משיח צריך זמן

בסוף שנות התשעים, תחילת שנות האלפיים, הכדורגל הגרמני פיגר בכמה שנים מאחורי הפיתוחים הטקטיים בכדורגל העולמי, במיוחד אלו מאיטליה. מעט מאוד מאמנים גרמנים ניסו בהצלחה קונספטים חדשים כגון "לחץ" או אפילו רביעייה אחורית בקו אחד. אחד מאותם מאמנים שניסו משהו חדש הוא וולפגנג פרנק, חלוץ לשעבר באיינטרכט בראונשווייג, שאימן במיינץ.

יורגן קלופ בליברפול. בזכותו רעיונות של קבוצות קטנות מגרמניה הפכו למיינסטרים בגרמניה צילום: אימג'בנק, Gettyimages

הרעיונות הטקטקיים שלו קיבלו השראה מאריגו סאקי ממילאן ודניאל ז'נדופה, מאמן נבחרת שוויץ לשעבר. הגרעין הרעיוני היה ליצור "יתרון מספרי סביב הכדור". או "כדורגל ילדים בגרסה טיפה יותר חכמה", כפי שהסביר זאת פרנק בראיון ל"סודויטשה צייטונג" ב־1999. "כולם צריכים לרדוף אחרי הכדור. צריך לדחוף את היריבים לאגפים. לפי ז'נדופה, "ברגע שאתה זוכה בכדור, אתה צריך לגרום לכל השחקנים שלך להציף את החצי של היריבה במהירות".

פרנק הגיע למיינץ כשהיא היתה במקום האחרון בליגה השנייה. הוא שכנע את השחקנים שאין דרך אחרת להצליח עם הסגל הנוכחי בלי לעבוד קשה. לעבוד קשה זה אומר 150 אימונים שכל מטרתם להטמיע את שיטת ההגנה האזורית והלחץ. בגשם, ברוח, בקור ובשלג התאמנו שחקניו של פרנק על שיטות הלחץ, האופסייד וההגנה שלו. לפעמים בלי כדור בכלל — עד שהבינו את הטקטיקה. זה הוביל לכך שמיינץ השיגה 32 נקודות בחצי השני של העונה — יותר מכל קבוצה אחרת בשתי הליגות הראשונות.

אחד מאותם שחקנים של מיינץ היה בלם לא מרשים במיוחד שזמן לא רב לאחר מכן גם החליף את פרנק בתפקיד המאמן. שמו היה יורגן קלופ. "היו לנו שחקנים לא רעים, אבל היינו מתים כקבוצה", הסביר קלופ. "היינו כל כך נואשים לצאת מהתחתית של הליגה, שהיינו יכולים לטפס על עץ 150 פעם, אם היו מבטיחים לנו שזה ישיג נקודות. ואימצנו את מה שפרנק אמר בחום כי אם רוד חוליט ומרקו ואן באסטן עושים אימונים כאלו במילאן, גם אנחנו יכולים לעשות. האימונים בגרמניה היו אמורים להיות כיפיים — בעיטות לשער, הרמות כדור, משחקונים — אבל המאמץ שעשינו כדי לקבל על עצמנו את השיטה של פרנק היה אדיר".

ברנדן רודג'רס. קורבן של הצלחה צילום: אי פי איי

התקפת נגד מתפרצת

.

קלופ לקח הרבה מאותה תקופה תחת פרנק. הוא למד שיטות לחץ, עבר השתלמויות אצל ראלף ראגניק, מאמן ייחודי בגרמניה שהאמין מתחילת הקריירה שלו בלחץ קולקטיבי על הכדור, וגיבש את ה־gegenpressing, לחץ נגדי על התקפות מתפרצות, שדורש מהשחקנים אימונים רבים, כושר מצוין ותיאום רב. ראגניק הסביר את יתרון ה־gegenpressing בצורה טובה לרפאל הוניגשטיין ב־"Das Reebot", ספר על שיקום הכדורגל הגרמני. "כדורגל הוא ספורט אחר לחלוטין ממה שהיה לפני עשור", אמר ראגניק. "השוני הוא דרמטי ומתבסס על שני אלמנטים בסיסיים — כשיש לך את הכדור וכשאין לך את הכדור. בין האלמנטים הללו יש משחק מעבר ששינה לחלוטין את האלמנטים הללו. הסיכוי הכי גבוה לשער מגיע עשר שניות לאחר שזכית בכדור. הסיכוי הכי גבוה לזכייה בכדור מחדש מגיע שמונה שניות לאחר שאיבדת אותו. תחשוב על המספרים הללו ומה זה אומר".

עם הקונספט הזה הוביל קלופ מהפכה במיינץ, שנעשתה קבוצה לגיטימית בבונדסליגה. כמו כן, הוא שינה לחלוטין את איך שהכדורגל משוחק בגרמניה ואפילו באירופה.

