הפרובנציאליות הישראלית היא החלום הרטוב של ה-NBA
דיוויד בלאט הוא נציג ישראל ב-NBA והוא נציג מצוין - עבור ישראל ועבור ה-NBA. העיסוק האובססיבי בלאום שלו על ידי העיתונות המקומית וישראלית הוא בדיוק מה שרוצים ב-NBA, שבשקט, בשקט, מייחלים שבשנה הבאה יהיה גמר בין אטורה מסינה האיטלקי לדיוויד בלאט הישראלי ושאולי יהיה לאחת מהקבוצות איזה כוכב מסין
מהקיץ האחרון, מהרגע שדיוויד בלאט מונה באופן רשמי למאמן הראשי של הקליבלנד קאבלירס, אני עוקבת ומנתחת את השינויים ביחס של התקשורת האמריקאית אליו. החל ממסיבת העיתונאים הרשמית הראשונה שלו בקליבלנד, בה אנדרו קנדי (כן, ההוא מהגליל) הגיע לבקר אותו כדי שלא יהיה לבד מול העיתונאים צמאי הדם, שלא ידעו איך לעכל את האיש שכמה דקות קודם לא ידעו עליו חצי דבר.
- באנגלית אין את המילה "פרגון"
- מה באמת חושבים על בלאט באמריקה?
- הקאבס מול הבולס: ראיון העבודה של בלאט לעונה הבאה
הפעם, אני מציעה נקודת מבט על התקשורת הישראלית המסקרת את גמר הפלייאוף הזה. אי אפשר להתעלם מהדיונים הבלתי פוסקים בכל מקום במדיה הישראלית וברשתות החברתיות לגבי שאלת הפרובינציאליות הישראלית בכל מה שקשור לסיקור דיוויד בלאט והעיסוק בישראליות שלו.
דיוויד בלאט ולברון ג'יימס. השאלה כן ישראלית צילום: איי אף פי למרות שאני מוכרחה להודות שיש משהו בחלק מהטענות, בגדול, אני חושבת שלשבת בישראל ולקבוע מה פרובינציאלי ומה לא, זו מהות הפרובינציאליות. הנה כמה סיבות לכל מי שאומר וחושב שזה פרובינציאלי לחשוב שדיוויד בלאט מייצג אותנו בגולה לקחת בחשבון:
כבר במסיבת העיתונאים הרשמית הראשונה שלו, בלאט הצהיר שהוא מקווה להביא את פילוסופיית המשחק של מכבי תל אביב איתו. הוא בישר לקהל המקומי ששבעה מיליון ישראלים הצטרפו למועדון האוהדים של הקאבלירס. אחרי אחד ההפסדים לווריורס, הוא אפילו התנצל בשידור החי באמריקה בפני כל הישראלים שקמו לראות את השידור באמצע הלילה.
* בלאט חוטף אש בלי סוף רק בגלל שהוא ישראלי ולא מתבייש לתמוך בישראל. מאיומים של קבוצות פרו-פלסטיניות שמפגינות במשחקי קליבלנד, ועד לטור מיוחד של כתב הספורט הידוע (גם בחיבתו להשמצת ישראל), דייב זירין, שיצא בסופ״ש האחרון ומצייר את בלאט כיד ימינו של בנימין נתניהו וחייל לשעבר בצבא הכיבוש. כמו כן, הגעתו של בלאט הישראלי לבמה המרכזית של גמר הפלייאוף בפריים טיים של ABC, מציפה מחדש את הדיון בקונפליקט הישראלי-פלסטיני בספורט האמריקאי.
* כמו כן, בפעם הבאה שתהיה מלחמה (וכולנו יודעים טוב מדי שזה לא עניין של "אם" אלא "מתי")- המשפחה הישראלית של בלאט תעורר אמפטיה אצל כל מי שהכיר אותו השנה. בפעם הראשונה שלברון ג’יימס פגש את המאמן החדש שלו, שתיים מבנותיו של בלאט היו איתו שם. כל משפחת בלאט הגיעה לארצות הברית לסדרת הגמר ועסקו בזה בכל בתקשורת האמריקאית. בפעם הבאה שיהיו כותרות על טילים שנופלים על אזרחי ישראל באופן קבוע, קהילה שלמה של אנשים בעלי השפעה (שחקנים, צוות מאמנים והנהלה, עיתונאים, הקהילה היהודית בקליבלנד, וגם אוהדים) יחשבו על כנרת, שני, תמיר, אלה ועדי בלאט בישראל ועל דיוויד בלאט בקליבלנד שדואג להם ולחברים שלו בישראל.
