12 הערות על גמר ה-NBA
גולדן סטייט ווריירס וקליבלנד קאבלירס מגיעות לגמר ה-NBA הרביעי ברציפות שלהן, אך הסיפורים בליגה הזו לא מפסיקים בגלל עייפות החומר. ההפך. הגמר יתחיל ביום שישי לפנות בוקר
1. שחוקות, עייפות, עצבניות. בגמר
גולדן סטייט ווריירס וקליבלנד קאבלירס מגיעות לגמר ה-NBA הרביעי ברציפות שלהן. בשנה שעברה עשו היסטוריה כשנהפכו לצמד הראשון שנפגש זה עם זה בסדרת גמר ה-NBA שלוש פעמים. השנה עושים היסטוריה ספורטיבית כשהופכים לצמד הראשון בהיסטוריה של הספורט האמריקאי שנפגש ארבע פעמים רצופות בגמר. ההישג הוא מרשים - במיוחד לאור העובדה ששתי הקבוצות הראו שהן שחוקות, עייפות וכבר לא דורסניות כמו פעם.
- מה הופך את בראד סטיבנס למאמן כדורסל כל כך טוב?
- 11 הערות לקראת הגמרים האזורים ב-NBA
- העתיד של ה-NBA מעולם לא נראה טוב יותר
ווריירס וקליבלנד הפסידו יחדיו 67 פעמים העונה - בעונה הסדירה ובפלייאוף. זה מספר ההפסדים המשותף הגדול ביותר של שתי קבוצות בגמר מאז שלוס אנג'לס לייקרס ובוסטון סלטיקס הפסידו יחדיו 68 משחקים ועדיין העפילו לגמר 2010. סדרת הגמר הזו - ווריירס-קאבלירס - היא קלאסיקה וב-CBS מקדמים אותה כמעיין סדרת אופרת סבון משנות השמונים. הסרטון מבריק.
סטיב קר. התמודד עם הרבה צילום: רויטרס
2. ממשבר למשבר
לא ברור עדיין אם זה "סוף הדרך" של גולדן סטייט ווריירס, שלאורך השנה דיברו בלי סוף על הקושי בשימור על המתח והגיבוש של קבוצה של שחקנים שרצים ביחד כבר ארבע שנים. ההפסדים הרבים במהלך העונה - בטח ביחס לעונות עברו - מראים זאת. התחושה הזו הובילה לכמה משברים במהלך הפלייאוף הנוכחי, כולל פיגור 3-2 בסדרת גמר המערב נגד יוסטון. אחרי שכבר הובילו 1-2 גולדן סטייט "הורידה את הרגל מהגז" בהרבה מובנים ונלחמה בחוסר ריכוז מצד כוכביה. "אנחנו לא מצליחים לטפל בכדור כמו שצריך - במיוחד אחרי ניצחונות" אמר סטיב קר, המאמן. "אנחנו צריכים להיות טיפה יותר חכמים באיך שאנחנו ניגשים לכדור". איבודי הכדור התבררו כקריטים במיוחד נגד יוסטון. בשני ההפסדים האחרונים שלהם הווריירס קלעו באחוזים טובים יותר מיוסטון - מהשלוש, מהשניים ומהקו - ועדיין הפסידו פעמיים. עניין תקדימי בפלייאופים. אם קליבלנד, איכשהו, תצליח לגרום לווריירס לצאת מהריכוז שלה, היא תוכל להפוך את הסדרה לצמודה.
