תפוס אותי עם טוכל

שוואביה (Swabia) הוא אזור היסטורי־תרבותי בדרום מערב גרמניה המתאפיין בייחוד לשוני ונמצא בעיקר במדינת באדן־וירטמברג (וגם קצת בבוואריה). השוואבית מדוברת על ידי כ־850 אלף איש בגרמניה ודומה מאוד לשפה המדוברת בשוויץ — מהירה, מדוברת בטון גבוה, נשמעת כמו גרמנית שחטפה וולה. סיסמתה של באדן־וירטמברג בקמפיין פרסומי למדינה היא "Wir können alles. Außer Hochdeutsch" ("אנחנו יכולים הכל. חוץ מלדבר גרמנית תקנית").

תומאס טוכל ושחקניו. הביא את אלבה ברלין לדורטמונד צילום: אי פי איי

השוואבים באמת יכולים הכל. האזור הוא אחד העשירים בגרמניה עם מפעלי אלקטרוניקה ומכוניות מתוקתקים (בשטוטגרט מייצרים מרצדס ופורשה), ובין השאר שוואביה היא הבית של האנשים האחראים לרנסנס של הכדורגל הגרמני: ראלף ראגניק, יורגן קלינסמן, יורגן קלופ, יואכים לב ומאמנים אחרים גדלו או התפתחו בשוואביה. אלו מאמנים שמלבד חשיבה טקטית מפותחת גם חידשו את הכדורגל הגרמני עם משחק הלחץ התקיף (gegenpressing) וגידלו שחקנים רבים שכיום מככבים בנבחרת גרמניה ובמועדונים המובילים בעולם.

יורגן קלופ ותומאס טוכל. אחווה שוואבית צילום: אי פי איי

בעלי מלאכה עקשניים

הסיבות לכך ששוואביה היא כר גידול למאמני כדורגל רבות. אחת מהן קשורה למאפיינים הסטריאוטיפיים שמייחסים לאנשי האזור: עובדים קשה, עקשנים ובעלי עקרונות ברזל. סיבה אחרת היא האובססיה למהירות נשלטת, שמגיעה ממכוניות־העל שמייצרים באזור. סיבה נוספת היא העובדה שהאזור מלא בבעלי מלאכה. מעובדים במפעלי המכוניות עד בעלי חנויות ומפעלים. אביו של לב היה מתקין תנורים, אביו של קלינסמן היה אופה, אביו של קלופ היה מכין אוכפים, והמאמנים הללו ירשו את אחוות העבודה הזו והטמיעו אותה בכדורגל שלהם, שמבוסס על יצירה ואהבת העבודה הקשה. לפי ראלף ראגניק הסיבה לכך שבשוואביה צומחים מאמני כדורגל היא האובססיה המקומית לפאזלים ותשחצים. "אנחנו אוהבים לנסות דברים ולא מוכנים לקבל 'לא' כתשובה", אמר לרפאל הוניגשטיין, סופר גרמני. "כל אחד מאיתנו הוא Tüftler". מה זה Tüftler? בתרגום חופשי זה מישהו שעוסק בתיקון כלים ומכונות כתחביב.

והמאמנים האלה גם עבדו יחדיו ושאבו השראה זה מזה. קלופ בא להשתלמויות רבות אצל ראגניק, לב עבד עם ראגניק בשטוטגרט, קלינסמן עבד עם לב בנבחרת גרמניה וכו' וכו'. והמאמן השוואבי הכי טוב כיום, ה-Tüftler המוביל, הוא תומאס טוכל, ששיחק תחת ראגניק באולם (Ulm), החליף את קלופ במיינץ ודורטמונד ויש לו שעות עבודה רבות עם חבריו האחרים משוואביה. טוכל גם כן משוואביה (החלק הבווארי שלה) והתפתח בה (כמאמן נוער בשטוטגרט הוביל את הקבוצה לאליפות וטיפח בה שחקנים כגון סמי חדירה). המאמן בן ה־42 הוא מאמן השנה בגרמניה, לפחות לפי חצי השנה הראשונה שלו בדורטמונד, שתפקידה הצטמצם למרדף חסר סיכוי אחר באיירן מינכן של פפ גווארדיולה.

