אין דבר העומד בפני הרצון

דן ולנסי מוריד הילוך מקצב המילים המסחרר שיוצא מפיו, לוקח דף ורושם: "מי שמנצח בפעולות הרצון, ב־90% מהמקרים לא מפסיד!". הוא יכול להישמע כמו עוד קואצ'ר המבקש לתמחר מוטיבציה לפי שעה אך עם הצלחות קשה להתווכח, ולמודל 'פעולות הרצון' שפיתח היו הצלחות אדירות: הזכייה של מכבי ת"א ביורוליג ב־2014 והאליפות ההיסטורית של הפועל ירושלים ביוני האחרון. "זו רק ההתחלה", מבטיח ולנסי. "נגמרו הימים שאנשים אמרו 'הוא נותן את הלב' או 'זה לא היום שלו'. אי אפשר יותר לעבוד על אנשים בעיניים. זו פעם ראשונה שפעולות רצון ונשמה, כמו סגירה לריבאונד בכדורסל או זכייה בכדור גובה בכדורגל, נספרות, נמדדות והופכות לסטטיסטיקה, שלפעמים חשובה יותר מכמה נקודות או שערים ששחקן השיג".

ולנסי, יליד קיבוץ משמר השרון, היה בצעירותו אלוף הנוער לשחייה, אך בגיל 17 עשה הסבה לענף הכדורגל ואף שיחק בשורות הפועל כפר סבא. בתום השירות הצבאי קיבל מלגת כדורגלן באוניברסיטת דרום־קונטיקט וזכה בשתי אליפויות המכללות. בד בבד השלים תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני במדעי האימון בהתמחות בפסיכולוגיית ספורט.

ולנסי ויתר על קריירה ככדורגלן, ומאז חזרתו לארץ עסק באימון מנטלי של ספורטאים בהם תומר חמד, אלמוג כהן, ניר ביטון, אלי דסה, טוטו תמוז, איתן טיבי ואופיר מרציאנו. הוא גם סייע לעירוני רמה"ש להעפיל לחצי גמר גביע המדינה ב־2010 ולהפועל ת"א לזכות בגביע ב־2012. "כל העונה העיתונאים אמרו שאיגבור לא שחקן", הוא נזכר, "אבל אמרתי לאלי טביב שהקבוצה שלו זה איגבור ועוד עשרה, שהוא הלוחם הכי גדול בקבוצה. בסוף הוא הבקיע את שער הניצחון בגמר".

לא כולם מסי

ההצלחה דחפה את ולנסי לפתח את מודל פעולות הרצון. הוא החל לנתח את משחקי ליגת האלופות והקלאסיקו, ספר כל פעולה ופעולה של שחקן על המגרש וסיווג את סך הפעולות ל”אדומות”, המבוססות על לחימה ורצון, ול”כחולות”, המבוססות על אגו וכישרון. "יש מעט מאוד שחקנים כמו מסי בעולם, אבל גם מסי חייב לצדו לוחם כמו מסצ'ראנו", טוען ולנסי. "70% מהפעולות במשחק קשורות לנשמה ורצון, אבל התקשורת מעניקה 100% תשומת לב לשחקנים שמבצעים את הפעולות ה'כחולות' כי זה מצטלם יפה. רציתי להחזיר לשחקנים האפורים את הצבע ללחיים".

בנובמבר 2013 הזדמנה לוולנסי ההזדמנות להוכיח את עצמו גם במגרש הכדורסל. באותם ימים היתה מכבי תל אביב של דייוויד בלאט בעיצומו של משבר, עם ארבעה הפסדי ליגה משמונה משחקים, ובכל יום נפוצו שמועות שפיטוריו של בלאט מעבר לפינה. "מכבי לא היתה כישרונית במיוחד והחזיקה בתקציב נמוך ליורוליג ולכן השחקנים היו חייבים להילחם כמו אריות", אומר ולנסי. באופן אירוני הוא השתמש במכבי באינדיבידואליזציה של עולם הספורט, שעליו הוא קורא תיגר, כדי להשיב את עטרת הקבוצתיות ליושנה.

"כל שחקן במכבי קיבל ציון על סך ה'פעולות האדומות' שביצע, כמו שינוי זריקה של היריב, הדבקת חסימה, סגירה לריבאונד או נגיעה בכדור שסייעה לחטיפה — פעולות שדורשות 100% רצון, ו־0% כישרון". הציונים לא נותרו על המחשב של ולנסי אלא נתלו על הקיר בחדר ההלבשה. "זה יצר דינמיקה של תחרות על פעולות אפורות במקום על נקודות. שחקן מסוים היה מלך בתקשורת כי קלע 30 נקודות, אבל בחדר ההלבשה היה 'נזקק'. החזרנו שחקנים שמרוויחים מיליונים לתודעה של ילדים שמשחקים בשכונה, בלי תקשורת וקהל. במקביל, זה כלי שסייע לבלאט להבין מי מחויב לקבוצה ומי לא. לא עניין אותו אם החטאת. אבל אם לא הקרבת עבירה בשביל הקבוצה — אתה בחוץ. אמרו שמכבי משחקת מגעיל, אבל הם דרסו את הליגה והיורוליג בפעולות אדומות".

לפי השמועות לא היתה אהבה גדולה בין השחקנים. זה הקשה עלייך?