3. דוראנט - מתמודד נגד עצמו
בעיה נוספת נגד יוסטון היתה ההתמודדות של הקבוצה עם קווין דוראנט והתמודדות שלו עם עצמו. במהלך משחק מספר 5, ב-TNT שידרו קטע בו סטיב קר מגייס את כל הניסיון שלו לצד הכוכב הגדול מייקל ג'ורדן ותחת שניים מהמאמנים הגדולים בהיסטוריה (פיל ג'קסון וגרג פופוביץ') כדי לשכנע את דוראנט לשחק קבוצתי יותר. "כש-MJ (מייקל ג'ורדן) היה עם הבולס, היה לנו משחק פלייאוף שבו הוא ניסה וניסה לקלוע. הוא הצליח, אבל אנחנו לא התקדמנו לשום מקום", אמר קר לדוראנט במהלך המשחק. "אז פיל ג'קסון אמר לו, 'מי פנוי לזריקה', ג'ון פקסון (פקסון קלע סל ניצחון חשוב בגמר של שיקגו נגד פיניקס סאנס)". קר, שבעצמו קלע זריקה חשובה בגמר ה-NBA ממסירה של מייקל ג'ורדן, המשיך בשיחה עם דוראנט: "אני רוצה שתסמוך על חברייך לקבוצה מוקדם יותר (בהתקפה). מה שאתה עושה, זה להגיע לטבעת ואז אתה מנסה למצוא אותם במסירה. אני רוצה שתסמוך על הבחור הראשון ואז לנוע. עדיין לתקוף, עדיין לנסות לקלוע, אבל סמוך על החבר'ה - אוקיי?".
דוראנט לא בהכרח הקשיב לקר, שהמשיך לדרוש יותר הנעת כדור לאורך הסדרה - גם בניצחונות. ההצלחה של קר כמאמן ושל גולדן סטייט כקבוצה מגיעה, בהרבה מובנים, בגלל הנעת הכדור של הקבוצה. לקר חשוב מאוד שהקבוצה תמסור את הכדור 300 או יותר פעמים במשחק. זה מעייף את ההגנה ומאפשר לווריירס לקחת זריקות חופשיות יותר - שלהן יש סיכוי גבוה יותר להיכנס. בכמעט כל משחק שגולדן סטייט מנצחת, היא מוסרת 300 או יותר מסירות. ברוב המשחקים שהיא הפסידה, מסרה פחות מ-300 מסירות. בסדרה נגד יוסטון התקשתה בעיקר בגלל שלא הצליחה לעבור את רף ה-300 מסירות במשחקים הראשונים ודוראנט הלך לסל באחד על אחד בהתקפות רבות מבלי לסמוך על חבריו לקבוצה.
בסופו של דבר, דוראנט התחבר מחדש לקבוצה - אחרי סדרה לא קלה מבחינה ציבורית, תדמיתית ואישית. "אחד מהדברים שאני הכי אוהב בקשר לדוראנט זה שהוא אדם רגיש ופגיע", אמר קר בתום הסדרה. "הוא כמוני וכמוך. הוא בן אנוש. הוא שחקן מוכשר בצורה בלתי רגילה אבל הוא גם רוצה שהכל יהיה מושלם ואף פעם שום דבר לא מושלם. אני פשוט רוצה לראות אותו נהנה מהכל, בגלל שהוא כל כך מוכשר. הוא אדם כל כך טוב. יש הרבה עליות וירידות - איתו, עם כל הקבוצה - אבל הוא בחור נהדר ואני אוהב לאמן אותו".
דוראנט בעצמו הוסיף לכתב The Atlantic, טים קוואקמי: "בשביל הסדרה הזו היתה מאבק של להתרכז מחדש. להגיד לעצמי, אתה זקן מדי לשחק כמו שאתה משחק. תתרכז".