טוכל הוא העתיד של הכדורגל הגרמני. שיטות האימון שלו, האישיות שלו, הכדורגל שקבוצותיו משחקות (ושיחקו) וההישגים היחסיים הופכים אותו לכזה. מה ההישגים של מאמן שלא זכה בתואר עדיין? כמאמן מיינץ עד סוף עונת 2013/14 הוא אימן את אחת הקבוצות עם התקציבים הכי נמוכים בבונדסליגה (בדרך כלל השישי הכי נמוך), אבל מבחינת איסוף נקודות מצטבר מאז 2009/10 טוכל ומיינץ היו במקום החמישי בבונדסליגה. רק שאלקה, לברקוזן, דורטמונד ובאיירן הצליחו לאסוף יותר נקודות ממיינץ בחמש העונות שלו בקבוצה.

ובדורטמונד הוא גם רושם הצלחה כבירה, בינתיים. אם לא היתה באיירן מינכן, אז דורטמונד היתה מובילה את הליגה בנקודות ובדרך לאליפות קלה. טוכל שינה את הסגל של קלופ מעט אבל את הטקטיקה בהרבה. וכעת הקבוצה שלו היא אחת הכובשות המצטיינות באירופה ושחקניה יובילו את נבחרת גרמניה ביורו 2016. בין השאר, שווה לזכור את השם יוליאן ויגל (Julian Weigl) שבסיבוב הראשון בבונדסליגה השלים כ־90% ממסירותיו ואיבד רק 10 כדורים, בזמן שהוא מדיח מההרכב קשרים אחוריים מנוסים הרבה יותר (כגון סוון בנדר ואילקאיי גונדואן — שעבר לעמדה קדמית יותר). הקשר שעלה רק 2.5 מיליון יורו כבר זוכה להשוואות לסרג'יו בוסקטס מברצלונה.

שחקני דורטמונד על האופניים. "צריך להפוך את החיים שלהם לפחות נוחים" צילום: אי פי איי

שבתון זה לעבודה

טוכל הגיע לדורטמונד אחרי שנת שבתון שאותה, כמיטב המסורת השוואבית, ניצל לעבודה. "אם אתה לא מטייל בעולם ומגלה דברים נפלאים, אז נכשלת בשבתון שלך", הסביר. "אבל עשיתי בדיוק ההפך. כל מה שעשיתי זה לבקר אנשים, לחשוב איתם, להטמיע את מה שהם אמרו לי, לקחת את הזמן לדבר וללמוד — ככה ניצלתי את השבתון שלי. כשאתה בעבודה, אין לך זמן לכלום".

טוכל ישב עם מת'יו בנהם, הבעלים של ברנטפורד ומיטילאנד, שפיתח מודל מתמטי שהפך אותו למיליארדר בשוק ההימורים, ועם מאמני כדוריד וכדורעף מובילים. אחד האנשים שאיתם שוחח ארוכות היה מאמנה של באיירן מינכן פפ גווארדיולה. השניים ישבו לארוחות ערב, שבהן ניהלו שיחות על טקטיקות. טוכל, שהודה כי הוא גדל על הסגנון של ברצלונה ותמיד שאף לשחק כמו ברצלונה, הפך את הקבוצה של קלופ מקבוצה לוחצת שיודעת לגרום ליריבות לאבד כדורים לקבוצה לוחצת שיודעת גם להניע את הכדור ולייאש את הקבוצה היריבה — כן, כמו הקבוצות של פפ.

