קבוצת הפאר ולנסיה קורסת, ולא בגלל חובות

ביום לפני שפאקו אייסטאראן טס לסינגפור כדי לחתום על חוזה מאמן עם הבעלים של ולנסיה, פטר לים, הוא הרים טלפון למאמן שהחליף, גארי נוויל. נוויל, שהביא את מאמן מכבי תל אביב לשעבר לוולנסיה כעוזר מאמן אמר בפומבי: "כשאני אלך, פאקו יילך", והנה, אייסטאראן מודיע לו שהוא לוקח לו את העבודה. בהחלט לא נעים. אבל נוויל היה אדיב מספיק ובירך את אייסטאראן לפני חתימתו על החוזה עם לים. פחות משישה חודשים לאחר מכן, אייסטאראן פוטר. כחודשיים אחרי גם מחליפו של אייסטאראן פוטר. ונוויל? למרות שצחקו עליו שהוא "לא מאמן כדורגל" ו"המאמן הכי גרוע שהגיע לולנסיה אי פעם", הוא השיג 29% מהנקודות האפשריות. יותר ממחליפו פאקו (27%) ויותר מצ'זרה פראנדלי, המאמן הגדול ביותר שהגיע לוולנסיה בשנים האחרונות (25%).

אז כנראה שהבעיה של ולנסיה היא לא המאמנים. "מה שקורה עם ולנסיה מאוד מדאיג. אין פרויקט, אין רעיונות, פשוט אימפוטנטיות של כדורגל" אומר מריו קמפס, שאינו רק כוכב הקבוצה לשעבר והשחקן הטוב בהיסטוריה של המועדון, אלא גם שגריר המועדון - כלומר, על תקציב השכר שלו.

שחקני ולנסיה. סוכנים אומרים שלאנשים שמנהלים את המועדון אין מושג צילום: אי פי איי

מועדון חולה

ריבוי המאמנים זה תסמין למועדון חולה. סוסו גארסיה פיטארך, המנהל הספורטיבי, נטש לאחרונה את ולנסיה ונהיה המנהל הספורטיבי השלישי בתקופת פיטר לים שעוזב את המועדון. התקופה, כאמור, החלה ב־2014 עם מינויו של נונו אספריטו סאנטו כמאמן. סאנטו ־ לקוחו של ז'ורג' מנדס, חברו של לים ־ הוביל את הקבוצה לליגת האלופות אבל פוטר (אחוזי הצלחה 43%) והוחלף בתחילת 2015 על ידי החבר ושותפו העסקי של לים, נוויל. מאז, כאמור, הגיעו עוד שני מאמנים ושניהם עזבו. מאוכזבים ומאכזבים. לא פלא שאוהדי ולנסיה כבר החלו למחות נגד הבעלים, שרק במאי 2014 הציל את המועדון מפשיטת רגל והעלמות.

לים, מיליארדר סינגפורי שעשה כספו (בשווי של כ-2.5 מיליארד דולר) בהשקעות חכמות בחומרי גלם ונדל"ן, השקיע כ-400 מיליון יורו בוולנסיה. בהחזר חובות, רכישת מניות (82%) והשקעות בשחקנים. אבל כבר כמעט שנה שלא ביקר במאסטייה, האצטדיון של ולנסיה ואחד העיתונאים שאל במסיבת עיתונאים מיוחדת של המועדון "איפה פיטר לים? והאם פיטר לים קיים?". לייהון צ'אן, נציגת הבעלים, ענתה שהיא הבעלים. "אני פיטר לים", אמרה במפורש. לא תשובה מעוררת אמינות בסך הכל.

כרגע, הכאוס הניהולי כל כך גדול, שכל הכסף של לים לא יסייע. הפייר פליי הפיננסי והחוקים החדשים של לה ליגה, מונעים מקבוצות להשקיע כספים במשכורות ושחקנים ללא ההכנסות העצמאיות המתאימות. וההכנסות, למרות הגעתו של לים, לא ממש עלו. אבל זה לא רק עניין של הכנסות. המשבר הוא עמוק, ושורשי.

צ'זרה פרנדלי, שעזב בתחילת החודש, הוא המאמן השמיני של המועדון מאז שיונאי אמרי עזב ב-2012. לאיטלקי היו תלונות קשות על הניהול של המועדון (מנהלי המועדון האשימו אותו אחר כך שברח מאחריות) ואת השחקנים בכך שהם לא לא נותנים מספיק מעצמם.

אך קשה להאשים את השחקנים. סוכנים אמרו לעיתונים בספרד שהם לא מבינים איך המועדון הזה מתנהל. כלומר, לא ידוע מי מנהל שם את העניינים ואיזה שחקנים רוצים להביא. אין דרך או סגנון מסויים. ההחלטות נטולות הקשר להחלטות קודמות. בקיצור, אין בעל בית.

קבוצת בת

דווקא יש בעל בית. רק שהוא מנותק ומקושר ביותר לסוכנים ולאנשי כדורגל (חבר טוב של ז'ורג' מנדס, הסוכן של כריסטיאנו רונלדו וגם הבעלים של חלק מזכויות התדמית של הכוכב הפורטוגלי, בנוסף לכך שהוא הבעלים של סלפורד FC, קבוצה בבעלות חלקית של גארי נוויל, ראיין גיגס, ניקי באט, פול סקולס), ולא ברור מה התכנון שלו לגבי הקבוצה.