בפעם הראשונה בתולדות הליגה הטובה בעולם, עברית והמילה ״ישראל״ נשמעו במסיבות העיתונאים מתחילת העונה ועד סופה.
פתאום, באמצע סדרת גמר ה-NBA, מזכירים את מכבי תל אביב ומראים קליפים מהזכייה האחרונה שלה באליפות אירופה ב’Sports Center’ של ESPN. כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם.
כי הקהל היהודי-אמריקאי מעולם לא עקב כה מקרוב אחרי כדורסל כפי שהוא כיום. כל אתרי החדשות היהודים מוצאים את עצמם מתרכזים פתאום בשדה שמעט זר לה - ספורט. והכל בגלל הילד היהודי מבוסטון שעשה עלייה לישראל והקים משפחה בארץ הקודש.
בלאט פתח את הדלת לכאלה שיכולים להגיע אחריו ל-NBA. והוא אמר זאת בעצמו ובעברית: ״זה מביא עניין לענף (הכדורסל) ומביא אליו ילדים ושחקנים עתידיים... כי זה מראה שאפשר להגיע הכי רחוק שאפשר״, ענה בלאט כשנשאל ע״י צוות ערוץ הספורט על העניין הישראלי במסע ה-NBA שלו, כל הדרך הארוכה אל הגמר.
בינינו, ממילא כל החדשות שאנחנו צורכים מבוקר ועד לילה דרך הטלוויזיה, רדיו והאינטרנט, הן מנקודת מבט ישראלית. הרי, אם לא היו ישראלים בנפאל, הדיווחים בתקשורת הישראלית על רעידת האדמה באיזור היו נידחים לשוליים. אם ישראלים לא היו עושים אקזיטים בתחום הטכנולוגיה, לא היינו יכולים לכנות את עצמנו ’Start-Up Nation’, ולהשתמש בהצלחות של אנשים בודדים ופרטיים לטובת ההסברה של אומה שלמה.
בלאט ולברון. ב-NBA מרוצים מתשומת הלב צילום: אי פי איי
"העיתונאים האמריקאים מצקצקים"
לצערי הרב, הרבה מאלה שראיתי אותם על המסך על תקן מומחים שטוענים שכל העיסוק בבלאט הוא "פרובינציאלי", בכלל לא מגיעים מתחום הספורט. הם לא קולטים שההיסטריה בישראל סביב דיוויד בלאט, היא אחת מהדברים הכי טובים שקרו לליגה מבחינה עסקית.
במדור HoopsHype של USA TODAY הכינו כתבת וידאו מיוחדת ששמה את הזרקור על התקשורת הבינלאומית שמסקרת את גמר הפלייאוף של הכדורסל והחלום הספורט האמריקאי. בין כתבים איטלקיים, ברזילאיים וסינים, ותמונת ארכיון של עומרי כספי לצד ירון טלפז בעמדת השידור של ערוץ הספורט - ניתן היה למצוא את הנציגים הנוכחים של ערוץ הספורט בארץ הלברון, דניאל זילברשטיין ועידו גור. השניים דברו על הסיקור והעניין הישראלי בגמר בגלל דיוויד בלאט, ששובר שיאים עד כדי כך שנבחרת ישראל בכדורגל משחקת ואף אחד לא מתעניין בכך.
השניים, יחד עם גיל תמרי, שליח ערוץ 10 בארצות הברית (שרגיל בכלל לעסוק בצד המדיני) מוצאים את עצמם לא מעט פעמים בשידור חי ערוצי הטלוויזיה ממסיבות העיתונאים לפני ואחרי המשחקים -- ולא, זה לא במקרה.
שאלה של תמרי לסטיב קר על הדרך לעצור את לברון ג’יימס, הפכה לשיחת הערב בכל הדיונים בשידורי הפרי-גיים בערוצים השונים. וכן, זה מעצבן את חלק מהעיתונאים המקומיים, שחלקם אף מתלוננים על כך בטוויטר. עיתונאים מקומיים רבים מתלוננים בפומבי על הזמן הרב שזוכה התקשורת הזרה לקבל במסיבות העיתונאים. זה מעצבן את הכתבים האמריקאים מאותה סיבה שבלאט מעצבן אותם. הם זרים: מבחינת חלק מתקשורת הספורט המקומית, הגיעו אנשים מבחוץ ומשתלטים להם על הגישה למאמנים ולשחקנים -- והכל מוכתב מלמעלה. מהמשרדים של הקומישינר אדם סילבר, וכחלק מהירושה של הקומישינר לשעבר, דיוויד סטרן.