סטפן קרי ודוראנט מתחבקים. "אחד מהדברים שאני הכי אוהב בקשר לדוראנט זה שהוא אדם רגיש ופגיע" צילום: איי פי
4. השחקן הכי חשוב
על סטף קרי, הכוכב הגדול של גולדן סטייט ווריירס לפני הגעתו של קווין דוראנט, אומרים שהוא השחקן הכי חשוב של הווריירס. אולי דוראנט קולע יותר ודומיננטי יותר, אבל זה קורה רק בגלל סגנון המשחק של קרי - שמרווח את המגרש, משתף את חבריו לקבוצה ומוביל לסלים קלים יותר. ויותר מזה, הוא זה שמכתיב את הקצב של שאר הקבוצה. "הוא יודע איך לשמור על האנרגיות שלו", אומר קווין דוראנט על סטף. "הוא לא תוקף ישר, נכנס בך חזק כל המשחק. הוא יודע שאם יעשה זאת לא יהיה לו את האנרגיות בסוף המשחק. הוא חכם בקטע הזה. ובגלל זה הוא הכי טוב ברבע השלישי, כשהוא מחליט ללכת על הגז". את האנרגיות שסטף מפעיל במשחק והתזמון שלהם ניתן לראות בהפרש הנצבר של גולדן סטייט בפלייאוף האחרון. ברבעים הראשונים בפלייאוף 2018, כשסטף לא נכנס בהם לעניינים, גולדן סטייט קלעה רק נקודה אחת יותר במצטבר מאשר כל היריבות שלה. ברבעים השניים קלעה 9 נקודות יותר מהיריבות שלה לאורך הפלייאוף. וברבעים שמיד אחרי המחצית? 130 יותר. ברבעים האחרונים, אחרי יצירת הפער, הווריירס וקרי נרגעו שוב וקלעו רק 10 נקודות יותר מהיריבה. נראה שגולדן סטייט מתאמצת לפחות פי 13 יותר ברבע השלישי מאשר בכל רבע אחר. וזה בעיקר בגל שסטף - המנהיג הטכני של הקבוצה - מחליט ללכת חזק על ניצחון ברבע השלישי.
5. שרי ההגנה
גולדן סטייט מציגה את אחד מהסגלים המוכשרים ביותר בכל הזמנים עם שלושה קלעים מהגדולים בהיסטוריה של המשחק (קרי, דוראנט וקליי תומפסון). ועדיין, מה שמנצח לה משחקים - בעיקר נגד יריבות קרובות - זה ההגנה המופלאה שלה. בחמישה משבעה משחקים נגד הווריירס יוסטון רוקטס - אחת מההתקפות היעילות והטובות בכל הזמנים של הליגה - לא הצליחה לקלוע מעל 100 נקודות. זה הישג מדהים לווריירס כשמתחשבים בכך שהרוקטס קלעו, בממוצע, 112 נקודות ל-100 פושזנים (בין שלוש ההתקפות הטובות בהיסטוריה של הליגה). וזה מראה גם שעם כל הכבוד לכישרון הנדיר שיש לווריירס, עבודת האימון של קר וצוותו - העבודה ברמה האנושית והטקטית - היא נהדרת. ראויה לקבוצת הכישרונות שאצלו.
6. אין על מה להמר
גולדן סטייט מגיעה לסדרת הגמר נגד קליבלנד כפייבוריטית ברורה. ב-25 השנה האחרונות לא היתה פייבוריטת ברורה לפי יחסי ההימורים. הווריירס פייבוריטים לנצח ב-12 נקודות את המשחק הראשון (שווה ערך לפייבוריטיות של לוס אנג'לס לייקרס הגדולה של קובי בראיינט ושאקיל אוניל במשחק הראשון נגד פילדלפיה סיקרס של אלן אייברסון ב-2001). היחס לסדרה הוא מינוס 1,000 לטובת הווריירס. כלומר, צריך להמר על יותר מ-1,000 דולר כדי להרוויח משהו מניצחון שלהם.
לברון ג'יימס מעולם לא היה אנדרדוג כל כך מובהק בסדרת גמר. הקאבלירס וג'יימס היו אנדרדוגים גדולים בשנה שעברה (יחס הימורים של פלוס 650 או מינוס 650 לווריירס) וכשג'יימס הגיע בפעם הראשונה לגמר, נגד סן אנטוניו ב-2007, הוא היה אנדרדוג של פלוס 360. כלומר, גם כשהוא הגיע לגמר עם אחת מהקבוצות הגרועות ביותר שהגיעו כל כך גבוה בפלייאוף נגד אחת מהשושלות הגדולות בהיסטוריה של ה-NBA, הוא לא היה אנדרדוג כל כך מובהק כמו בסדרה הבאה נגד גולדן סטייט.
