הפחד משתק את מנצ'סטר יונייטד
הסגנון של אלכס פרגוסון והיציבות המובטחת שלו איפשרו לקבוצתו לשחק ללא פחד. זה היה היסוד האנושי של מנצ'סטר יונייטד, יסוד שנעלם עם עזיבתו של פרגוסון
בעונתו האחרונה כמנג'ר מנצ'סטר יונייטד, אלכס פרגוסון ניצח ב-82% מ-17 המשחקים הראשונים בפרמיירליג. לקבוצה היו 210 בעיטות לשער ו-43 שערים, ולמרות ששמרה על שער נקי רק שלוש פעמים ב-17 המשחקים הראשונים, היתה הקבוצה הכי טובה בליגה וסיימה את העונה כאלופה.
אלכס פרגוסון. התמקד בחיובי צילום: איי אף פי
אלכס פרגוסון. התמקד בחיובי צילום: איי אף פי הקבוצה הזו שיחקה באומץ, נחישות ובחופשיות שאיפיינו את כל הקבוצות של אלכס פרגוסון. הנחישות, האומץ והחופש היו חלק מהמדיניות של פרגוסון. "אני מהמר מטבעי" הסביר פעם. "ולהיות פוזיטיבי והרפתקני, לקחת סיכונים - אלו היו חלק מהסגנון שלנו. אנחנו הגענו לכל משחק על מנת לנצח אותו. האוהדים הבינו זאת וידעו שאם אנחנו בפיגור, אנחנו ננסה לנצח בכל מקרה. זו תחושה נפלאה, ההפצצה הזו של הרחבה ב-15 הדקות האחרונות, כשהשחקנים שלך נוהרים לרחבת היריב, כשהאוהדים שלך מרגישים שעוד מעט תבקיע שער ניצחון. ברור שאפשר להפסיד אבל תמיד היה חשוב לנו שהרצון שלנו לאושר שבניצחון יהיה גדול יותר מהפחד להפסיד".
פרגוסון בחר את השחקנים שלו כדי שיתאימו לאופי הזה. הוא חיפש לוחמים נחושים, הרפתקנים ומהמרים. כאלו שרוצים לנצח יותר מאשר מפחדים להפסיד.
עזיבתו של פרגי לא הורידה מאיכות הסגל. ההפך. למנצ'סטר יונייטד הגיעו כמה שחקנים נפלאים מאז עזיבתו. ואולם, נראה שהקבוצה מנוהלת מתוך פחד. הפחד להפסיד.
קבוצתו של דיוויד מויס, למשל, היתה עם 4 שערים נקיים אחרי 17 משחקים אבל כבשה רק 28 שערים ובעטה רק 175 בעיטות לשער. רק 47% ממשחקיה הסתיימו בניצחון.
קבוצתו של לואי ואן חאל העונה כבשה 22 שערים והשיגה 9 שערים נקיים אבל בעטה רק 131 בעיטות לשער אחרי 17 משחקים וכמו מויס ניצחה רק 47% מהמשחקים.
נראה כי מויס וואן חאל מתנהלים מתוך הפחד להפסיד כי כל הפסד הוא פגיעה ב"מותג", במורשת של פרגוסון, ביכולת שלהם להוביל את הקבוצה. הם גם במקום אחר לחלוטין מאשר פרגוסון. המנג'ר הסקוטי נהנה ממעמד בלתי ניתן לערעור ביונייטד, מה שאיפשר לו להוציא את כל שחקניו להתקפה בפיגור - "להפציץ את הרחבה". זה גרם לו להפסיד משחקים רבים אבל אצלו גם הפסד 0-5 היה "עוד יום בהיסטוריה של מנצ'סטר יונייטד". נראה שאף מאמן ביונייטד לא יוכל לשרוד מה שפרגוסון שרד - הפסדים ואפילו תבוסות. כיום כל הפסד הוא אסון.
וזה מעגל אכזרי שמזין את עצמו. כל הפסד מגביר את הלחץ, פוגע בהכנות, משתק את השחקנים.
הדמות של ואן חאל לא עוזרת. הוא רושם כל טעות של כל שחקן בכל משחק ומעיר עלייה (פרגוסון, למשל, היה מתמקד בדברים חיובים ומה צריך לעשות יותר) והפידבק שלו בדרך כלל שלילי. אבל מה שבעיקר משתק את הקבוצה זה הפחד מלהפסיד את המשחק הבא.
כיום ואן חאל עומד על סף פיטורים. אם לא ינצח את צ'לסי הערב, הוא צפוי לעזוב או להיות מפוטר. בגדול, קשה לראות אותו שולח את שחקניו להרפתקאות. הוא לא הולך להמר על ניצחון. הוא יילך נגד האינסטנקטים הכי בסיסיים של מה שהגדיר את מנצ'סטר יונייטד - הרצון לנצח. ולכן, סביר להניח, קבוצתו שוב תראה תקועה, גם אם תצליח לנצח הערב את צ'לסי.
מעניין מה היה קורה אם הנהלת הקבוצה, שכיום אובססיביות יותר בהשגת חסויות מאשר ניצחונות (וניצחונות, הרי, מתפקדים רק כמסייעים לחסויות), היתה מודיעה שואן חאל לא יפוטר העונה ולא משנה מה יקרה. מעניין אם זה היה מפחית מהפחד המשתק. הפחד שמונע ממנצ'סטר יונייטד לשחק כמו מנצ'סטר יונייטד.
אגב, הפחד מלהפסיד הוא בדיוק הסיבה שבגינה ז'וזה מוריניו ומנצ'סטר יונייטד לא מתאימים.
