פנסיונרים בני 31: מתי כדורגלנים מגיעים לשיאם?

ב־1988 ד"ר פול קורנאו וד"ר ריצ'רד שולץ ניתחו נתונים היסטוריים מכמה ענפי ספורט כדי למצוא את הגיל שבו ספורטאים מגיעים אל השיא שלהם. המחקר שלהם קבע שבענפים המתבססים בעיקר על כוח, מהירות, כוח פריצה, תגובות מהירות וקואורדינציה גופנית — כגון שחייה, ריצות קצרות ואפילו טניס — הספורטאים מגיעים לשיאם בשנות ה־20 המוקדמות של חייהם.

בענפים שמסתמכים יותר על מוטוריקה מסובכת, כוח, סיבולת וכישורים קוגנטיביים מגיעים לשיא בשנות ה-20 המאוחרות. ענפים כגון גולף ובייסבול שייכים לקטגוריה השנייה. מאז מחקרים נוספים ב־1994, 2008 ו־2009 חיזקו את הממצאים של שולץ וקורנאו ואף הדביקו גילים ספציפיים לענפים: אצן ספרינטים (שיא בגיל 25), שחקן בייסבול (29), גולפאי (34), מטיל כידון (25) וכו'.

כדורגל הוא אולי הענף שבו הכי קשה להעריך מתי שחקן יגיע לשיאו, וזאת מאחר שהוא דורש מהספורטאים מהירות, כוח, תגובות מהירות וגם פעילויות מוטוריות מורכבות יותר, בנוסף להבנה טקטית ועמידה בלחץ מול קהלים גדולים. שחקנים רצים/הולכים 10–11 ק"מ במשחק, אבל גם מבצעים עשרות ספרינטים וצריכים להיות מתואמים עם חבריהם לקבוצה. כמו כן, הם צריכים להבין ולבצע את ההוראות שניתנו להם כשהם תחת לחץ ומגע מהיריבים.

צילומים: גאי אימג'ס, אי.פי

המורכבות של הענף מקשה על מנהליו להבין מתי שיאו של שחקן לפניו, מתי הוא מעבר לשיא או לכמה זמן יוכל לרשום ביצועי שיא. מבחינה כלכלית זה קריטי. האם

לקנות שחקן בן 27 ב־30 מיליון יורו בשביל שלוש שנות שיא או שחקן בן 24 ב־80 מיליון יורו בשביל שש או ארבע שנות שיא? האם צריך להחתים את כריסטיאנו רונלדו, היום בן 31, על חוזה עד 2021 (יהיה בן 36) בשכר התחלתי של 21 מיליון יורו לשנה? האם צריך לשחרר את וויין רוני, בן 31, שמשחק בקבוצה בוגרת מגיל 16? או האם צריך להוריד את הדרישות הפיזיולוגיות מליאו מסי, בן ה-29, בשביל שיאריך את הקריירה שלו, מה שאומר שצריך לקנות שחקנים צעירים יותר בהמון כסף בשביל לחפות על הקילומטרים שהוא כבר לא רץ? אלו שאלות קריטיות עבור מועדונים.

30 ולא משהו

בארסנל, כבר המון שנים, יש מדיניות לא רשמית של החתמת שחקנים מעל גיל 30 על חוזה לשנה אחת בלבד וזאת מאחר שארסן ונגר, המנג'ר, טוען שאחרי גיל 30 השחקן הרבה מעבר לשיא שלו והיכולת שלו לתרום לקבוצה קטנה. המדיניות הזו הובילה לעזיבות של שחקנים, כוכבים, רבים, כשלזכותו של ונגר ייאמר שרובם אכן דעכו אחרי שעזבו את הקבוצה. בעקבות התפתחויות טכנולוגיות, רפואיות, בארסנל שוקלים מחדש את המדיניות הלא רשמית הזו — במיוחד כשהכוכבים הגדולים כיום של הקבוצה, אלכסיס סאנצ'ס ומסוט אוזיל, במשא ומתן על חידוש חוזיהם לטווח הארוך בגיל 27–28.

האמת, שאלת השיא והדעיכה בכדורגל מאוד מורכבת. ד"ר סייפה דנדיר מאוניברסיטת רדפורד בווירג'יניה ניסה לענות עליה במאמר שפורסם ב־"Journal of Sports Analytics". דנדיר בדק את הסטטיסטיקות של אתר WhoScored.com בין 2010 ל-2015. האתר נותן ציון לכדורגלנים בליגות הבכירות של אירופה על פי נתונים ואחוזי הצלחה בביצועיהם. דנדיר בדק 1,721 חלוצים, 2,779 קשרים ו-3,468 שחקני הגנה, וגילה שהקשרים (שרצים הכי הרבה) מגיעים לשיא בין גיל 25 ל־27 והחלוצים (שמעורבים בהכי הרבה מגעים, פעולות אינטנסיביות וקרבות פיזיים) גם כן מגיעים לשיא גם כן בגילים הללו (מחקרים נוספים הראו על דעיכה חדה אחרי גיל 27 אצל חלוצים). בלמים — שרצים מעט יותר — מגיעים לשיא אחרי גיל 27.

