ריאל מדריד לא מצוינת בגלל סיבה טובה
ריאל מדריד אינה כרגע קבוצת כדורגל "מיוחדת" כמו שהיא אמורה להיות ובטח לא כמו ברצלונה שזוללת תארים בזכות מאמנים שגדלו בתוך המערכת
החוקרים ג'ים קולינס וג'רי איי פוראס, שכתבו את הספר "BUILT TO LAST: Successful Habits of Visionary Companies" - ניסו למצוא מה הופך חברות ל"מיוחדות באמת". לפי המחקרים שלהם מה שמפריד בין חברות על כגון ג'נרל אלקטריק, 3M, ג'ונסון אנד ג'ונסון, מוטורולה, בואינג, וול-מארט, פרוקטור אנד גאמבל, וולט דיסני ופיליפ מוריס ליריבותיהן זו היכולת שלהם להימנע מהבאת "מנכ"ל מבחוץ".
קרלו אנצ'לוטי. הביא 4 תארים בשנתיים צילום: איי פי "ביותר מ-700 שנות ניסיון שיש לכל החברות ביחד, מצאנו רק ארבעה מקרים שבהם הביאו מנכ"ל מבחוץ - וזה קרה רק בשתי חברות (מ-1992)", כתבו קולינס ופוראס. "הנהלה שגדלה בבית זה הסוד הגדול של כל החברות בעל החזון. ביחס לחברות אחרות, בחברות הללו, המיוחדות והמצוינות לאורך שנים, מספר המנהלים שגדלו בתוך המערכת גדול פי 6".
מועדוני כדורגל, כמו חברות, גם כן צריכים הליך פיתוח הנהלה לטווח הארוך עם תוכניות "החלפת ראשים" - מה שיאפשר תקופות מעבר קלילות יחסית. מה שיאפשר העברת המושכות לדור הבא. "המפתח הוא לפתח ולקדם כאלו שעובדים בחברות שיהיו ובעלי יכולות לשנות ולקדם את החברה בזמן ששומרים על גרעין האידיאולוגיה של המוסד", כתבו קולינס ופוראס. "הם שם, פשוט צריך למצוא אותם ולפתח אותם".
דוגמה טובה ל"מועדון מיוחד" כזה הוא ברצלונה. למרות דרמות גדולות בחדרי ההנהלה - הקבוצה זכתה ב-7 תארי אליפות ב-10 השנים האחרונות ובכל האליפויות האחרונות זכו מאמנים שגדלו וטופחו במועדון. פפ גווארדיולה, טיטו וילאנובה ולואיס אנריקה - כולם עבדו ב"מחלקות" אחרות לפני שקיבלו את הג'וב הגדול (מאמן הקבוצה). הם כולם שיחקו עבור המועדון וכולם מכירים את המוסד מבפנים ומבחוץ. בזכות עבודתם הקשה הם הצליחו מקצועית בזמן ששמרו על "הגרעין האידיאולוגי" של ברצלונה. המאמן היחיד שלא הצליח לזכות באליפות עם המועדון הוא טאטא מרטינו - שהגיע מבחוץ והפסיד את האליפות לאתלטיקו מדריד.
פלורנטינו פרס. לא מקדם צילום: רויטרס
"מה אנצ'לוטי עשה לא בסדר? אני לא יודע"
ריאל מדריד היא מוסד ענק והנהלת המועדון יציבה וטובה בהרבה מזו של ברצלונה, עם זאת, ברצלונה היא זו שבולעת תארים בקצב. מדוע? אולי בגלל שהמאמן של ריאל מדריד מעולם לא 'קודם מבפנים'. אולי בגלל שאפילו קרלו אנצ'לוטי, אחד מהמאמנים הטובים בעולם, פוטר אחרי שתי עונות בלבד, שתיהן היו מוצלחות יחסית. אנצ'לוטי סבל ממזל רב, סגל לא מאוזן וחוסר סבלנות מההנהלת המועדון (הוא דווקא זכה לתמיכת הקהל ותמיכתו של הסופרסטאר הגדול של המועדון - כריסטיאנו רונלדו). אנצ'לוטי ניצח ב-89 משחקים וזכה ב-4 תארים בשנתיים. הוא הפסיד רק 16 משחקים. אבל הוא לא קיבל את האפשרות להמשיך - ואולי אפילו לקדם מישהו מבפנים שיחליף אותו בסופו של יום.
"מה אנצ'לוטי עשה לא בסדר? אני לא יודע", אמר הנשיא של ריאל מדריד, פלורנטינו פרס. "הדרישות בריאל מדריד מאוד מאוד גבוהות".
זה פרדוקס. בשביל לספק את הדרישות "המאוד גבוהות" של המועדון צריך יציבות. בשביל יציבות צריך מאמן (כמו מנכ"ל) שאתה מאמין בו ושהוא יהיה חלק מטיפוח היורש שלו מבפנים. חברה, כל חברה, וגם כל מועדון כדורגל צריך את היכולת למשוך, לבחור, לשמור, לאמן, לפתח ולקדם את הכישרונות הניהוליים מבפנים כדי להיות 'מיוחד'. זה פשוט לא קורה בריאל מדריד.
ריאל מדריד אינה "מיוחדת". היא קבוצה שמועכת קבוצות קטנות על בסיס קבוצה אבל לא מצוינת כמו ברצלונה.
מאז 2009 פלורנטינו פרס הוציא יותר מ-750 מיליון יורו על שחקנים חדשים. ועדיין, הוא זכה רק באליפות אחת מאז תחילת הקדנציה השנייה שלו כנשיא. ריאל מדריד כמועדון מנוהלת היטב מבחינה מסחרית ופיננסית על ידי המנכ"ל והאיש שגדל "מבפנים" - חוסה אנחל סאנצ'ס. עם זאת, מבחינה ספורטיבית, כלומר העסק הגרעיני - כדורגל - ריאל מדריד מפגרת מאחוריי ברצלונה. למה? אולי בגלל שבארסה מנוהלת על ידי כאוס, אגו ותשוקבה אבל לפחות במחלקת הכדורגל של המועדון יודעים לקדם את האנשים הנכונים מבפנים.
