לשחק במקום להלחם: לכדורגל יש תפקיד במאבק נגד דאעש
דאעש מתנגדים לכדורגל בגלל שהם מתנגדים לכל תופעה מערבית. זה אומר שהמערב יכול להילחם בארגון גם על ידי השקעה בכדורגל
"המדינה האיסלמית", דאעש, או איך שהם לא רוצים שיקראו להם (בעיית מיתוג קשה), מתנגדים לכל דבר שהמערב והמודרנה מייצגים. זה אומר גם שהם מתנגדים לתופעה שנולדה במערב ופורחת שם - כדורגל.
קראו עוד בכלכליסט:
דקת דומיה במשחק פלייאוף יורו 2016 בין דנמרק לשבדיה. לא סתם בדאעש מתנגדים לכדורגל צילום: אי פי איי לדוגמה, בינואר האחרון, ג'יהדיסטים של דאעש, הוציאו להורג 13 נערים בגלל שהם צפו במשחק כדורגל. הצעירים ממוסול, עיראק, צפו במשחק גביע אסיה בין עיראק לירדן כאשר הם נתפסו על ידי אנשי דאעש והוצאו להורג עם מכונות ירייה בפומבי. לפני שירו בהם הודיעו אנשי הארגון במערכת כריזה מה היה "הפשע" שלהם. הילדים הוצאו להורג בגלל שעברו על חוק השריעה, הדין הדתי האסלאמי, אשר מסדיר את כל תחומי החיים והחברה.
אלו שרצחו אותם ניסו לרצוח המונים אחרים במשחק כדורגל בפריז בין צרפת לנבחרת גרמניה.
עכשיו, דאעש הם לא האיסלמיסטים הראשונים שרוצים להילחם בכדורגל, בדרך כלל ללא הצלחה. באיראן, למשל, המשטר ממש לא אוהב את הכדורגל וניסה לצמצם את עיסוק העם במשחק הבריטי המשוקץ. עם זאת, הפופולאריות של המשחק הפכה אותו לבלתי אפשרי לחיסול - אפילו על ידי המשטר. הם כן מנסים לצמצם את ההשפעה שלו אבל גם אז מתקשים. כדורגל הוא עדיין התופעה היחידה באיראן שמאפשרת לגברים ולנשים לצאת החוצה ולחגוג - לעיתים עם אלכוהול ולעיתים עם חיבוקים הדדיים. בהצלחות הנבחרת האיראנית, המשטר מאוד מודאג מהתמונות של החוגגים ברחובות.
בכל מקרה, הבעיה עם דאעש ודומיהם זה שמה שמניע אותם זה רעיון. ורעיון קשה להפציץ או לחסל עם נשק חם. אפשר להרוג 10,000 ג'יהדיסטים אבל זה מאוד קשה להרוג את הרעיון שמניע אותם להיות כאלו. הרעיון נובע מאידיאולוגיה סלפית - נאמנות לכל דבר שנחשב לאיסלמי ומאבק נגד כל מה שנחשב לא איסלמי. הרעיון הזה הפך למציאות משוגעת בחלק מהמזרח התיכון וחי היטב בתוך קהילות מוסלמיות באירופה, כפי שראינו ביום שישי.
בטווח הרחוק, הרשויות באירופה יצטרכו למנוע מהרעיון הזה להתפשט. זה אומר מעצר של מסיתים איסלמים וכניסה לשכונות מוסלמיות שהמשטרה נמנעת מלהיכנס אליהן, אבל גם מלחמה בעוני וייאוש שמאפיינים לא מעט מהמתגייסים לדאעש ונחשבים לכר פורה לגידול רעיונות קיצוניים.
זה גם אומר שלכדורגל יש תפקיד למלחמה נגד דאעש וקיצונים אחרים.
הנפש החופשית והיפה של המשחק היא תרופת הנגד לרעיונות הקיצוניים של דאעש ודומיו. ילדים שיהיו חשופים יותר למשחק, ישחקו על מגרשים יפים עם קהילות מגוונות, יהיו מבוגרים פתוחים יותר, סובלניים יותר ויהיה פחות סיכוי שיזרקו את כל מה שלמדו על המגרש בשביל להצטרף לחבורת מוטרפים במדבר סוריה. נעשו מחקרים רבים על הצדדים החיובים של כדורגל - ברמה החברתית ואישית. כדורגל בסביבה בריאה מסייע למה שנקרא "קירוב לבבות" בין קהילות שונות וגם, ברמה הפרטנית, מסייע לביטחון העצמי ותחושת הקהילתיות של כל ילד וילד.
הרשויות באירופה (ואולי גם בישראל) צריכות להבין שהשקעה בשורשי הכדורגל מטרתה היא לא רק לייצר כדורגלנים טובים יותר, אלא גם מניעת הפצתם של רעיונות אנטי-סוציאליים.
זה לא סתם שדאעש שונאים כדורגל. הוא מייצג את כל מה שהם נגדו. חופש, אחווה ושיוויון.