"ממש לא. אנשים מתבלבלים בין לכידות משימתית למרקם חברתי. הם הבינו שדווקא בגלל שהם יעבדו קשה יותר עבור הקבוצה ולא יחשבו על עצמם, הם גם יקבלו חוזים טובים יותר". בתקופת ולנסי במכבי שיפרו שחקניו של בלאט את רמת האגרסיביות שלהם ב־22%. ב־92% מהמשחקים שהצהובים ביצעו בהם יותר פעולות אדומות מיריבותיהם, הם ניצחו במשחק. "מכבי התישה את היריבות וכך גם ניצחה קבוצות הרבה יותר כישרוניות ממנה", מסביר ולנסי. כיאה לקבוצה שמגיעה למעמדים נכבדים היה משחק השיא של מכבי בגמר היורוליג, שבו גברה על ריאל מדריד. "מצד אחד, הפחד הכי גדול של ספורטאי זה להגיע למעמד שיא וששום דבר לא ייכנס לו", אומר ולנסי. "גיא פניני וג'ו אינגלס לא קלעו נקודה במשחק, אבל תרומתם בגמר היתה אדירה. הם לא הפסיקו לעבוד בשביל אחרים. מצד שני, סרחיו יול, שחקן יותר כישרוני מהם, גם לא קלע, אבל הפחד שלו לטעות גבר על הרצון לנצח. הוא איבד לגמרי ביטחון ולא עשה כלום למען האחרים". אלכס טיוס, שזכה לתדמית של עצלן אגוצנטרי, מצטייר מהנתונים של ולנסי כלוחם השני בטיבו במכבי אחרי סופוקליס שחורציאניטיס. "סופו אמר לי שזו פעם ראשונה שמישהו מבין מה הוא באמת: גארד שכלוא בגוף של 150 ק"ג. הוא משתטח על הפרקט יותר מהר מטייריס רייס".

דן ולנסי. "רציתי להחזיר לשחקנים האפורים את הצבע ללחיים" צילום: נמרוד גליקמן

תורם כמו זר

ניקולה וויצ'יץ', מנהלה המקצועי של מכבי, מסביר שהמודל "מצליח למדוד את רמת האגרסיביות של השחקנים. זה שונה מכל הסטטיסטיקות שמכירים היום בשוק. אין ספק שהוא סייע לנו מאוד במשחקי ההצלבה מול מילאנו ובגמר נגד ריאל".

מדוע לא המשכתם עם ולנסי?

"בעיקר משיקולים כלכליים".

ולנסי מודה שלא זול להעסיק אותו ובאותה נשימה מוסיף: "התרומה שלי שוות ערך לזר. במכבי חשבו שהם כבר יכולים להריץ את המודל בלעדיי. אבל בלי מעקב דקדקני זה לא עובד. אז בעונה שעברה באתי להפועל ירושלים ואמרתי שיש לי חוב קטן לסגור". בפברואר החל לעבוד לצדו של מאמן ירושלים דני פרנקו. באותה תקופה כבר הודחה הקבוצה מהבירה מהיורוקאפ בבושת פנים והיתה מוכנה לעשות הכל כדי לסיים את העונה באליפות. "זה לא קסם שירושלים הפכה מקבוצה לחוצה לשמחה. הם הפסיקו לשלוח לספסל את גפני, שסיים כשחקן היעיל ביותר בהפועל לדקה בפעולות אדומות. אחר כך הבינו שהשחקן היחיד שאין לו תחליף בליגה זה ליאור אליהו. הדיבורים שהוא לא זז בהגנה זה שטויות. הוא לא הפסיק לעבוד, מנע מהיריב לקבל כדור, שינה זריקות וסחט עבירות. הוא לא בטופ האירופי, אבל עם 70% יותר פעולות אדומות משאר הישראלים, זה נכס שאי אפשר לוותר עליו". לאחר שהובסה בגמר גביע המדינה, רשמה ירושלים מאזן נדיר של 2-19 כל הדרך לאליפות. "לוולנסי יש חלק נכבד באליפות שלנו", אומר פרנקו. "הוא העניק לי פרספקטיבה שונה על שחקנים בקבוצה וגם סייע לי לחלק את הדקות ביניהם. אני מאמין שגם העונה ניעזר בו".

בעת האחרונה הקים ולנסי את חברת "30:70", ע"ש חלוקת האחוזים בין הפעולות האדומות לכחולות במשחק, ובימים אלו מסתייע בפרופ' גרשון טננבאום מאוניברסיטת פלורידה, הנחשב למומחה הגדול בעולם לפסיכולוגיית ספורט, ובד"ר יאיר גלילי, סוציולוג ספורט מהמרכז הבינתחומי, כדי לפתח את המודל לנושא מחקר לדוקטורט. "היכולת של ולנסי לבודד מספר משתנים מצומצם יחסית ולהצביע עליהם כמנבאי הצלחה בוודאות גבוהה מרשימה מאוד", אומר גלילי.

יגיע ל־NBA ול־NFL

בעת האחרונה החל ולנסי לשתף פעולה עם אתר הסטטיסטיקה אינסטט ונמצא במו"מ עם כמה קבוצות יורוליג. הוא מבהיר ששאיפותיו אינן רק במישור האקדמי. "המודל הזה יגיע לעולם הספורט. המטרה שלי ליגת האלופות, ליגות הכדורגל הגדולות באירופה ול־NBA וה־NFL בארה"ב. המהפכה הגדולה תושלם כשגם כלי התקשורת יתחילו להשתמש בנתונים ויעריכו שחקנים לפי כמה דם הם יורקים למען הקבוצה. עכשיו עם המודל אפילו את זה יהיה אפשר למדוד".