הלכה התחרותיות
פריז סן ז'רמן זכתה אמש באליפות צרפת באחת מהעונות הכי פחות שוויוניות בהיסטוריה של הכדורגל. המגמה הברורה היא שהתחרותיות גוועת בכל אירופה מלבד הפרמיירליג
- "מאגר הגז" של מכבי תל אביב עשוי לקבור את התחרותיות בליגת העל
- תחרותיות טובה בהרבה ממגה קבוצות
- חנות סגורה
אנחל די מריה. קבוצה של 500 מיליון יורו נגד קבוצות של 60 מיליון יורו ומטה צילום: איי אף פי הנה כמה נתונים שמלמדים על הדומיננטיות המוחלטת של פריז העונה:
- זו האליפות שהושגה הכי מהר אי פעם בליגה הצרפתית (מרץ) עם ההפרש הכי גבוה מהמקום השני (25 נקודות).
- הפרש השערים של סן ז'רמן בליגה הצרפתית עומד על 62. אם מחברים את כל הפרשי השערים החיוביים האחרים בליגה לא מגיעים למספר הזה.
- רק לארבע קבוצות יש הפרש שערים גבוה יותר מ-9. הפרש השערים שהשיגה סן ז'רמן במשחק האחרון בלבד.
- לזלאטן איברהימוביץ' יש 27 שערי ליגה העונה. יותר מכל שחקן אחר באירופה. במקום השני ברשימת מלכי השערים של הליגה הצרפתית נמצא שחקן פריז סן ז'רמן, אדינסון קאבאני.
- מלבד סן ז'רמן רק קבוצה אחת בהיסטוריה זכתה באליפות אחת ממדינות הכדורגל הגדולות כשיש יותר מחמישה מחזורים לשחק - באיירן מינכן פעמיים במהלך ההיסטוריה.
מהי הסיבה העיקרית לפערים העצומים האלה בין סן ז'רמן לליגה? לא צריך להסתכל רחוק יותר מאשר טבלת התקציבים.
לפריז סן ז'רמן, שממומנת על ידי קטאר, יש תקציב שנע בין 490 מיליון יורו ל-500 מיליון יורו. הכי קרובה אליה היא מונאקו (מקום שני) עם תקציב של 250 מיליון יורו וזאת לאחר שהוסיפה 90 מיליון יורו מהעונה שלפני (סן ז'רמן נשארה באותה רמה). ליון, מקום שלישי מבחינה תקציבית, בעלת תקציב של 170 מיליון יורו ומארסיי עם 125 מיליון יורו. איך תהיה תחרות אם הקבוצה הכי קרובה לסן ז'רמן מבחינה תקציבית יכולה להציב תקציב הקטן ב-50% משלה? לרוב הקבוצות בליגה הצרפתית יש תקציב שנמוך מ-60 מיליון יורו. אפילו לא 12% מתקציב סן ז'רמן.
לטרואה, שחטפה בראש מסן ז'רמן, יש תקציב של 23 מיליון יורו, בשיעור 4.6% מהתקציב של הפריזאים של הקטארים. זלאטן איברהימוביץ' מרוויח בנטו יותר מאשר כל שחקני טרואה. איך תהיה תחרות ככה? אולי בגלל זה הוא רוצה לעזוב את צרפת?
הליגה הצרפתית, פעם אחת מהליגות הכי תחרותיות בעולם, נהפכה לליגה של קבוצה אחת בדומה ליוון (אולימפיאקוס זכתה ב-9 מ-10 האליפויות האחרונות) או קרואטיה (דינמו זאגרב זכתה בעשר אליפויות רצופות). שלא לדבר על ליגות אחרות שהפכו לחד צדדיות.
החד צדדיות הזו מחמירה בעשור האחרון בכמעט כל הליגות. הליגה הספרדית נשלטת על ידי קבוצה אחת מעל כולן (ברצלונה) שמתחרות בה שתי קבוצות נוספות. בגרמניה זו באיירן מינכן שמעולם לא היתה כה דומיננטית ויש לה מתחרה רצינית אחת. בליגה האיטלקית יובנטוס נתנה לשאר הקבוצות בסריה A פור עם תחילת עונת נוראית ובכל זאת נמצאת במקום הראשון ובדרך לאליפות חמישית ברציפות.
הדומיננטיות של קבוצות העל נובעת מדומיננטיות כלכלית. מדובר על סופר קבוצות עם תקציבי ענק נגד קבוצות שרובן בעלות תקציב שאפילו לא מגרד את תקציב ההרכב הראשון שלה אותן קבוצות ענק.
ריאד מאחרז. רק ברצלונה, באיירן מינכן, פריז סן ז'רמן וריאל מדריד יכולות להציע לו יותר ממה שהוא יקבל באנגליה צילום: רויטרס
למה שריאד מאחרז יעזוב?
ובינתיים, מעבר לתעלת למאנש, הפרמיירליג הפכה לליגה בה, על פי סוכנויות ההימורים, פשוט כמעט ואין פייבוריטית ברורה בכל משחק ולסטר סיטי, קבוצה שכמעט ירדה ליגה בעונה שעברה, פייבוריטית לזכייה באליפות העונה. כמו כן, כבר עכשיו ידוע שצ'לסי לא תזכה באליפות מה שאומר שמאז מנצ'סטר יונייטד של 2008/09 אין אלופה שהצליחה לשמור על תואר האליפות שלה.