לפי Sportsoddshistory.com לברון ג'יימס היה אנדרדוג בשבעה מתשעה הגמרים שהשתתף בהם. הוא זכה בשלושה תארים. אם יצליח, איכשהו, להפוך את כל הסיכויים לטובתו בסדרה הרביעית נגד ווריירס, זה כנראה יהיה ההישג הכי גדול שלו בקריירה. כנראה שזה יהיה אחד מההישגים הגדולים בכל הזמנים של שחקן כדורסל.
לפי Sportsoddshistory.com לברון ג'יימס היה אנדרדוג ב-7 מ-9 הגמרים שהשתתף בהם. הוא זכה בשלושה תארים. אם יצליח, איכשהו, להפוך את כל הסיכויים לטובתו - זה כנראה יהיה ההישג הכי גדול שלו בקריירה. כנראה שזה יהיה אחד מההישגים הגדולים בכל הזמנים של שחקן כדורסל. צילום: איי אף פי
6. ההישג הכי גדול?
דיוויד גריפין, הג'נרל מנג'ר של קליבלנד קאבלירס שעזב את המועדון בקיץ, אמר באפריל שאם לברון ג'יימס יכול להנהיג את "הקאבס האלה" לגמר, זה יהיה ההישג הגדול ביותר שלו כשחקן. "אם הוא מגיע לגמר השנה עם הקבוצה הזו, זו תהיה העדות הגדולה ביותר לגדולה שלו. מנטלית, היכולת שלו לשמור על הרצון להיכתש ולכתוש, ולעשות את הדברים שהוא עושה - שמונה שנים ברציפות - זה באמת חסר תקדים" אמר גריפין.
גריפין הוסיף: "במיוחד השנה, בגלל כל הבלאגן והעונה הלא יציבה - מבחינה אמוציונלית ומנטלית".
העונה התחילה עם עזיבתו של גריפין שהבעלים של הקאבס, דן גילברט, לא חידש את חוזהו (הוא בדרך כלל לא מחדש חוזים של עובדים - אפילו כאלו שבנו לו קבוצה שזכתה באליפות כמו גריפין). העונה המשיכה עם עזיבתו של הכוכב השני הכי גדול של הקבוצה - קיירי איירווינג - ליריבה הגדולה מהמזרח, בוסטון סלטיקס. קליבלנד נבנתה מחדש עם איזייה תומאס הפצוע וג'יי קראודר מבוסטון, דריק רוז, ה-MVP לשעבר שסובל מפציעות כרוניות ודוויין ווייד המזדקן. הבנייה מחדשה לא עבדה והקבוצה לא התחברה. תומאס כמעט ולא שיחק וכששיחק נראה רע. הוא גם הצליח לריב עם כל חברי הקבוצה. ווייד השמין ונראה רחוק מהשחקן שהיה. דריק רוז נפצע, נטש את הקבוצה ושקל פרישה. ג'יי קראודר פשוט לא היה טוב. בפברואר, ביום האחרון של חלון הטריידים של הליגה, הג'נרל מנג'ר החדש, קובי אלטמן, "פוצץ" את הקבוצה ובמספר טריידים עזבו השחקנים החדשים שהצטרפו בקיץ בנוסף לצ'אנינג פריי ואימן שאמפרט, שחקני הקבוצה שזכו עימה באליפות ב-2016. הובאו במקומם לארי נאנס וג'ורדן קלארקסון, צעירים חסרי הישגים מלוס אנג'לס לייקרס, רודני הוד, שחקן משלים מיוטה ג'אז וג'ורג' היל הוותיק מסקרמנטו קינגס. אף אחד מהם לא שיפר את היכולות האישיות שלו באופן ניכר. קליבלנד המשיכה לגמגם כל הדרך לפלייאוף. כלומר, לברון ג'יימס סחב אותה אל מעבר ל-50 ניצחונות ולפלייאוף.