אפילו בקנבאואר החמיא

לא כל אחד היה יכול לעשות את זה. אבל קלופ הוא לא כל אחד. מדובר במאמן שמלבד איכויות אינטלקטואליות ואימון מרשימות מציג כריזמה, חוש הומור ואינטליגנציה רגשית. קלופ "שבה את לבם" של הגרמנים במהלך מונדיאל 2006, כאשר הנבחרת הצעירה והפוחזת של יורגן קלינסמן גרמה לעם הגרמני להתאהב בכדורגל מחדש. קלופ הוזמן להיות פרשן מקצועי בפאנלים של ZDF, הערוץ הממלכתי הגרמני. הוא הופיע לצד אגדות כדורגל כגון פרנץ בקנבאואר ופלה וגנב את ההצגה.

"הוא היה כל כך כריזמטי, אמהות הקשיבו לו עם דמעות בעיניים ורצו לקרוא לתינוקותיהן על שמו", אמר חצי בצחוק, חצי ברצינות יאן דוהלינג, עורך הספורט ב־ZDF. קלופ, עם תוכנה מיוחדת שאפשרה לו לצייר עיגולים וקווים על המגרש (שלאחר מכן לקח אותה למיינץ), נתן פרשנות טקטית מאירת עיניים ומעניינת בצורה בידורית, מצחיקה וסקסית לפי דוהלינג.

"הוא הצליח להעביר את הנקודה שלו בצורה קלילה ומהירה. אנשים היו מהופנטים. אם היה רץ לראשות הממשלה, אנשים היו בוחרים בו". אפילו בקנבאואר, שאף אחד לא יודע כדורגל יותר ממנו, החמיא לקלופ על ההסברים.

קלופ שינה את השיח סביב כדורגל בגרמניה ומאמנים רבים גם הודו לו על כך. "הוא הפך את הכדורגל ליותר אובייקטיבי", תיאר אותו רפאל הוניגשטיין בספרו.

העובדה שנתן פרשנות כל כך טובה מול 25 מיליון צופים בממוצע לשידור, הפכה אותו לפופולרי במיוחד בגרמניה. ב־2008, אחרי שעזב את מיינץ, אוהדי דורטמונד שפגשו אותו במלון שרו לו שיצטרף אליהם. לברקוזן והמבורג גם כן היו מעוניינות בו. בהמבורג הגישו לו הצעה, אבל בסופו של דבר החליטו שלא להחתימו רק בגלל שהגיע לראיון עבודה בג'ינס. גם באיירן מינכן ביררה לגבי קלופ אך בחרה ביורגן קלינסמן — כי הוא נחשב ל"ידיים בטוחות" יותר. דורטמונד היתה הזוכה הגדולה במאמן. אחת הפעולות הראשונות שלו היתה להדיח מההרכב את אלכסנדר פריי ומלדאן פטריץ', שני השחקנים המוכשרים ביותר של הקבוצה, בעיקר בגלל שהם לא התאימו לסגנון הלחץ האגרסיבי שרצה. הוא קיבל את הגב מההנהלה לעשות זאת אף על פי שאוהדי הקבוצה פקפקו בהחלטותיו. קלופ היה צריך זמן. רק בעונתו השלישית דורטמונד זכתה באליפות עם סגנון המשחק שלו.

שאנקלי צריך זמן

והוא יצטרך זמן גם בליברפול. הוא לא המשיח, אף על פי שהשלטים שמרימים אוהדי ליברפול מציירים אותו ככזה. ליברפול, בממוצע, מסיימת במקום השישי בשנים האחרונות. זה רק הגיוני. למועדון יש התקציב החמישי־שישי הכי גדול בפרמיירליג. ליריבות יש יותר כסף וגם יציבות בסגל. הנורמה באנפילד היא לא מקום רביעי ומעלה, היא מקום חמישי ומטה.

מאז 2009 ליברפול סיימה במקומות 7, 6, 8, 7, 2 ו־6. ברנדן רודג'רס, קודמו של קלופ, היה סוג של קורבן להצלחה שלו כשהגיע למקום השני והיה במרחק החלקה של סטיבן ג'רארד מאליפות.

אבל מקלופ מצפים להיות משיח וזו כנראה הבעייתיות של המורשת של ביל שאנקלי בליברפול (ואולי בכלל בכדורגל האנגלי). לשאנקלי היו הכרימזה והאישיות, לקחת את ליברפול מהליגה השנייה לטופ של הכדורגל האנגלי. הוא עשה זאת על ידי הצגת שיטות אימון חדשות והטמעת שיטה חדשה והצערת הסגל. וזה לקח זמן.

הוא מונה באמצע עונת 1959/60 ועלה לליגה הראשונה רק בעונתו השלישית בקבוצה (1961/62).

הוא גם היה בעידן אחר. בראיין קלאף ודון ריבי, אגדות אימון באנגליה, גם כן לקחו קבוצות מהליגה השנייה וזכו איתן באליפות. כיום זה נראה בלתי אפשרי כי גם אם עלית ליגה עם קבוצה, אחרי חמישה הפסדים רצופים אתה בצרות.

הבעיה של קלופ, כך נראה, היא שהאישיות והכריזמה שלו הופכות אותו ל"משיח", שישיג תוצאות מיידיות. זמן, ככל הנראה, לא יהיה לו.