משבר שנת ה-30 של לברון ג'יימס יקבע את גורל העונה של קליבלנד
פרישתו בתום העונה של קובי בראיינט והפריחה הבלתי נתפסת של גולדן סטייט ווריירס הופכות את עונת ה-NBA הזו למעין צומת דרכים של הליגה. ובצומת הזה נמצא גם הכוכב הגדול של הליגה בעשור האחרון, לברון ג'יימס
ג'לן רוז, כוכב ה-NBA לשעבר שכיום מפרשן ב-ESPN, מכיר את קובי בראיינט ואת אכזריותו מקרוב. רוז, כוכב קולג'ים לשעבר שאף פעם לא מיצה את מלוא הפוטנציאל שלו בקרב המקצוענים, שמר על בראיינט בערב הגדול ביותר בקריירה של "הבלאק ממבה". 81 נקודות קלע בראיינט נגד טורנטו של רוז ב-2007 ואת רוב הנקודות הוא קלע כשרוז מנסה לשמור עליו ופשוט לא מצליח, כמו רבים ואחרים שניסו וכשלו.
קובי בראיינט עם לברון ג'יימס. סוף עידן צילום: איי פי
"מבחינתי פרישתו היא סיום של עידן", אמר רוז בראיון ל"ביזנס אינסיידר". "הוא הכוכב הגדול האחרון שבא לפני שנכנסה המדיה החברתית לחיים שלנו. הוא כולו מושקע רק בכדורסל. אובססיבי בקשר למשחק. ה-81 נקודות הללו, זה לא מה שהכי מרשים, אלא הדרך שהגיע ל-81 נקודות. לא יהיו שם מהלכים שיכנסו לרשימת 10 המהלכים הגדולים של ההיסטוריה. הוא פשוט השיג נקודה אחר נקודה עם יציבות, עוצמות, כוח סיבולת, בלי חגיגות, בלי טפיחות עצמיות על החזה. תמיד בתוך הדמות שלו. כמו גבר בין ילדים".
רוז המשיך והשווה את בראיינט לראפרים כגון ד"ר דה ואמינם, מקצוענים שאוהבים את העבודה שלהם ומשקיעים את כל כולם במקצוע. עושים הכל - סרטים, תחנות רדיו, מוזיקה. "בראיינט היה יכול להיות הכוכב שהוא בגלל שה-NBA, במשך שנים, היה מבוסס על בידודים בהתקפה. בודדו שחקן כדי שילך אחד על אחד ולמי שהיה את השחקן הכי טו, ניצח", הסביר רוז. "היום זה משחק אחר. המשחק יותר מבוסס על תנועה מהירה לחלל הפתוח. כדורסל לחמישה. זה עידן של הורדת שחקנים לספסל בשביל מנוחה. קובי פספס את העידן הזה."
"כולם מנסים לחקות עכשיו את גולדן סטייט", אומר איש צוות מקצועי ב-NBA. "זה קל יותר להגיד מאשר לעשות כי צריך גבוהים מגוונים ושחקנים שיודעים לקלוע, וזה גם אומר שצריך סגל רחב ועמוק יותר כי המאמץ גבוה יותר ולא יכול ליפול על שחקן אחד".
לברון ג'יימס. אותם מספרים כמו בעונה שעברה צילום: USA Today Sports
לברון. כל הרבעים. עד הסוף
וזה מביא אותנו לאחד מיורשיו של קובי בראיינט כפנים של הליגה, לברון ג'יימס. פרישתו בתום העונה של קובי בראיינט והפריחה הבלתי נתפסת של גולדן סטייט ווריירס הופכות את עונת ה-NBA הזו למעיין צומת דרכים של הליגה. ובצומת הזה נמצא גם הכוכב הגדול של הליגה בעשור האחרון, לברון ג'יימס.
לברון בעונה ה-13 שלו ב-NBA, ואחרי פרישת קובי, כבר חושב על המורשת שלו. חוזה חדש עם נייקי מבטיח את הישארותו כפרזנטור על גם אחרי הפרישה שלו אבל השאלה הגדולה מבחינתו היא המקצוע עצמו. משחק כדורסל.
ספטן קארי משנה את המשחק ב-NBA, לא רק על ידי הפיכתו למשחק מבוסס יותר זריזות וקלילות ופחות עוצמות ובידודים, הוא גם מייצר מספרים מדהימים בפחות זמן על הפרקט מלברון ג'יימס. קארי מוביל את הקלעים בליגה ויותר חשוב את הקלעים ברבע השלישי, אז גולדן סטייט פותחת פער גבוה יותר. מה שמאפשר לקארי לנוח רוב הרבע הרביעי. לאגור כוחות למשחק הבא. לברון ג'יימס, לעומת זאת, משחק 37 דקות במשחק. פעמים רבות עד הדקות האחרונות ומעבר.
