לעלות לדאנק עם בורג ברגל

קובי בראיינט, קווין דוראנט, ראסל ווסטברוק, דוויט הווארד, כריס פול, כריס בוש, פול ג'ורג' ודרק רוז. זו אינה רשימה של הנבחרים למשחק האולסטאר הקרוב, אלא של כוכביNBA שהחמיצו מספר דו־ספרתי לפחות של משחקים בגלל פציעות בעונה שעברה. קיירי אירווינג, קווין לאב, מייק קונלי, פאו גאסול, ג'ון וול וקייל קורבר אינם המחליפים שלהם באותו משחק, אלה כולם שחקנים מעולים שנפצעו בעונה שעברה בזמן הפלייאוף, פציעות שפגעו מאוד בסיכויי הקבוצות שלהם.

קובי בראיינט. נחיתה קשה צילום: איי פי

מה שמחבר את מוזס מאלון, ג'רום קרסי, ג'ק היילי, קווין דאקוורת', דניס ג'ונסון, דאריל דאוקינס, אנתוני מייסון ומנוט בול כבר יותר מדאיג. כולם שחקני עבר ב־NBA שמתו מסיבות שונות בשנים האחרונות, בדרך כלל מדום לב לפני גיל 60. מאז שנת 2000 מתו יותר מ־50 שחקני עבר, שני שלישים מהם מתחת לגיל 60, בגלל בעיות לב. ואף שהמספרים אינם חד־משמעיים כמו בפוטבול, הם מעוררים דיון. "בשבילנו זה מספיק כדי להפוך זאת לעדיפות עליונה", אמר סקוט רושל, סגן נשיא איגוד שחקני העבר.

בכדורסל, להבדיל מטניס או משחייה, אופי הפציעות מעיד על "אנרגיה גבוהה" בזמן הפציעה. כלומר, נחיתה חזקה על רגל של שחקן אחר, היתקלות באוויר שמובילה לנחיתה כואבת, ניסיון חטיפת כדור שמפגיש ברך בברך או סתם מאבק על מיקום ופריקת כתף. כל שחקן סוחב איתו לא מעט פציעות אורתופדיות, בעיות ברכיים, גב, כתפיים ועוד. רובם זקוקים לניתוחים, שאמנם מתקנים את מה שצריך תיקון, אך בסופו של דבר כל פרוצדורה כזאת מחלישה את המערכת השרירית לטווח הארוך. כמו כן, בכל פרוצדורה ניתוחית ניתנות מסות של תרופות כהכנה או התאוששות, ולכל תרופה יש השפעות אחרות.

שחקנים כיום נפצעים הרבה יותר בהשוואה לכמות הפציעות לפני 30 שנה. במחקר שנערך בארה"ב נמצא כי אחוז הפציעות בתקופה הזאת עלה ביותר מ־50%. ההסבר לכך הוא שאופי המשחק השתנה. השחקנים היום נדרשים להיות אתלטיים מאוד, והאקסיומה היא "יותר אתלט – יותר טוב". בעבר היה המשחק קבוצתי יותר והתבסס על תרגילים מורכבים ויכולות מסירה וקליעה. כיום שיטות האימון הגופני השתפרו, אמצעי האימון השתכללו, ועם האתלטיות הגבוהה אנו עדים לצורת משחק שונה – שמתבססת על יכולות אתלטיות גבוהות, ועל ידי כך מגדילה את הסיכוי לפציעה בכל מהלך. אגב, בסן אנטוניו ספרס למשל, לגרג פופוביץ' יש ארסנל תרגילים שמבליט את חוכמת המשחק של שחקניו מעל ליכולות האתלטיות שלהם. לכן מספר רב של שחקנים בסגל שלו עברו את גיל 30, והכוכב שלו נושק ל־40.

. דריק רוז - הפצוע השיקגואי צילום: רויטרס

אינטנסיביות מתקדמת

כיום, יותר מבעבר, שחקנים גם כבדים משהיו. בעבר שקל שחקן NBA כ־95 ק"ג בממוצע. כיום הממוצע עומד על יותר מ־100 ק"ג. כדי להיות שחקן NBA כיום עליך להיות אתלט־על בעל משקל גוף גבוה שרובו מורכב ממסת שריר. אם אינך כזה, יהפכו אותך לכזה. ע"ע עמרי כספי.

והעומס משוגע. "שחקנים לא נפצעים בגלל המשחקים והאימונים שבהם הם משחקים. הם נפצעים בגלל המשחקים והאימונים שבהם הם כבר שיחקו", הסביר מאמן הכושר המפורסם טים גרובר (היה בעבר מאמנו האישי של מייקל ג'ורדן) ל"ספורטס אילוסטרייטד". ההסבר הפיזיולוגי משתנה בין פציעה לפציעה, אך ידוע כי עומס רב גורם לרקמות כמו שרירים, גידים ואף עצמות לקרוס בנקודה כלשהי. מנוחה היא חלק בלתי נפרד מכל תוכנית אימון, אם להעלאת מסת שריר ואם להכנה לריצת מרתון, ולא, הפציעה תגיע. המנוחה מאפשרת לגוף לטפל בעצמו בפציעות קטנות כגון קרעים מיקרוסקופיים בשריר ולמלא מאגרי אנרגיה. לשחקני ה־NBA יש מבחר המטפלים ומאמני הכושר והרופאים והמעסים והפיזיותרפיסטים הטוב בעולם, אך מנוחה אין.