למרות שלים, טיפל בחובות, פעמיים שבר את שיא הרכש של המועדון (רודריגו מבפניקה ב-30 מיליון יורו ואלברו נגרדו ממנצ'סטר סיטי ב-28 מיליון יורו, שניהם) ומממן את תקציב השכר הרביעי הכי גבוה בליגה הספרדית, מאז 2014 המועדון - שפעם היה מתחרה קבוע בצמרת הגבוהה של לה ליגה - הפך למה שנקרא "Feeder Club" או "קבוצת בת" של הקבוצות הגדולות: ג'רמי מתיו, חואן ברנאט, ניקולאס אוטמנדי, אנדרה גומש, שקודראן מוסטאפי - כולם היו באיזשהו שלב שחקנים חשובים מאוד במערך של וולנסיה, וכולם נמכרו לאחת מהקבוצות העשירות באירופה, ללא הסכמת המאמן או המנהל הספורטיבי. המאמנים שהביא, רובם ללא ניסיון כמאמנים בקבוצות אירופאיות בכירות, גם כן הגיעו בגלל קשרים עסקיים של לים ולא בגלל איזשהו חזון ספורטיבי ברור. נראה שלים הוא לא טוב יותר מהבעלים הבעייתים האחרים שהיו למועדון המפואר הזה ב-15 השנים האחרונות.

יתכן שהבעיה היא הציפיות? ולנסיה היא קבוצה עם אקדמיה מצוינת, קהל גדול ואזור תומך ואוהד, אבל השנים בפסגה קרו על חשבון העתיד. המועדון היה צריך להיכנס לקחת הלוואות ונכנס לחובות עמוקים מדי בשביל להמשיך להתחרות עם ההכנסות האדירות, הבינלאומיות, של ריאל מדריד וברצלונה. למועדון, כרגע, פשוט אין את המשאבים הטבעיים להישאר בצמרת אך הציפיות נותרו אותן ציפיות. וכיוצא בכך, האוהדים של ולנסיה שרים "Vete Ya!" (עזוב עכשיו!) כמעט לכל מאמן.

הציפיות הן עניין היסטורי. אפילו הקטור קופר, שלקח את ולנסיה לשני גמרי ליגת האלופות, לא היה אהוב במיוחד בגלל סגנון המשחק שלו. רפא בניטס, שלקח אליפות עם ולנסיה, גם כן ספג ביקורות על שיטות המשחק שלו. קיקה סאנצ'ס פלורס, המאמן שהתחיל את הרנסנס שחווה אתלטיקו מדריד, נזרק מוולנסיה לאחר שהואשם שהסגנון שלו משעמם. רונלד קומאן, שלקח את התואר האחרון בו ולנסיה זכתה (גביע ב-2008) הועזב בלחץ האוהדים וגם יונאיי אמרי, שבילה 4 שנים בוולנסיה אך זכה לביקורות בגלל שהתקשה להתחרות על אליפויות עם נכות פיננסית משמעותית.

ניהול בשלט רחוק

אבל לא האוהדים הם הבעיה. אלא הניהול. פראנדלי, מאמן מנוסה ביותר, רצה להביא 5 שחקנים חדשים, מנוסים ואיכותיים. הוא לא קיבל את הדרישות שלו ועזב אחרי שיחת טלפון ללים בסינגפור. לייהון צ'אן, נציגת לים, הסבירה ש"זה לא רק עניין של להביא כסף מסינגפור" ו"שצריך להגדיל את ההכנסות בשביל לעמוד בתנאי הפייר פליי הפיננסי". אבל שנים של ניהול שערורייתי הובילו לדעיכת המותג. אין ספונסרים, צינורות ההכנסות לא מנוצלים וגם באקדמיה פועלים ללא חזון מדויק (במועדון ציינו שאין להם אינטרס לעלות את ולנסיה B לליגה השנייה כי אין מספיק הכנסות לתחזק קבוצה נוספת בליגה מקצוענית). חלק מהאוהדים מבקשים מעמיתיהם שלמרות כל הבעיה צריך לתמוך בקבוצה כעת, עד סוף העונה לפחות. "אנחנו בסכנת ירידה וזה הדבר הכי חשוב כרגע" כתב קייטנו רוס, עורך הספורט של מקומון בוולנסיה. "כולם צריכים לתמוך במועדון, במאמן והבעלים עכשיו. בסוף העונה, אחרי שנהיה בטוחים, נדרוש שינוי וניקח אחריות".

אבל אוהדים אחרים כבר הורידו את הכפפות ומלבד המחאות ברחובות האצטדיון כנגד לים, פנו ישירות במדיה החברתית לבת בת ה-24 שלו, קים לים, במבחר קללות גזעניות ודוחות.

אולי מה שצריכים בוולנסיה זה שלים פשוט יגיע לוולנסיה. יסביר את המטרות, יחשוף את הדרך. יתכנן מחדש את בניית המועדון מחדש. יביא מנהל ספורטיבי חרוץ ומאמן שעובד קשה, עדיף ללא קשר לסוכן או חבר.

ולנסיה זו עיר עם 42.5% אבטלה בקרב צעירים עד גיל 25. רבים חיים על הטבות מהמדינה, דמי אבטלה או גרים בבית של ההורים. אין להם הרבה כסף וצפייה בקבוצת הכדורגל המקומית היא מותרה נדירה. הייאוש אינו קשור רק לכדורגל. ואיך לים יבין את זה אם כף רגלו לא דרכה במאסטיה כבר שנה. איך בכלל אפשר לנהל קבוצה בשלט רחוק?