לחץ, עכשיו זה בועט
טיירון לו, מאמן קליבלנד קאבלירס, עוזב את הקבוצה מספר שבועות לפני הפלייאוף בגלל כאבי חזה ומחסור חמור בשינה. הוא מאמן ה־NBA השני העונה שחייב לצאת לחופשה בגלל לחץ. מה כל כך מלחיץ בתפקיד מאמן NBA?
בשנת 2009 המגזין המקצועי Journal of Sport Finance פרסם מחקר על חשיבות המאמנים בליגת ה־NBA. המחקר, אותו ביצוע חוקרים מארבע אוניברסיטאות שונות, התבסס על ניתוח דאטה מ־30 עונות בליגת הכדורסל של צפון אמריקה. החוקרים בדקו איך שחקנים מגיבים למאמן חדש — או מה ההשפעה של המאמן על היכולות של השחקנים שלו. את היכולות בדקו עם הסטטיסטיקות האישיות של השחקנים (נקודות, ריבאונדים, אסיסטים וכו') וחישובים אחרים כגון תקופה בליגה, שינויי תפקיד ועוד.
62 חילופי מאמנים נבדקו. והתוצאות? 77% מהמאמנים היו בעלי אימפקט נטרלי או שלילי על הסטטיסטיקות האישיות של השחקנים שלהם. מכל השנים, רק 14 מאמנים השיגו שיפור משמעותי ביכולות האישיות של השחקנים שלהם. לפי החוקרים: "הממצא הממפתיע ביותר הוא שלרוב המאמנים לא היה שום אימפקט סטטיסטי משמעותי ביחס למאמן ה־NBA הגנרי".
גם המאמן המוצלח ביותר ב־NBA בשלוש עונות האחרונות, סטיב קר, טען "ההשפעה של מאמן על הקבוצה שלו היא קטנה. הוא תלוי יותר בשחקנים מאשר השחקנים תלויים בו. לא הייתי יכול להיות מוצלח כל כך בלי שחקנים טובים כל כך".
ועדיין, למרות ההבנה שלמאמן יש תפקיד מצומצם בהצלחה של הקבוצה — במיוחד בעידן בו הג'נרל מנג'רים או "נשיאים לענייני כדורסל" מובילים את המערכת המקצועית של קבוצות NBA ובוחרים את השחקנים, אחראים על התרבות הניהולית, הלחץ על "הקואץ'" פשוט אדיר.
לו היית לידי
טיירון לו, 40, הודיע השבוע שהוא מתכנן לצאת להפסקה מהתפקיד בגלל בעיות בריאותיות לא מזוהות. "אירוע דרמטי" לפי רמונה שלבורן מ־ESPN. "קשה להאמין שבחור כל כך תחרותי יפסיק להתחרות רגע לפני הכניסה לפלייאוף. המצב כנראה באמת לא טוב". והמצב, כנראה, באמת לא טוב. "יש לי כאבי חזה ותסמינים אחרים מדאיגים" מסר לו. "לזה יש להוסיף אובדן שעות שינה לאורך השנה. למרות מספר רב של בדיקות, אין עדיין הסכמה לגבי מה הבעיה המדויקת". הבעיה העיקרית היא, ככל הנראה, לחץ ־ וזה מה שהבוס שלו, קובי אלטמן, הסביר לתקשורת.
.
לו אינו המאמן הראשון שסובל מזה העונה. מוקדם יותר העונה, סטיב קליפורד משרלוט הורנטס, יצא להפסקה של שישה שבועות לאחר שגילו שכמעט ולא ישן במהלך העונה. "זה קשור ללחץ, חוסר שינה, הנסיעות הרבות ולא ממש הייתי בחופשה 18 שנה ־ סגנון חיים בלי הרבה שנים ובגיל 53 לא הייתי יכול לעשות את זה כמו בגיל 40. וכשהתחילו כאבי החזה, הרופאים אמרו שזה הגוף שלי אומר 'די'", הסביר קליפורד לזאק לואו מ־ESPN. סטיב ארשבורנר, העיתונאי הוותיק, כתב ב־NBA.COM על כך ש"מאמני NBA ישנים כמו תינוקות. מתעוררים כל כמה שעות ובוכים".
הלחץ מהציפיות והמאבק לשמור על רמה מצוינת — בסביבה סופר תחרותית — הוא עצום וקבוע. ויש לא מעט טריגרים שמייצרים נקודות לחץ גדולות עוד יותר על נפש המאמן. מבעיות בריאות של שחקנים, פציעות, מערכת מחשב תקועה בדיוק ברגע הלא נכון, חוסר הבנה עם שחקן כזה או אחר, תקשורת, אוהדים. ובמקרה של לו יש גם את כל הסיפור של לברון ג'יימס — שחקן שקשה מאוד לאמן וקשה לוותר עליו אפילו לדקה.
לברון שחקן כדורסל פנטסטי, אחד מהטובים בהיסטוריה, אך גם שחקן שהוא "קבוצה, מותג, חברה בפני עצמו" לפי מאמנו לשעבר, דיוויד בלאט. לברון שחקן עם אג'נדה משלו, חברים לקבוצה משלו, אינטרסים משלו. לנהל אותו זה לא להיות המאמן שלו, זה להיות ספק של חברה ענקית, שחייבים לספק ב־100%, כל יום, כל שעה. והשחקן הזה לא בטוח שימשיך בשנה הבאה בקליבלנד. עצם העניין הזה הוא הענן שתלוי על הקבוצה כולה, את המערכת כולה, ומייצר לחץ אדיר.
