תודות למסי קופה סנטנאריו לא מיותר לגמרי

אין דרך אחרת להסתכל על זה, הקופה אמריקה שמשוחק כעת הוא טורניר מיותר.

ליאו מסי נגד נבחרת ארצות הברית. זה הטורניר שלו צילום: איי אף פי

תודו בזה. בפעם הראשונה ששמעתם שהטורניר ייערך בארצות הברית, הגבה שלכם התרוממה קלות. איזה כוח בעולם יכול לקחת את אירוע הכדורגל המרכזי של דרום אמריקה, טורניר הנבחרות הוותיק בעולם, שמציין את שנת המאה ההיסטורית השלו, ולשחק אותו במדינה ללא כל מסורת כדורגל אמתית כמו ארצות הברית? ולמה בכלל אני אומר שזה חסר תועלת?

הסיבה העיקרית שהקופה אמריקה משוחק בטקסס ומסצ'וסטס ולא בגואיאקיל, קוסקו או מונטווידאו, היא פשוטה - כסף. והרבה ממנו. שבנוסף לכך, הועבר באופן לא חוקי.

לאחר ספקות ענק לגבי עצם קיומו של האירוע במהלך שנת 2015, עם העברת זכויות השידור מיד ליד בין מספר חברות, הטורניר כבר החל להריח קצת 'חשוד'. רק ב -23 באוקטובר בשנה שעברה, שבעה חודשים בלבד לפני בעיטת הפתיחה, הוחלט שהקופה אמריקה סנטנאריו ימריא כמתוכנן.

הבלוג המבריק Soccer Politics פרסם מאמר מבריק ומאיר בעניין, והמספרים שעלו בו הם לא פחות ממפחידים. בתחרויות הקופה אמריקה תמיד מעורב שוחד, אבל בטורניר הספציפי בארצות הברית אפילו יותר.

אם זה לא מספיק - השמועות על כך שארגנטינה לא תשתתף בטורניר בשל התערבות ממשלתית בהתאחדות שלה צפו כעשרים וארבע שעות לפני פתיחתו והוסיפו לאווירת השחיתות שאפפה את הטורניר. אין סיבה להשלות את עצמנו - זה קורה במשך שנים, ובכל מקום. אם זה קרה בארגנטינה, זה קרה גם בכל מדינה אחרת ביבשת. ואם כך אכן הדבר – מה הטעם בטורניר? אפשר היה פשוט לבטל אותו.  

הטורניר הנוכחי פוגע במותג 'קופה אמריקה' צילום: אי פי איי

קופה אמריקה 2015, קופה אמריקה 2016. בשביל מה זה טוב?

הטורניר הנוכחי פוגע במותג 'קופה אמריקה'. לפני שנה היה לנו טורניר היסטורי בצ'ילה, שאמנם היה קשה לצפייה עבור רבים בשל הסגנונות הנוקשים שאפיינו את הקבוצות, אך חזינו באלופת דרום אמריקה חדשה חוגגת בהתפוצצות רגשות חד פעמית. באצטדיון שבו צ'ילה זכתה בגביע, אנשים עונו והוצאו להורג ללא משפט במהלך משטרו הדיקטטורי של פינושה בשנות השבעים והשמונים - ולאחר הגמר אנשים חגגו שם בטירוף. לדברים האלה אין תחליף.

על מנת לשמור על מותג חייבים לתת לקהל לנשום, לעכל, ליהנות מההיסטוריה שצפה בה, ולא לשחוק את המותג שנקרא 'קופה אמריקה'. לטורניר הזה יש היסטוריה ומורשת ייחודית משלו – תשמרו עליה לעזאזל.

ארה"ב מעולם לא הייתה אומת כדורגל טובה. זו עובדה. המאמצים המתמשכים שלהם לשווק ולהטמיע את הכדורגל לשוק הספורט העצום שלהם הופכים לפתטיים במיוחד, אבל יחד עם זאת מוצלחים מאוד. עם כמות הלטינו-אמריקאים המתגוררים בארצות הברית, זה היה עניין של זמן עד שלכדורגל תהיה השפעה ובסיס קהל שמתרחב ברחבי ארצו של הדוד סאם.

השדרוג של ה-MLS בשנים האחרונות וייבוא הטורניר הנוכחי בהחלט נתנו זריקת פופלאריות לספורט של ההמונים, אך השאלה הגדולה היא - האם הדבר מגיע מתוך אהבה ותשוקה אמיתיות של הצפון אמריקאים למשחק הכדורגל, או שזהו מאמץ מזויף שמונע מבצע כסף, על מנת לפתוח פלח שוק נוסף עבור האומה הצרכנית ביותר עליי אדמות? ואולי זהו עוד ביטוי להתנהלות הניאו-קולוניאליסטית תרבותית של ארה"ב, שמנסה סוף הסוף לנצח את שכנותיה מדרום אשר במשך שנים משאירות לה אבק במגרשי הכדורגל? או בכלל זוהי התפתחות טבעית של הזהות התרבותית של יבשת אמריקה כולה, ואנו עדים כאן להתחלה של תהליך מיזוג בין האמריקאי הלטיני לזה האנגלוסכסי? ניתן להניח שמה שאנו עדים לו הוא שילוב של תשובות לכל השאלות הללו. מה שזה לא יהיה, אי אפשר להתכחש לכך – לקיום טורניר הקופה אמריקה בארה"ב יש ערך סימבולי דרמטי ביחסים בין הצפון והדרום של יבשת אמריקה.