אחד הדברים שטוכל הביא מפפ זה סימונים חדשים למגרש האימונים (פפ מחלק את המגרש ל־17 חלקים לא שווים בשביל ללמד את שחקניו להיכנס לחללים ושטחים פתוחים). כאמור, טוכל לא מביא חומרים חדשים רק מיריבים. למשל, באחד האימונים בדורטמונד הוא הביא את קבוצת הכדורסל אלבה ברלין להתאמן עם קבוצתו. סשה אוברדוביץ', מאמן אלבה, והוא דסקסו על דרכים לעורר שחקנים וגם על רעיונות טקטיים בכדורגל ובכדורסל. זו לא הפעם הראשונה או האחרונה שטוכל משתמש בכדורסל כדי ללמד את שחקניו טיפה יותר כדורגל. הוא עושה אימוני הגנה בכדורסל — עם ידיים בצדדים וכל זה — לשחקניו, ובעבר השתמש בפרסומת של מייקל ג'ורדן כדי לעודד את שחקניו אחרי הפסד (הפרסומת שבה ג'ורדן מדבר על כך שהחטיא 9,000 זריקות בקריירה שלו והפסיד 300 פעמים, אבל בגלל הכישלונות הרבים שלו הצליח במקצועו).

טוכל, שמתערב בכל אספקט של חיי שחקניו, מתפריט תזונה (מעוניין לצמצם צריכת פחמימות) עד שינה ("פחמימות גורמות לנו לישון פחות טוב"), לא רואה את עצמו כ"קונטרול פריק" או "מיקרו מנג'ר" אלא פועל יותר על פי המלצות ומאציל סמכויות. "אני יודע שיש מאמנים שם בחוץ שחושבים שהם יודעים לנהוג באוטובוס יותר טוב מנהג האוטובוס, אבל זו העבודה שלו כמו שהעבודה של הפיזיותרפיסט היא פיזיותרפיה וכו'. יש לי רעיונות אבל לא אכפה אותם", הסביר.

תומאס טוכל. אני יודע שיש מאמנים שם בחוץ שחושבים שהם יודעים לנהוג באוטובוס יותר טוב מנהג האוטובוס, אבל זו העבודה שלו כמו שהעבודה של הפיזיותרפיסט היא פיזיותרפיה וכו'. יש לי רעיונות אבל לא אכפה אותם" צילום: אי פי איי

נגד הנוחות

אולי אחת הסיבות העיקריות להצלחה שלו בדורטמונד היא העובדה ששינה את "אזור הנוחות" שהמועדון היה בו אחרי שנים מאוד מוצלחות עם קלופ. מקום שבו דורטמונד נחשבת ל"קבוצה השנייה של כולם", קבוצה שמועמדת לאליפות ומשחקת כדורגל טוב עם קבוצה של צעירים. הוא עשה זאת על ידי "הרעת" תנאים במגרשי האימונים. "כל מה שעשיתי בעברי (הוא אימן במיינץ כמאמן בוגרים ובשטוטגרט ואאוגסבורג כמאמן נוער) זה לדרוש תנאים טובים יותר לשחקנים שלי. מגרשים טובים יותר, תנאי נסיעה טובים יותר, חדרי הלבשה טובים יותר וכו'. ועכשיו... אני עושה בדיוק ההפך. אני רוצה להפוך את החיים של השחקנים לטיפה יותר קשים. אני מבקש, למשל, שלא כל הטלוויזיות במועדון יעבדו, שהמזגן לא יעבוד בחדר ההלבשה, שנהג האוטובוס לא יגיע יום אחד, שבאחד המגרשים הדשא יהיה ארוך מהרגיל, שהשחקנים יבינו את מצבם ויפתרו בעיות בעצמם. אני חושש שהשחקן המודרני המיליונר לא מרוכז מספיק בכדורגל. שכל מה שמעניין אותו זה החוזה החדש, המכונית היפה, החברה, הקעקוע, השיער, החשבונות שלו במדיה החברתית, מה שזה לא יהיה. אני אומר: בואו נהפוך את החיים שלהם לטיפה יותר קשים".

אז החיים תחת טוכל טיפה יותר קשים מאשר היו תחת קלופ, וזה עובד. מעניין אם החיים יהיו טיפה יותר קלים בשנה הבאה — נגד קרלו אנצ'לוטי ובאיירן מינכן.