לברון, אגב, חי על הלחץ הזה. הוא בעד מערכת מבולגנת שנעה מכאוס לבלאגן. הוא מתואר על ידי אנשים שעבדו איתו כדמות "פאסיב אגרסיב", כמישהו ש"מפעיל לחץ על כל הסובבים". מתוך הכאוס, ללברון כן יש את היכולת לאפס את הקבוצות שלו לקראת הפלייאוף ולרוץ כל הדרך לגמר. זה קרה במיאמי וקורה בקליבלנד. וזה קשה ומלחיץ — לא רק עבור המאמנים: גם עבור חבריו לקבוצה ואפילו בעלים של קבוצות.
קיירי אירווינג, ששיחק איתו שלוש שנים, לא יכול היה להמשיך ורצה לעזוב. דן גילברט, הבעלים של קליבלנד, משלם מס יוקרה ענקי כדי לרצות את לברון. קובי אלטמן, הג'נרל מנג'ר, החליף חצי סגל באמצע העונה כדי להתאים אותו יותר ללברון. בנוסף, הקבוצה כולה כמעט ולא מתאמנת בגלל שהיא שומרת את עצמה — ואת לברון — למשחקים ולפלייאוף. לו הוא באיזשהו מקום רק שותף ־ שותף זוטר של לברון בקליבלנד. אך זה לא אומר שהוא לא סופג ביקורות מכאן ועד הודעה חדשה. לעיתים גם מלברון בעצמו. לעיתים, כמו במשחק נגד פורטלנד, על המגרש — לעיני מיליוני אנשים. לברון יכול להגיד על לו "שהוא הקפטן של הסירה", אבל אף אחד לא באמת מאמין לזה. גם לא לו.
לו, אלוף NBA שהוביל את קליבלנד ל־2 גמרים רצופים והיה עוזר בגמר הראשון,ידוע כבעל יכולות תקשורת גבוהות עם שחקנים. הוא, במובנים רבים, מאמן ה־NBA החדש הממוצע, שלא בהכרח מתעסק עם x's ו־o's, כלומר תרגילים על לוח התרגילים, אלא יותר מנחה, מחבק, מנהל אגואים רבים. ייתכן שבקאבס, אחרי שנים של שחיקה יומיומית, קצת קשה יותר ללו לנהל את האגו הגדול ביותר בליגה.
אבל זה לא משהו שקשור רק לקליבלנד, כאמור. "דיברתי עם אנשים בליגה, רבים ישנים רק שעתיים־שלוש בלילה בממוצע במהלך העונה" אמר קווין אוקונור מ־The Ringer בפודקאסט NBA–Show. "יש עליהם הרבה אחריות. זה כמו שיש להם 2־3 עבודות בגלל כל האחריות. אף אחד לא מתלונן כי הם עובדים ב־NBA, זו החלומות שלהם".
לדאוג לבריאות המאמן
בליגה, עד העונה, לא ממש הקדישו יותר מדי מחשבה לבריאות המאמנים. מירב המאמצים של הארגונים מושקעים בבריאות השחקנים. אבל כנראה שיש דרך לצמצם בעיות בריאותיות של מאמנים.
ג'ני באס, הבעלים של לוס אנג'לס לייקרס ולשעבר זוגתו של פיל ג'קסון, סיפרה בפודקאסט של הווארד בק, על מערכת שלמה ששומרת ומטפלת במאמן של הקבוצה שלה, לוק וולטון. "בגלל הניסיון שלי עם פיל ג'קסון, אני מבינה מהמקום של המאמן עד כמה העבודה הזו קשה ומלחיצה ולכן אנחנו מבקשים מצוות האימון לאמן גם את לוק בעצמו. הוא עובר אימונים. מתאימים לו מערכת אימונים משלו ושומרים על התזונה שלו כי הוא צריך לשמור על הבריאות שלו. הוא מבין שאנחנו צריכים אותו לטווח הארוך. אנחנו יודעים שמאמנים לא ישנים, שהם רואים יותר מדי סרטונים ומנתחים יותר מדי וידאו, הם עובדים קשה, אוכלים רע. הם צריכים להוציא תסכולים ועצבים.
"אנחנו יודעים ש'המטבע שלו' מול השחקנים זה זמן משחק. ואין מספיק מזה. כולם רוצים עוד זמן משחק, לא כולם שמחים עם הזמן שניתן להם. מאמן מרגיש לבד ומבודד. הוא צריך להתמודד עם התקשורת כל היום — תקשורת ששואלת אותו 'למה הפסיד', 'למה עשה ככה ולא ככה'. זה שוחק. אז מצד אחד, אנחנו רוצים שהוא יעבוד ויתמקד בעבודה, אבל מצד שני הארגון מבין שחשוב שישמור על פרספקטיבה. הארגון צריך לדאוג לכך שהמאמן דואג לבריאותו, דואג למשפחתו. שהוא מבלה איתם זמן. שישמור על פרספקטיבה נכונה".