זה שוחק אותו ואת יכולותיו. עם יותר מ-36,000 דקות על הפרקט במהלך הקריירה שלו, לברון מתקשה יותר מבחינה גופנית, הוא סובל מבעיות גב חוזרות ומדי פעם משחק רק אחרי שהוא מקבל זריקות אנטי-דלקתיות. טום הייברסטרו מ-ESPN הסביר זאת: "כששחקן עובר את סוף 36,000 הדקות בקריירה שלו, הוא מתחיל ליפול במדרון החלקלק בו הגוף שלו מתחיל להתפרק".
המילה "pacing" (חלוקת אנרגיות בתרגום חופשי) חוזרת על עצמה בכל דיון עליו. "הלוואי והייתי יכול לדבר עם גרג פופוביץ' ולשבת ולדבר איתו על כוס יין על איך אני יכול לחלק את האנרגיות שלי בצורה הטובה ביותר", אמר בראיון לספורסט אילוסטרייטד. "אני יודע שהספרס יודעים לעשות זאת בצורה מושלמת, אני עדיין לא הבנתי איך". וככה, בנוסף למאבקים בגוף שלו עצמו, לברון גם צריך להתמודד עם ליגה שמתחדשת.
המשחק השתנה סביבו. והוא מנסה להשתנות איתו. הוא השיל כמה ק"ג ואפילו קיצר את אורך מכנסיו כדי להיות קליל יותר "ולתהרכז יותר במשחק". הוא גם קיצר את החימום שלו כדי לשמר אנרגיות למשחק ועדיין, כך נראה, הוא כבר לא הכדורסלן הטוב ביותר בליגה. סטפן קארי וחבורת הלוחמים העליזים בסן פרנסיקו הראו לו מה זה כדורסל מודרני בסדרת הגמר ועוד העזו להשתפר בפגרה.
לברון מנסה לצמצם את העוצמות שהוא משקיע בכל משחק על ידי "העברות סמכויות" לחבריו לקבוצה. לקווין לאב, למשל, אמר שהוא צריך להיות "הפוקוס המרכזי" בהתקפה. לספוג את המכות וללכת לקו העונשין. הוא ממתין לחזרתו של קיירי איירווינג מפציעה כדי לשחק פחות כגרארד. אבל עם 25 נקודות, שמונה ריבאונדים ושישה אסיסטים למשחק, הקאבס תלויים לברון יותר מדי. ולא רק הקאבס. לפי דיוויד גריפין, הג'נרל מנג'ר של קליבלנד, לברון ג'יימס "עסוק כל הזמן" בקליבלנד ואוהיו כעיר, כקהילה.
ולא נראה שלברון באמת סומך על חבריו לקבוצה. הוא נכנס בהם לאחר שהפסידו למילווקי באקס וטען שהם הגיעו למשחק בלי האינטנסיביות המתאימה. הוא תיאור אותם כאנשים שחושבים שמגיע להם לנצח בגלל פריבילגיות ולא בגלל הרעב שלהם. והוא לא בטוח שהוא יוכל להגיע לגמר כשהוא סוחב את כולם על הגב, כפי שקרה בשנה שעברה. בראיון סיפר כי יש לו בעיה ב"איזון התחושות התחרותיות" שלו.
והווריירס, הם מעסיקים את לברון הרבה. ג'יימס סיפר בראיון לספורטס אילוסטרייטד כי הוא פשוט לא יכול להפסיק לצפות בהם. פעם ישב על 3 בלילה וצפה במספר משחקים רצופים שלהם. הוא נהנה מהאנרגיה וההנאה שלהם. הוא ירוק מקנאה.
לברון ג'יימס ודיוויד בלאט. "הלוואי והייתי יכול לדבר עם גרג פופוביץ' ולשבת ולדבר איתו על כוס יין על איך אני יכול לחלק את האנרגיות שלי בצורה הטובה ביותר", צילום: איי אף פי
בדרך לגמר. בניגוד למגמה
לברון ג'יימס, אולי הסופר סטאר הדומיננטי ביותר בתולדות ה-NBA, טנק בלתי ניתן לעצירה, מתחיל להיראות אנושי בגיל 30. עם תקציב השכר הגבוה בליגה (110 מיליון דולר) קליבלנד "צריכה לעזור יותר ללברון" לפי מאמנו דיוויד בלאט. אבל האם הקבוצה הזו, כפי שהיא בנויה, יכולה ללכת בניגוד למגמה ב-NBA? האם לברון ג'יימס יכול לשנות את המשחק שלו באופן כל כך קיצוני כדי להידמות יותר לסטפן קארי מאשר קובי בראיינט? ה-NBA היא מרתון, לא ספרינט, לפי הקלישאה השחוקה אך הנכונה. האם לברון יכול, בכלל, לרוץ את המרתון הזה ולהגיע לקו הסיום עם מספיק כוח לספרינט בסדרת הגמר?