״חלק מהעיתונאים עצמם מצקצקים אל מול שאלות על ישראל״, מודה דניאל זילברשטיין. לעומת זאת, כשזה מגיע לאנשי הארגון, הן של ה-NBA, והן של קליבלנד, הסיפור הוא אחר לגמרי מבחינת זילברשטיין: ״היחס אלינו ממש טוב. מבינים את פערי התרבות, מתחשבים. פערי תרבות זה שבארץ אני יכול להתקשר לדייויד ולסגור איתו דברים וכאן זה ממש לא מקובל״. אז אולי צריך לעבור דרך נציג רשמי כדי להגיע לדיוויד בלאט, אבל כפי שמספר עידו גור, הישראלים מקבלים מה שהאמריקאים לא - דקות לבד עם המאמן הראשי של הקאבס. ״בגלל דייויד מאפשרים לנו לשאול כמה שאלות בעברית אחרי כל מסיבת עיתונאים״, מגלה גור. כלומר, יחסי הציבור מודעים לרקע המיוחד של דיוויד, ולרצון של הקהל הישראלי לראות אותו מדבר - בעברית. ״הם מבינים את רמת העניין המטורפת בארץ ומגיבים בהתאם. רק מחמאות יש לי אליהם ואל הסבלנות שלהם״. תסמכו על האמריקאים לדעת לעשות הכל כדי לרצות את הקהל הצרכני הפוטנציאלי מעבר לים.
אבל, חשוב לציין שמערכת היחסים החמה בין הליגה לבין התקשורת הזרה באופן כללי, והתקשורת הישראלית באופן ספציפי, לא החלה עם הגעתו של דיוויד בלאט לקליבלנד, וגם לא עם בחירתו של עמרי כספי בדראפט לפני שש שנים על ידי הסקרמנטו קינגס.
באמצע שנות ה-90' נשלח ציון נאנוס לפריז כדי לסקר השיקגו בולס שהגיעו לעיר האורות למשחק ראווה שנקרא ״טורניר מקדונלדס״. כבר שם נראו הניצנים הראשונים של הפיכת הליגה האמריקאית לגלובלית. ״הצגתי את עצמי בפני הצוות שאחראי על התקשורת ובמסיבת העיתונאים התאפשר לי לשאול את מייקל ג׳ורדן שתי שאלות. כבר אז היה ניכר מאמץ לאפשר לעיתונאים הזרים להיות מעורבים״, הוא נזכר. נאנוס, שסקר גם כמה אולסטארים בסוף שנות ה-90', ראה כבר אז את הנולד: ״היו פחות אירופיים בליגה אבל ראו שזאת מגמה. שמנסים לעודד את הסיקור האירופי. סטרן הבין לפני הוליווד את פוטנציאל השוק הבינלאומי״.
כמו כן, לפני שנתיים רשת ערוצי הספורט ESPN יצאה מהמזרח התיכון וערוץ הספורט הפך לבעלי זכויות השידור הבלעדיים על שידורי ה-NBA בישראל. ״בגלל באקסלוסיביות היחס אלינו הוא קצת יותר הדוק וקצת יותר חם, אבל, תמיד היו יחסים מצויינים עוד משנות ה-90' כשהחלו השידורים החיים בערוץ המקומי", מסביר גיל ברק, שדר ומגיש כדורסל בכיר בערוץ הספורט.
״אנחנו חווים העונה עלייה עצומה ברייטינג, במיוחד בסדרת הגמר הנוכחית, שזה משמעותי לשידורים שהם באמצע הלילה״, מספר ברק שהרזומה שלו עתיר בשידורי NBA, כולל נסיעות ל-4 גמרים ו-3 משחקי אולסטאר מטעם הערוץ. מבחינת המספרים, במהלך העונה הסדירה הייתה עלייה של 0.5-1% למשחק, ובפלייאוף אחוזי הרייטינג בישראל עלו בכ-5-4% למשחק.
ישנה היסטריה סביב גמר ה-NBA בשתי מדינות שהן לא אמריקה, ישראל בגלל דיוויד בלאט ואוסטרליה בגלל מת'יו דלאבדובה, ולא בגלל לברון ג’יימס וסטף קארי. זה שווה כסף מזכויות שידור, ומרצ’נדייז. "הפרובנציאליות" הזאת, היא החלום הרטוב של דיוויד סטרן.