7. התעלות של
ג'ו אבונאסר, מאמן אישי שעובד עם טיירון לו, מאמן קליבלנד, סיפר העונה: "לא איכפת לקליבלנד מהעונה הסדירה. הכל מכוון לכך שהם יגיעו לפלייאוף בכושר הטוב ביותר". עם זאת, גם בפלייאוף הקבוצה לא הרימה את רמתה. כאמור רק לברון ג'יימס, ששיחק 82 משחקים, התעלה בפלייאוף.
בעונה הרגילה רשם ממוצעים למשחק של 27.5 נקודות (54.2%), 8.6 ריבאונדים ו-9.1 אסיסטים. בפלייאוף יש לו ממוצעים למשחק של 33.9 נקודות (54.5%), 8.9 ריבאונדים ו-8.8 אסיסטים. מבחינת מדד היעילות PER, בעונה הרגילה לברון עמד על 28.6. בפלייאוף הנוכחי הוא על 33.5. מבחינת PER זה הפלייאוף השני הכי טוב שלו בקריירה. רק לשם השוואה, מדד ה-PER הכי גבוה בהיסטוריה של הליגה הוא של וויילט צ'מברליין בעונת 1962/63. צ'מברליין רשם אז PER של 31.82. בפלייאוף ה-PER הכי גבוה הוא של מייקל ג'ורדן (28.6 לאורך הקריירה). רק בשני פלייאופים שחקן כלשהו רשם PER יותר גבוה מלברון העונה: האקים אולאג'ואן ב-1988 (38.96) ולברון ג'יימס בעצמו ב-2009 (37.39).
עד כמה הוא התעלה לברון בפלייאוף הזה? הוא קלע או מסר אסיסט ל-55% מהנקודות של הקאבלירס בפלייאוף העונה. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שמישהו אחראי לשיעור כל כך גבוה של קבוצה שמגיעה לגמר. שיעור הנקודות (קליעות ואסיסטים) הכי גבוה של לברון עד העונה? 49% ב-2007, כשהיה בן 23 וסביבו שיחקו שחקנים כגון סקוט פולארד, אנדרסון וירז'או, אלכסנדר פאבלוביץ', לארי יוז, זיידרונאס אילגאוסקאס, דניאל גיבסון ואריק סנואו. סגל שבלי לברון היה כנראה מוביל לבחירה ראשונה בדראפט. זה די דומה למצב הנוכחי כיום. רק שבגיל 33 לברון צריך הרבה קרח על הברכיים כדי להתאושש בזמן למשחק הבא.
דוראנט וקרי מנסים לעצור את לברון. סחב קבוצה לבדו צילום: איי אף פי
8. סוס עבודה
מה שמדהים יותר זה שלברון עושה את הכל כמעט בלי מנוחה. הוא שיחק יותר מ-90 דקות מכל שחקן של גולדן סטייט בפלייאוף הזה (כמעט 2 משחקים מלאים). וההצטיינות שלו, עם צוות מסייע נוראי מסביבו, היא עוד יותר מרשימה כשמחשבים כמה כדורסל כבר שיחק בקריירה שלו. לברון ג'יימס שיחק יותר מ-10,000 דקות - יותר מכל שחקן אחר בליגה מאז בחירתו בדראפט.
בסך הכל ללברון יש 54,169 דקות משחק ב-NBA. במקום השני ג'ו ג'ונסון (44,159). המשמעות? זה עוד בערך 3.5 עונות של לברון (3,000 דקות משחק) יותר מאשר כל שחקן אחר בליגה. זה לא נתפס שהאיש הזה מצליח לרשום מספרים כאלו עם 3.5 עונות על הרגליים שלו יותר מכל שחקן אחר.
9. שחקן היסטורי
ג'יימס הוא השחקן היחיד בהיסטוריה שעולה לשמונה גמרים רצופים עם שתי קבוצות שונות. הוא בסך הכל השישי בהיסטוריה של ה-NBA ששיחק בשמונה גמרים. לפניו עשו זאת רק חמישה שחקני בוסטון סלטיקס בשנות החמישים והשישים. שוב, בליגה בה כל כך קשה לנצח - זה הישג בלתי נתפס. זה עוד יותר בלתי נתפס כשמשווים את לברון לאותם ענקי משחק משנות החמישים והשישים.