בלמים וגם שוערים פורחים מאוחר יותר בגלל שהם יכולים להסתמך יותר על ידע, יכולת התמצאות במרחב, אנטיפיטציה והבנה טקטית (כמו כן, דרישות אירוביות נמוכות יותר משל קשרים וחלוצים) — כלומר יותר על יכולות מוחיות ופחות על יכולות גופניות. אלכס פרגוסון הסביר זאת היטב כשהוא לוקח לדוגמה את בלם מנצ'סטר יונייטד לשעבר, ריו פרדיננד. "בשנותיו האחרונות של ריו במנצ'סטר יונייטד אמרתי לו שהוא חייב לשנות את המשחק שלו", אמר פרגוסון. "אין מה לעשות, השנים נראות עליך, אתה צריך ללכת אחורה מטר או שניים בשביל לתת לעצמך צ'אנס נגד החלוצים. פעם היית יכול להסתמך על המהירות שלך כדי לתפוס את החלוצים שברחו ממך, אבל אתה לא יכול לעשות את זה יותר — אתה צריך להיות בזירת הרצח לפני הרצח".

כולם תלויים בכולם

בסופו של דבר, הממצאים על גיל השיא של כדורגלנים עשויים לסייע לקבוצות ולמנהלים ספורטיביים לקבוע כמה לשלם על שחקן בן 24 וכמה לשלם על שחקן בן 28, אבל מבחינת ביצועים — השחקנים, בכל הגילים, תלויים בעובדה שכדורגל הוא ענף קבוצתי והיכולת של שחקן לבוא לידי ביטוי — מבחינה פיזית או מוחית — תלויה, בצורה רבה, בשחקנים שמסביבו.

ממחקר של דניאל ווינר מאוניברסיטת דואיסבורג־אסן ופמלה ויקר ממכון לימודים ספורטיביים בקלן (Moneyball Revisited: Effort and Team Performance in Professional Soccer) עולה כי אם קבוצה מגדילה את מספר הק"מ הקולקטיביים ששחקניה רצים בק"מ אחד, סיכוייה לנצח עולים ב־26% עד 28%. זה אומר שכן, רצוי שכולם ירוצו, אבל לא כל שחקן צריך לרוץ 10–11 ק"מ במשחק אם יש שחקן אחד שרץ 13 ק"מ ואחד אחר שרץ 8 ק"מ, זאת בתנאי שהשחקן שרץ פחות גם אחראי על יותר מסירות מפתח וספרינטים (לרוץ 10 ספרינטים אינטנסיביים יותר מהיריבה מגדיל את סיכוייך לנצח ב־4%). כלומר, האיזון בין כושר ליכולות טכניות לא צריך להיות רק בתוך הכדורגלן, אלא בתוך הקבוצה עצמה.

תארוז לי שני מגנים

איך באמת מודדים אם שחקן יכול לתרום גם אחרי שיאו הגופני? ובכן, זה משהו שבודקים לא מעט. החוקר שטפן ריינארץ, לשעבר קשר בבונדסליגה, סיפר לעיתונאי הגרמני רפאל הוניגשטיין על מדד חדש שמודד את יעילות הפעולות. למדד קוראים Packing והוא מודד כמה "יריבים על המגרש מבוטלים על ידי מסירה או כדרור מוצלח של שחקן". כלומר, בתרגום חופשי כמה שחקנים השחקן עובר במהלך ומקרב את קבוצתו לשער.

במדד שריינארץ עלה עליו באביב האחרון כבר משתמשים בבורוסיה דורטמונד, באייר לברקוזן ובהתאחדות הכדורגל הגרמנית. "הקורלציה בין עקיפת היריבים לבין ניצחונות היא כ־0.4 כאשר 1 זה 100% ניצחון", הסביר ריינארץ. "אם מורידים את הבלמים מהנתונים שנאספו, אז הקורלציה היא 0.6". כלומר, אם יש לך שחקנים שטובים ב-Packing יותר מהיריבה, הסיכויים שלך לנצח הם 60%.

באופן מעשי, אנחנו רואים איך ליאו מסי, למשל, שמר על יעילות שלו מבחינת Packing ככל שהתגבר. בגילים 24, 25, 26 הוא היה עובר שחקנים בדריבלים על בסיס קבוע. כדרור זה כנראה הביצוע הקשה ביותר בכדורגל מבחינה פיזית ומוחית, כי נדרשים כוח פריצה, טכניקה גבוהה ויכולות אלתור. עם השנים, בגלל דעיכה טבעית של הגוף, מסי שינה את משחקו. הוא משחק הרבה יותר רחוק משער היריבה, פחות על האגף, ומתמקד יותר במסירות עומק נהדרות שנותנות את אותה רמת packing שהיתה לו כשביטל שחקני יריבה בכדרור.

המודל של ריינארץ בודק גם את יעילות מקבלי המסירות המבטלות, והיעילות שלהם, פעמים רבות, תלויה במספר הספרינטים והק"מ שהם מכסים (תנועה ללא כדור). בקיצור, זה לא רק הגיל, זה בעיקר התרגיל, שקשור לגיל ולגיל של חבריך לקבוצה. אין תשובה פשוטה בכדורגל של היום, אבל מה שבטוח זה שאין צורך להוציא את השחקנים בני ה־30+ לפנסיה כל כך מהר.