע הבחירה להיכל התהילה, ועוד הומור סימונסי שכזה). היום, כותב סימונס, אי אפשר לברוח מה־NFL. זה שם בגדול כל שבוע, 52 שבועות בשנה, ולא משנה אם מדובר בכותרות שליליות.

המאמר של סימונס והשאלות ששאל פתחו דיון בארה"ב, כיצד לכמות כזו של כותרות לאורך שנה שלמה, פגרה או לא, כמו "השעיות על חומרים אסורים", "תביעות נגד הליגה של שחקני עבר פגועים", "שימוש בסמים", "אלימות וקטטות", "מאסרים", ושאר מרעין בישין, אין השפעה שלילית על הליגה. כל האתרים דיווחו על כל בדיקת סמים כושלת באריכות, עם קטעי וידיאו ופרשנויות, הדראפט היה כר לעוד אלף סיפורים, כולל שחקן הומו אחד שעשה היסטוריה, והפרשות האחרונות והטריות, המעצר של אדריאן פיטרסון, כוכב מינסוטה, שהואשם בהכאת בנו, והווידאו שנחשף שבו שחקן בולטימור ריי רייס צולם כשהוא מערפל את הכרתה של ארוסתו בנוקאאוט סטייל מוחמד עלי. פיטרסון נעצר ושוחרר ולא ישחק במחזור הקרוב לפחות, ורייס הושעה עד להודעה חדשה, כשגודל סוחט כל פיסת פאתוס מהלימון הזה, וסוחט הרבה ביקורת בעצמו על הדרך סביב השאלה האם באמת אכפת לו מהאנשים שמשחקים בליגה שלו. המזל של גודל הוא העולם החדש שבו אנחנו חיים. אם ריי רייס יחזור לשחק פוטבול, יהיה משהו חשוב יותר מהרייטינג שהמשחק הזה ירשום?

ג'אנקיז של פוטבול

המזל הכי גדול של גודל הוא המשחק שהוא מנהל. הקסם של הפוטבול. זה לא מוסבר. הוא מעורר עניין בלתי פוסק, שמוביל לצריכה בלתי פוסקת — אוהדים שזוללים כל תוכן שקשור לפוטבול. האפליקציה החדשה של הליגה, NOW NFL, היא ניסיון לבליץ מתוכנן לפלטפורמה הסלולרית. צריכת הווידיאו בסלולר עלתה ב־50% בעונה האחרונה, וההוכחה הכי טובה כמה הרעב לתוכן הזה גדול מגיעה מהנתון ש־60% מהצריכה הזו הגיעה בימים שבהם אין משחקים כלל. בימים שבהם כל המכורים מחפשים את מנת הפוטבול שלהם.

.

נדבך בלתי נפרד מהקסם של ה־NFL הוא נושא התחרותיות. מספרים פשוטים: ב־20 השנים האחרונות היו 13 אלופות שונות, כשהרצף האחרון היה של ניו אינגלנד ב־2004–2005, ואף קבוצה מלבד הפטריוטס לא אספה יותר משתי אליפויות במשך תקופה זו. ב־NBA, ליגה שאי אפשר להגיד עליה שהיא לא מעניינת, היו, לשם השוואה, רק שמונה אלופות בשני העשורים האחרונים, וגם זה עם זכיות בודדות של בוסטון, דאלאס ודטרויט, ושליטה ארוכה של הלייקרס, הספרס, ההיט ומוקדם יותר הבולס. ב־MLB וב־NHL היו עשר אלופות ב־20 שנה. זה נתון שמלמד עד כמה תחרותית ה־NFL, ועד כמה אפשרי לנפץ את תקרת הזכוכית הזו בין קבוצה טובה לאלופה. ליכולת הזו להתחרות, יחד עם שיטת הפלייאוף האכזרית, יש משקל רב ברייטינג ובמשיכה של האוהדים.

עדר זה עדר

המעגל הזה של משיכה ורייטינג וכסף צריך להתחיל איפשהו, והוא מתחיל במשחק עצמו. הדינמי, המורכב, המשחקי מכולם. מאמר מרתק ב"וול סטריט ג'ורנל" מתחילת החודש הוא דוגמה קלאסית. סיאטל שברה הרבה שיאים עם האליפות שלה בעונה שעברה, והיא פייבוריטית לעשות זאת שוב העונה. המאמר מלמד איך, אחרי עשור שבו קוורטרבקים כמו טום בריידי, פייטון מאנינג וארון רודג'רס הפכו לטובים מדי, ויכלו למסור בשגרה כדורים שפעם נחשבו לכדורי התאבדות ("מסירות לכתף האחורית" בעגת הליגה), הגיע צוות האימון של הסיהוקס ומצא שיטה לעצור את המסירות האלו, על ידי הצבת מגנים גבוהים שהפריעו לתזמון של הרסיברים. הטרמינולוגיה פתאום השתנתה למונחים שלא נשמעו על מגרש פוטבול בעבר. זה מרגש. המשחק הזה הוא מלאכת מחשבת של אימון, של ביצוע, של אתלטיות ומקצוענות. את כל זה תכניסו לפיילה עם היכולת לצרוך את המסירה של בן רות'ליסברגר על 67 יארד בטאבלט ברכבת בדרך הביתה, לראות את הטאצ'דאון המנצח של הבאנגלס על הרייבנס בסמארטפון בשירותים בעבודה, לשתף את החבר'ה בטוויטר בווידיאו המבחיל של רייס, להתרגש מהאפשרות שגם הקבוצה שלך יכולה לזכות העונה בתואר, או סתם לגלות שהיית שותף לצפייה באחד מ־34 מתוך 35 השידורים הנצפים בטלוויזיה במהלך השנה שעברה. עדר זה עדר.

לא עוצרים

עכשיו תכפילו את כל השפע הזה ברוסטר של 53 שחקנים בקבוצה, ועכשיו תכפילו ב־32 קבוצות, ועכשיו תכפילו בתוכניות ריאליטי. אוהדים, עיתונאים, מפרסמים, מנהלי פיתוח עסקי, בעלי חברות, אנשי עסקים ואילי הון. יש כאן זהב, זורם מהטלוויזיה, מהקווים, וכולם רוצים נתח מליטרת הבשר הזו, שגדלה, צומחת ולא עושה סימנים של שובע. הכנסות של כ־10 מיליארד דולר בשנה הוא מספר שמקיים את עצמו, מזין את עצמו. הסיפורים עם הניחוח הרע הופכים בסופו של דבר לכותרת נשכחת, וכששחקן מכללות נפצע אחרי תיקול ושותק בשתי רגליו, הקהל בוכה איתו, ואז מריע לו ולטמפה ביי שנתנו לו חוזה סמלי, וכולם שוב מרגישים טוב עם עצמם. והשאלה אם תיתן לבן שלך לשחק פוטבול יכולה לקבל תשובה שלילית, כל עוד בן של מישהו אחר ישחק אותו. ה־NFL יודעת לעשות את העבודה, והיא גדולה מכדי ליפול. להעריך איפה הצמיחה הזו תיגמר זה חסר ערך כמו לנחש את האלופה הבאה.