המודל האנגלי עובר בליגה הלאומית
הנבחרת האנגלית מציגה שחקנים שעברו תהליך של התקדמות ופיתוח אישי דרך קבוצות קטנות באנגליה שהיוו סנן טבעי לבחינת איכותם המנטלית והמקצועית.בכתבה זו מוצע תהליך של התאמת המודל האנגלי לישראל דרך מודל של קבוצות בת למועדונים הגדולים המשחקות בליגה הלאומית
ג'ורדן פיקפורד, כמו שחקנים נוספים בסגל הנבחרת האנגלית, עבר בקבוצות רבות בליגות נמוכות באנגליה והתחשל בטיפוס במעלה ההר עד לאפודת השוער הראשון של נבחרת אנגליה במונדיאל.
תהליך ההתחשלות הזה קריטי עבור נבחרת ששמה דגש על ההיבט המנטלי ומחפשת את הכישרונות ששואפים למצוינות, צנועים ועובדים קשה. נשמע מוכר? תבדקו אצלנו בסיירות ותמצאו פרופיל די דומה. בהמשך לכתבות קודמות בהן הדגש היה על פרופיל השחקן הישראלי הרצוי שמבוסס על מודל הסיירות, כתבה זו תדגיש את הדרך לשם ואת תהליך ההתחשלות והלמידה שאפשר וצריך לייצר בישראל.
המעבר מנוער לבוגרים מהווה משוכה גבוהה לשחקנים בכל העולם אך נראה שבמדינת ה"אין סבלנות" שלנו בה להגיד "תהליך" משול להתאבדות תקשורתית המעבר הזה קשה אף יותר. בואו ניקח לדוגמה שחקן צעיר ומבטיח באחד ממחלקות הנוער הגדולות בארץ כמו מכבי חיפה ומכבי תל אביב; בפני השחקן הצעיר עומדת דילמה לא פשוטה – האם להישאר במועדון הגדול ולהסתכן בייבוש על הספסל, או לחפש דרכו באחד המועדונים הקטנים בליגת העל או בליגה הלאומית ולזכות בדקות משחק כל כך חשובות בשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. אפשר להבין מדוע שחקנים צעירים רבים עושים את הטעות ונשארים במועדון הגדול כדי למצוא עצמם מתייבשים על הספסל – הם חוששים מכך שיישכחו במועדון קטן, חוששים מהרעה משמעותית בתנאי האימון, חוששים משכר נמוך במועדון קטן, ובעיקר חוששים לאבד כיוון בתוך הביצה המקומית. הבעיה היא שהשארות במועדון הגדול גורמת להם לאבד כיוון ולנו לאבד עוד כשרון שהיה יכול להתפתח ברמת נבחרת.
נבחרת אנגליה צילום: אם סי טי
מה עושים? זאת המוטיבציה המרכזית שהניעה מדינות להקים ליגות מילואים עבור אותם החבר'ה. רעיון ליגת המילואים כפי שקיים באנגליה נוסה אצלנו בשנת 2002 ובוטל כעבור מספר חודשים לאחר שלמועדונים לא היה קאדר רחב מספיק ולא היה ערך ספורטיבי למשחקי הליגה. להבדיל מהמודל האנגלי, במודל הספרדי למועדונים יש קבוצת בת/ מילואים שמשחקת בליגות הרגילות ולא באותה הליגה של קבוצת האם שלהם כדי למנוע ניגוד אינטרסים ברור.
היישום המוצע אצלנו מצריך שינוי קל ולפיו מועדונים עם מחלקות נוער גדולות שמשאילות שחקנים ומאבדות את הקשר איתם יוכלו להקים קבוצות בת שישחקו בליגה הלאומית (ולא בליגת מילואים ייעודית) בה יוכלו להמשיך ולפתח את השחקנים הצעירים. כדי לא לחזור על הטעות משנת 2002, מוצע כי מועדוני ליגת העל האחרים לא יחויבו בהקמת קבוצות בת וכך נמנע ממודל כפוי שיכביד עליהם. רגע לפני ההתמודדות עם הקשיים במודל, כמו שאלת הערך הספורטיבי כאשר קבוצת בת צריכה לוותר על עלייה לליגת העל, בואו נבחן את הרווחים הגדולים שנשיג מכך ומדוע מהלך שכזה יכול להיות משמעותי לעתיד הכדורגל הישראלי:
1. זמן משחק והתנסות לשחקן – זאת הנקודה המרכזית. כל הרעיון מושתת על זמן משחק לשחקנים צעירים ללא צורך להקים ליגה חדשה וכן לרכב על פלטפורמות ליגות קיימות. הלאה.