ביל ראסל, גדול שחקני בוסטון בזמנו, שיחק ב-10 גמרים רצופים. הוא היה צריך לנצח בסך הכל 11 סדרות פלייאוף כדי להגיע ל-10 גמרים הללו. הליגה אז היתה קטנה יותר והסגלים עצמם, למרות שכביכול היו עמוסים ביותר שחקנים מובילים, היו חלשים באופן יחסי להיום. לא רק בגלל שכיום קבוצות NBA בוחרות את השחקנים שלהם מכל העולם ואז, בשנות השישים, החתימו שחקנים אך ורק מארה"ב. אלא בעיקר בגלל שעד שנות השבעים קבוצות ה-NBA הסכימו ביניהן שלא ישחקו יותר משני שחקנים אפרו-אמריקאים בקבוצה. יותר מזה, כאשר ראסל הגיע לגמר השמיני ברציפות שלו, היו סביבו 6 שחקנים בהיכל התהילה ועוד שחקן אחד שנבחר ארבע פעמים לאולסטאר וקלע 25 נקודות בממוצע. לברון, לעומת זאת, הוביל את קאבס לגמר הרביעי ברציפות שלה כשלצידו במשחק האחרון בסדרת גמר המזרח, היה את ג'ף גרין.
10. כאב לב או הצלחה מסחררת?
אפרופו גרין, בינואר 2012 ג'ף גרין עבר ניתוח לב פתוח כדי לתקן מום שהתגלה בליבו. היה בספק גדול להמשך הקריירה שלו. אחרי הניתוח הוא הביט במראה וראה צלקת ענקית על חזהו. "אחרי שהבטתי בעצמי במראה בפעם הראשונה אחרי הניתוח, התחלתי לבכות " כתב גרין ב-The Players Tribune. "מול המראה, הבנתי - זה לנצח הדבר הזה". הוא קיבל השראה משני בני 60+ שהתאוששו לידו מניתוחים דומים בבית חולים. את הצלקת הוא למד לאהוב. הוא מכנה את עצמו עכשיו "איירון מן" (גיבור העל של מארוול שגם כן סבל מבעיית לב שהוא הפך אותה למקור כוחו).
במשחק השביעי נגד בוסטון קלע גרין 19 נקודות והיה השחקן היחיד בקליבלנד שתפקד ברמה גבוהה לצד לברון. "לפני כמה שנים כמעט איבדתי את הכל", אמר לעיתונאים אחרי המשחק בבוסטון. "אבל עכשיו אני יושב כאן מולכם ומדבר על גמר ה-NBA. אני לא לוקח שום דבר כמובן מאליו. אף פעם לא אקח משהו כמובן מאליו".
גרין, שהצטיין גם המשחק השישי, איכזב את כל הקבוצות שחתם בהן בקריירה שלו. בגלל זה קיבל מהקאבס חוזה קטן. באמת שאף אחד לא ציפה ממנו שיגשים את הפוטנציאל האדיר שלו (2.06 מטר עם מוטת זרועות של 2.17 מטר, אתלטי עם כישורי זריקה וכדרור טובים), ואולם, עכשיו נראה שלקאבס לא יהיה סיכוי מול הווריירס אם גרין לא ייתן את אותה תפוקה כפי שנתן בשני המשחקים האחרונים שלו.
דירק נוביצקי. לימד את לברון ג'יימס לקח חשוב לחיים צילום: אי פי אי
11. השיעור מדירק
וחזרה ללברון - כי בסופו של דבר מדובר בסדרה של אחד מגדולי השחקנים בכל הזמנים נגד אחת מהקבוצות הכי גדולות בכל הזמנים.