ריאד מאחרז, הכוכב הגדול של לסטר סיטי, מועמד, כך על פי דיווחים, לברצלונה, ריאל מדריד ואפילו באיירן מינכן. עם זאת, הקשר היצירתי בין ה-25 אמר שאין לו שום סיבה לעזוב את אנגליה והוא שמח לשחק ב-"NBA של הכדורגל". "אפשר להגיד שהפרמיירליג היא ה-NBA של הכדורגל", אמר. "לשחק בליגה הזאת, מול קהלים כל כך גדולים ואצטדיונים מושלמים, זה מדהים. אני מרגיש בר מזל".
הוא בהחלט בר מזל.
לסטר, שהיא גם קבוצת כדורגל רווחית, תוכל לשמור אותו בעונה הבאה. אם תחליט למכור אותו, תרוויח עליו סכום דימיוני (הביאה אותו ב-500 אלף ליש"ט ומחירו לא יירד מ-35 מיליון ליש"ט). אבל זו החלטה שלו אם הוא רוצה לעזוב את ה-NBA של הכדורגל.
בדרך כלל, שחקנים לא עוזבים את ה-NBA האמיתי (של הכדורסל). הכסף שם טוב יותר מכל מקום אחר, האתגר המקצועי מרתק והתחרותיות מאפשרת לכמעט כל שחקן להיות מעורב במירוץ לאליפות. לפחות פעם אחת במהלך הקריירה שלו.
ב-NBA, תודות לרגולציות כגון תקרת שכר, דראפט ומס יוקרה, הליגה דינמית והוגנת. זו ליגה בה קבוצה כמו גולדן סטייט ווריירס יכולה להפוך מקבוצה כושלת לקבוצה שוברת שיאים תוך מספר עונות וקבוצת פאר כמו לוס אנג'לס לייקרס יכולה להיעלם לכמה שנים בעוד שקבוצה משוק קטן כמו סן אנטוניו ספרס יכולה לתחזק שושלת מוצלחת. זו ליגה שכל שחקן כדורסל בעולם רוצה לשחק בה - כי יש בה תחרותיות גדולה, כסף גדול, אתגר גדול וסיכוי אמיתי לזכות בתואר כלשהו.
הפרמיירליג עדיין לא ה-NBA של הכדורגל אבל היא בדרך לשם - מבחינה כספית (והפערים משאר הליגות), מבחינה תחרותיות ועכשיו גם מבחינת האפשרות לזכייה בתואר. הסיכוי הזה לזכייה בתואר הוא נכס עבור קבוצות פרמיירליג קטנות. הרי אם לסטר יכולה לזכות בפרמיירליג אז תיאורטית גם סוונסי, ניוקאסל או קריסטל פאלאס יכולות. הסיכוי הזה, בתיאוריה, יכול להוות פיתוי אדיר עבור שחקנים איכותיים מצרפת, גרמניה, ספרד ואיטליה - שם הם יהיו כמעט חסרי סיכוי לתואר אם הם לא משחקים באחת מקבוצות העל.
בעונה הבאה, קבוצות הפרמיירליג יחוו עלייה נוספת בהכנסות מזכויות שידור, מה שיאפשר להן להוציא עוד יותר כסף על שחקנים, להבטיח להם שכר גבוה פי 2-3 ממה שהם ירוויחו בכל מקום אחר באירופה מלבד 3-4 קבוצות. בעתיד יהיו בערך 30 עד 40 מקומות בסגלים באירופה בהם שחקני פרמיירליג יוכלו להרוויח יותר מאשר הם ירוויחו באנגליה וגם להתחרות על תארים. כיום, רוב המקומות הללו תפוסים.
אז למה שמחרז, או כל שחקן מוכשר אחר בפרמיירליג, ירצה לעזוב את אנגליה למקום בו הוא ירוויח פחות כסף, ככל הנראה ישחק פחות ויהיה חסר סיכוי אמיתי לזכות בתואר? למה שמישהו ירצה לעזוב את ה-NBA?
כוחה של רגולציה
אז איך הפרמיירליג הופכת ל-NBA של הכדורגל? כמו שה-NBA הפכה ל-NBA. יותר כסף מכל ליגה אחרת אבל גם רגולציה שמבטיחה תחרותיות. מלבד חלוקה שיוויונית של זכויות השידור, ב-2013 החליטו בפרמיירליג גם להגביל את העלייה השנתית בשכר שחקנים ובהוצאות בשוק העברות (קבוצות לא יכולות להגדיל את תקציב השכר שלהן ביותר מ-4 מיליון ליש"ט אם חוו עלייה בהכנסות רק מכספי הטלוויזיה). כמו כן, ישנה הגבלה על 25 שחקני סגל וחוקי פייר פליי פיננסי שמונעים הוצאות יתר.
הרגולציה הזו שומרת על הליגה האנגלית כליגה התחרותית ביותר בכדורגל האירופי, כדורגל אירופי שהפערים הכלכליים בו הופכים את המירוצים לאליפויות למירוצים לצפויים במיוחד.