2. מעקב מקצועי - עושה רושם שאיכות הניהול המקצועי במועדונים הגדולים בארץ עולה רמה. כאשר שחקן נמצא בקבוצת בת ניתן לעקוב אחריו, ניתן לכלול אותו בתהליכי הבקרה והלמידה במועדון ולמעשה להבטיח שאיכות האימון והניהול בקבוצת הבת יהיה ברמה של קבוצת האם. באתלטיקו מדריד לדוגמא, לפני כל אימון מחליטים על 6-8 שחקנים ממחלקת הנוער ומקבוצת המילואים שיקחו חלק באימון של הבוגרים, יכירו מקרוב את הדרישות של סימאונה, "לא ישכחו" את הקצב והאינטנסיביות המצופה בקבוצת האם ויהיו קרובים לעינם הצופה של המנהל המקצועי במועדון. בכך מרוויחים גם זמן משחק וגם מעקב מקצועי איכותי. הליווי של המועדון הוא קריטי וחשוב לציין שליווי מקצועי דרך השתייכות השחקן לסגלים הלאומיים אינו מהווה תחליף ראוי; שחקן צעיר לעולם יקבל את זמן האימון המשמעותי יותר בקבוצה ולא בנבחרת ולכן הפתרון ברמת הקבוצה קריטי להתפתחות שלו. זה מוביל לנקודה חשובה נוספת והיא התאום ועבודת החשיבה המשותפת הנדרשת מהמנהל הטכני החדש של נבחרת ישראל יחד עם המנהלים המקצועיים/ טכניים בקבוצות ובעיקר במועדונים הגדולים מהם מגיעים מרבית השחקנים. בסופו של דבר צריך להיות יישור קו מבחינת פרופיל השחקן הרצוי ותאום בין המועדונים לנבחרת לגבי ניהול עומסים, תכנית עבודה אישית וכיוב'. בואו נקווה ששיתוף הפעולה בין וילי רוטנשטיינר (המנהל הטכני של נבחרות ישראל) לבין מו אלאך (מכבי חיפה) ופטריק ואן לוון (מכבי ת"א) יהיה טוב. מוזר קצת, אבל שת"פ זה בין האוסטרי לבין ההולנדים הוא לא פחות מאשר קריטי עבור התפתחות הכדורגל הישראלי.
3. לחשוב כמו גדול בנבחרת קטנה – אנחנו לא אנגליה, וגם נבחרות קטנות עקפו אותנו מזמן בסיבוב. שחקן נבחרת ישראל צריך לבוא במחשבה כיצד לנצח בכל משחק אבל בהבנה שהוא משחק בנבחרת קטנה שמגיעה כאנדרדוג. עבור שחקן שהיה לדוגמא במחלקת הנוער של מכבי תל אביב ונשאר שם, החוויה של להיות אנדרדוג שמשחק בסגנון משחק של אנדרדוג לא מוכרת לו. לכן, החוויה של להיות בקבוצה מוכשרת אבל צעירה בלאומית שלא תמיד שולטת במשחק מוציאה אותו מהמקום הנסיכי אליו הורגל ומכינה אותו להתמודדות העתידית שיחווה בנבחרת. היציאה מהמקום הנסיכי מובילה אותנו לנקודה הבאה.
4. תהליך מיון וסינון טבעי ולא מלאכותי – איש מקצוע מוביל אמר לי פעם שהרבה מתבלבלים לגבי הליגה הישראלית; זאת אמנם לא ליגה איכותית אבל היא כן ליגה קשה וצריך להיות מאוד חזק כדי להצליח כאן. הליגה הלאומית זאת ליגה בה אפשר לראות מי עשוי מהחומרים הנכונים, ויכולה להיות המקבילה למיונים לסיירות בהם בוחנים עמידות ויכולת לתפקד במצבים של תסכול, משבר ולחץ. כיוון שזה רכיב מרכזי בתפיסת הסיירות, הליגה הלאומית יכולה להוות למעשה סנן טבעי של כישרונות גדולים שללא עמידות מנטלית יימצאו כלא מתאימים לנבחרת הבוגרת. השילוב של קבוצת בת ומערך מקצועי שמלווה את השחקן הצעיר בהתמודדות עם הקשיים, יחד עם ליגה קשה יכול להיות משמעותי. אין כמו סינון טבעי, ועל כך יעידו המחקרים האחרונים שמראים שהתפלה מלאכותית של מי ים מנטרלת את המגנזיום שנמצא במים ואף גורמת לעלייה משמעותית בהתקפי לב. בהקבלה, לכדורגל הישראלי אסור לוותר על שחקנים "שעשויים" ממגנזיום – קלילים בתנועה וחזקים בראש ובגוף.
ומה לגבי המחירים מהאפשרות של הקמת קבוצות בת במועדונים הגדולים? כאשר חובת ההוכחה על כתפי השחקנים, אפשר להאמין כי ניתן יהיה להתמודד עם שאלת הערך הספורטיבי כאשר קבוצה מנועה מלעלות ליגה. פתרונות של ניגודי אינטרסים אפשר לקחת מספרד בה קבוצות בת לא יכולות לקחת חלק במשחקי גביע המלך. בקיצור, יש סוגיות משמעותיות שהמודל מעלה אבל נראה שניתן להתמודד איתן ובעיקר לא לשכוח דבר אחד - טובת הכדורגל הישראלי והצורך האקוטי בפיתוח של השחקן הישראלי נמצא מעל לכל הסוגיות שברוב המקרים מייצגות אינטרסים צרים.
הכותב הוא יועץ ארגוני בספורט ובחברות עסקיות, דוקטורנט לניהול ספורט באוני' בן גוריון, ומוביל תכנית MBA עם לימודי ניהול ספורט בקריה האקדמית אונו