לברון ג'יימס הגיע לגמר מול דאלאס ב-2011 ביהירות שאיפיינה אותו באותה עונה ראשונה במיאמי. עונה שהתחילה בהכרזה נרקסיסיטית של לברון בשידור ישיר בטלוויזיה ("אני לוקח את הכישרון שלי לסאות' ביץ'") והמשיכה כשלברון הכריז שזה יהיה "קל" לזכות בליגה. הוא הוסיף ושהוא, דוויין וויידר וכריס בוש לא יזכו רק בתואר אחד אלא "בשניים, שלושה, ארבעה, חמישה, שישה ויותר". דירק נוביצקי, שעשה קיץ הרבה יותר שקט ועבד על הנקודות החלשות שלו, הוביל את דאלאס לאליפות היסטורית כשלברון קופא בסדרת הגמר ולא מצליח לתפקד. הסדרה הזו לימדה את לברון ג'יימס צניעות מה היא. וגם שלחה אותו לעבוד על הנקודות החלשות שלו. מאז לברון ג'יימס מגיע לכל קיץ עם משימה: להשתפר באלמנט כלשהו במשחק כדי שיסייע לו לזכות באליפות או לפחות להגיע לגמר.
מאז אותה השפלה מול דאלאס, לברון עמד בפני הדחה מהפלייאוף 15 פעמים. הוא ניצח 12 פעמים והממוצעים שלו במשחקים אלו עומדים על 36.4 נקודות, 11.9 ריבאונדים ו-7.5 אסיסטים. במשחקים הללו לא רק הגיע להישגים אישיים - הוא גם רשם כמה היסטוריות קטנות.
למשל בסדרה האחרונה נגד בוסטון הוא הוביל את קליבלנד לניצחון חוץ במשחק חוץ של גמר אזורי. זו הפעם הראשונה שזה קורה מאז 2002. כמו כן, היו 131 משחקי 7 בסדרות NBA. רק ב-27 מהן קבוצת החוץ ניצחה במשחק האחרון. לברון ג'יימס ניצח בשניים כאלו. יותר מכל שחקן אחר. בנוסף, בוסטון הובילה 0-2 בסדרה. לאורך ההיסטוריה בוסטון מעולם לא הפסידה סדרה בה הובילה 0-2 (37 סדרות כאלו, 0 הפסדים). אבל לברון ג'יימס שבר את ההיסטוריה הזו. כמו כן המאזן של קבוצות NBA בפיגור 2:0 עומד על 276-17, - 5.8% הצלחה. המאזן של קבוצותיו של לברון בפיגור 2-0 הוא 4 הפסדים ו-3 ניצחונות - 43%. כאמור, לברון - שחקן היסטורי.
12. הריקוד האחרון
סקו סמית', כתב NBA.com צייץ בטוויטר אחרי הדחת הסלטיקס על ידי קליבלנד: "הקאבלירס צריכים לבנות פסל של לברון מול הקוויקן לואנס ארנה (אולמה הביתי של קליבלנד) לפני משחק 3 של הגמר. הריצה שלהם איתו מדהימה".
בלי לברון ג'יימס ההישג הקבוצתי היחיד של הפרנצ'ייז שקיימת מ-1970 הוא מקום ראשון בבית שלהם (אפילו לא מקום ראשון אזורי) ב-1979. כל ההישגים - תארים אזוריים (2007, 2015, 2016, 2017, 2018) ותואר אליפות אחד (2016) הגיעו עם לברון ג'יימס, ילד האזור (אקרון, אוהיו) במדי הקבוצה. גם השנה הוביל את הקבוצה לתואר כנגד כל הסטטסטיקות. אף אחד אחר לא התקרב למספרים שהוא מציג במדי הקבוצה. נקודות, ריבאונדים, אסיסטים, חטיפות - מלבד בלוקים (זיידרונאס אילגאוסקאס מוביל) - לברון הוא המוביל של כל הזמנים בכל קטגוריה. היסטורית. לא רק שצריך לבנות לו פסל, צריך לאפשר לו לקום ולעזוב את המועדון בתום החוזה שלו. הילד מאוהיו עשה את כל מה שביכולתו כדי לשים את קליבלנד על המפה. את סוף הקריירה שלו הוא צריך לעשות במועדון שיכול להבטיח לו טיפה יותר הישגים בטיפה פחות מאמץ.
