הפועל ירושלים: פשוט ידעו מה לעשות

קצת קשה לא להבין את ההתרגשות של אוהדי הפועל ירושלים מהיום בערב. הקבוצה רחוקה משחק אחד מאליפות והאוהדים שידעו בעיקר סבל מאז שהתחילו לצפות מהקבוצה שלהם לזכות באליפות (אחרי הגביע הראשון ב-1996) מתלהבים כמו שצריך. הם כל כך מפחדים מנאחס, כזה שפגע בהם כמה וכמה פעמים בשני העשורים האחרונים, שהם לא יחגגו עד שריקת הסיום. ואז תהיה חגיגה. חינגה.

דרווין קיצן ואורי אלון. עשו את הדברים הפשוטים ממש טוב צילום: אוהד צויגנברג

המשכיות היא אתגר

דני קליין, האיש החזק בהפועל ירושלים בכמעט שני עשורים, הצליח לגייס בערך 300 מיליון שקל לקבוצה. הכסף הזה, בסופו של דבר, בוזבז על קבוצה שנוהלה בצורה לא מספיק טובה כדי להטביע את חותמה על ההיסטוריה. אבל נראה שצוות ההנהלה החדשה שמורכבת מסטארטפיסט מוצלח, איש השקעות מנוסה, איש פרסום ואנשי כדורסל - אורי אלון, אייל חומסקי, ארן טלם, דיוויד קליינהנדלר, הווארד וויטשנר ואמרה סטאדומאייר (לא שידוע שהוא ניהל משהו) - פשוט ידעו מה לעשות עם הכסף הרבה יותר טוב מקליין: להביא את הישראלים הכי טובים (יותם הלפרין וליאור אליהו - זה מה יש) - זה רק הגיוני בליגה עם חוק שמחייב לשחק עם ישראלים (משהו שמכבי תל אביב שכחה). אבל ההצלחה הגדולה היא בהבאת השחקנים הזרים שהיו כל כך מחויבים למועדון ולמרות קשיים לא מעטים במהלך העונה, התחברו לקבוצה (המוטו שלהם When Ego Rules The Team Loses) ולאוהדים בצורה מעוררת הערצה. אם הפועל ירושלים תצליח לייצר המשכיות, היא גם תהיה מועמדת לאליפות בשנה הבאה - בלי קשר לאיכות של מכבי תל אביב.

שאלה לא קלה

הקבוצה לא רווחית. אפילו לא קרוב. למרות הארנה החדשה והספונסרים וההצלחות הספורטיביות. העונה, כשדני פדרמן, אחד ממנהלי מכבי תל אביב, דיבר בפורום סגור על מחיר המנויים בהיכל מנורה מבטחים ועל שווי החסויות של מכבי תל אביב, אייל חומסקי הביט עליו בעיניים נוצצות וירה "הלוואי עלינו". הפועל ירושלים ב"מלכוד". מצד אחד ארנה חדשה ונוצצת, קבוצת כדורסל במרחק נגיעה מאליפות, בעלות חדשה וכזו שנראית יציבה ועדיין רחוקה מלהיות רווחית או מאוזנת. כמו כן, הפועל ירושלים חייבת לעצמה ולמותג שלה להישאר עממית וקהילתית. איך הקבוצה תתקדם מכאן זו שאלה לא קלה בכלל.

עם הלשון בחוץ