לקיום של טורניר כזה, שנה אחרי שנה, יש מחיר. שחקנים רבים מגיעים מותשים אחרי שתי עונות רצופות של בין 80 ל-100 משחקים, ויחד עם הקופה של הקיץ שעבר גם ללא מנוחה מספקת לגוף. ניימאר, שבמשחקה של ברזיל מול אקוואדור נצפה מצטלם עם ג'אסטין ביבר, לא השתתף לאחר הסכם עם בארסה וההתאחדות הברזילאית, על כך שישחק באולימפיאדה בלבד. דאגלאס קוסטה המעולה גם היה בחוץ, בגלל פציעה. גם קיילור נאבאס, אחד משלושת השוערים הטובים בעולם כרגע, לא עמד בין קורות השער של קוסטה ריקה, והרשימה עוד ארוכה. מדוע יש צורך "להרוג" את השחקנים עבור טורניר שכזה? הם צריכים לנוח כדי שיוכלו לשמור על הרמה שלהם, ולשדרג אותה לקראת העונה הבאה, והשנים הקרובות. אם רוב השחקנים מגיעים לא כשירים או מותשים, הקהל פחות נהנה, וראינו את זה במשחקיהן של ברזיל, פרו ופרגוואי. אם רצו לציין את שנת המאה של הטורניר, היה עדיף לדחות את הטורניר שהיה בצ'ילה בשנה, או להמתין שנה ולערוך ב-2017 במדינה דרום אמריקנית טורניר 101 שנה. גם מכובד וגם מקורי. זו תופעה עולמית מדאיגה, אבל אסור ששיקולים של זכויות שידור יבואו על חשבון בריאות השחקנים.

כאשר אנחנו מתקרבים לסיום הטורניר ניתן להגיד בבירור – הקופה אמריקה סנטנאריו הוא הטורניר של ליאו מסי. אפילו שלא שותף במשחק הראשון, הפרעוש מפגין יכולת שיא. שלושער ב-19 דקות מול פנמה, שער ושני בישולים מול וונצואלה ברבע הגמר, וברביעי לפנות בוקר מול ארצות הברית הוא סיפק שני בישולי אומן, ובעיטה חופשית אחת מטורפת ונדירה ששלחה את ארגנטינה לגמר.

היכולת של מסי בטורניר כל כך דומיננטית, עד ששוב זה נראה קל. קל מדי. לא מעט ביקורת מופנית לעובדה שארגנטינה נהנתה מהגרלה די קלילה בדרך לגמר. המבקרים טוענים שהמבנה נועד לאפשר תצוגות אמן כאלו של מסי, כדי שהטורניר ייזכר כאיזושהי פסגה מקצועית, ושהמותג 'מסי', או D10S כפי שהוא מוכר באמריקה הלטינית, יקבל דריסת רגל רחבה בשוק הספורט הרווחי בעולם – ארצות הברית. העובדה שניימאר לא הגיע להושיע את ברזיל שהתבזתה לה בשלב הבתים רק מחזקת את טיעוני הביקורת.

אל תבינו אותי לא נכון. אני בעד גביע כל-אמריקני, פאן-אמריקני או אינטר-אמריקני. אני חושב שזה רעיון נהדר, שיועיל לכל הנבחרות והמדינות אשר ייטלו בו חלק וישפר אותן, אבל לא במקום או תחת השם 'קופה אמריקה'.

אפשר לשנות ולכלול טורניר חדש כל אמריקאי במסגרת מוקדמות המונדיאל, או להעביר את הקופה אמריקה וגביע הזהב (אליפות מרכז אמריקה) למתכונת של פעם בארבע שנים ולשחק אותו בתווך של השנתיים. ניתן גם ללכת יותר רחוק יותר, ולקיים אליפות כל-אמריקאית פעם בשש שנים- טורניר שיהיה שונה ותחרותי יותר בכל פעם, כי בכל תחרות יופיעו בכל נבחרת דור חדש של שחקנים, והתחרותיות והשוויון בו יצמחו ונזכה לראות אלופות חדשות ולא רק המארחות ו/או הגדולות של היבשת.

טורניר הקופה אמריקה שוחק לראשונה בשנת 1916, לפני שהתקיימו אליפויות אירופה והגביע העולמי. המסורת שלו חייבת להיות מושרשת, מטופחת ומכובדת, ולא כזו הנמכרת על מנת לעשות רווח משוק מסוים שכבר קרוב לשלושה עשורים מנסים להחדיר לו את הכדורגל בכוח, בהצלחה חלקית בלבד.

הכותב הוא עורך ומנהל BabaGol , בלוג־מגזין על כדורגל מאסיה, אפריקה, המזרח התיכון, אמריקה הלטינית ועוד