האינטנסיביות מפחידה. 82 משחקים בעונה, שבהם הכל נשאר על הפרקט. מהיר יותר, גבוה יותר, חזק יותר מול האנשים הכי מהירים, גבוהים וחזקים שאפשר למצוא. ואם הקבוצה טובה ומגיעה לפלייאוף, תוסיפו עוד 10–20 משחקים. ומה עם משחקי קדם־עונה, קידומי מכירות ומשחקי ראווה מעבר לים ומחנות אימונים? ובזמן העונה יש אימוני זריקות אינטנסיביים (יותר מ־500 זריקות לאימון), אימוני הגנה או סתם עבודה מאומצת בחדר הכושר כדי להעלות מסת שריר. בין לבין יש טיסות ארוכות, שעות שינה שאיכותן נפגעת וחוסר היכולת לטפל בעצמך כי אתה חייב להיות עם הקבוצה.

פציעות קורות יותר בזמן מחנה האימונים או לקראת סוף העונה והפלייאוף. למחנה האימונים השחקן מגיע אחרי מנוחה ונכנס לשגרה אינטנסיבית. הגוף צריך להיות מוכן לזה. איך מוכנים? מתאמנים גם בפגרה. שוכרים מאמן אישי ועובדים איתו בכל יום על אלמנטי כושר, כוח מתפרץ, מסת שריר וסיבולת. וכך – זמן המנוחה היחידי נלקח מהם.

ויש עוד תופעה מדאיגה – שחקנים שחוזרים לשחק לפני החלמתם. כמה פעמים קראתם ש"השחקן יעלה עם זריקה"? מדובר בזריקה חזקה נגד כאבים. שחקן מתלונן על כאבי גב והמאמצים להכשירו נכשלו? בהרבה מקרים, ובהסכמתו (כאילו יש לו ברירה), יחליטו להזריק לו זריקת אלחוש לכאבים. העיקר שישחק. את כל מה שכתבנו כאן תכפילו בעונה אחרי עונה אחרי עונה, ולא צריך להתפלא מדוע קובי בראיינט בקושי מצליח לעמוד על הרגליים בשנים האחרונות. סביב הליגה דנים בצורך לקצר את העונה, אבל כשכל משחק משמעותו הכנסות של מיליוני דולרים, הנושא נהיה מורכב.

רודני סטוקי מאינדיאניה. סביב הליגה דנים בצורך לקצר את העונה, אבל כשכל משחק משמעותו הכנסות של מיליוני דולרים, הנושא נהיה מורכב. צילום: איי פי

מכור את גופך לקבוצה

ואולם כשהליגה מתחילה להיפגע, הנושא הזה מחייב תשומת לב. קווין דוראנט מאוקלהומה זכה בתואר ה־MVP של העונה לפני שנתיים. במחנה האימונים לפני העונה שעברה שבר דוראנט את אחת מעצמות כף הרגל. מדובר בפציעה שמצריכה ניתוח לקיבוע השבר ושימוש בברגים. תקופת ההחלמה היתה מהירה, והוא חזר לשחק, אבל הכאבים חזרו, ודוראנט שיחק ערב כן ערב לא. לאחר פגרת האולסטאר בוצע עוד הליך ניתוחי מינורי בכף רגלו, ושוב היה ניסיון חזרה, אך הנזק שהצטבר היה כה גדול, שהוחלט על ניתוח שלישי בתקופה של חצי שנה, ודוראנט הושבת לשאר העונה. ההשפעות? אוקלהומה הפסידה את הכרטיס לפלייאוף, שחקניה הנותרים נשחקו, וכף רגלו של דוראנט לעולם לא תחזור למצבה המקורי. והוא מקרה מייצג נהדר. הוא אינו דרק רוז הפגיע וחסר המזל או אוברמנטש כמו לברון ג'יימס.

אחד הדברים הראשונים והעיקריים שמלמדים בפקולטה לרפואה או בחוג לפיזיותרפיה הוא מנגנון הכאב. כאב מופיע כדי להודיע "אני זקוק לטיפול". אפשר להניח שרוב הספורטאים המקצוענים מתעלמים מכאבים קלים וממשיכים בפעילות שוטפת. לפעמים זה מצליח, אך מבחינה פיזיולוגית ולאורך זמן זהו אסון. ואם הנהלת ה־NBA תמשיך להתעלם מזה, המשמעות היא עוד כמה שחקנים שזה יכול להיגמר מבחינתם הכי רע שאפשר.

הכותב הוא פיזיותרפיסט מוסמך BPT לטיפול בפציעות אורתופדיות במכון לרפואת ספורט ואורתופדיה מתקדמת "מדיקס" ומרצה במכון להכשרת מאמנים בווינגייט