עוזבים ונהנים: מדוע הכשרונות הצעירים בורחים מאנגליה?
יותר ויותר שחקנים בריטים צעירים עוזבים את האקדמיות באנגליה ועוברים למועדונים אחרים באירופה. ייתכן שדווקא העזיבה תסייע להם לקבל מקום בהרכב בקבוצת פרמיירליג
בעונת 2007/08 ילד הפלא של מנצ'סטר סיטי, מייקל ג'ונסון, נראה למשך מספר משחקים כמו שילוב של פרנק למפארד, סטיבן ג'רארד וישו. הוא נולד באזור מנצ'סטר הוגדר כ"יהלום שבכתר" של האקדמיה של מנצ'סטר סיטי וסוון גוראן אריקסון, מאמן הסיטי באותה עונה, הכריז שהוא "הדבר האנגלי הגדול הבא". השחקן הבלונדיני ריחף על המגרש, שיתף פעולה היטב עם הקשרים המנוסים שלצידו ואף הרשים מול היריבה הגדולה - מנצ'סטר יונייטד. הוא חתם על חוזה בשווי 25 אלף ליש"ט בשבוע ונראה מסודר לחיים. אבל אז הוא נפצע. הטיפול שקיבל כנראה לא היה טוב במיוחד. הפציעה חזרה. הוא לא הצליח להתאושש. הלחץ הגדול להיות סטיבן ג'רארד-פרנק למפארד-ישו לא עזר. עד מהרה התדרדר לשתייה מרובה. הוא נעצר מספר פעמים בנהיגה בשיכרות ורישיונו נשלל. בינתיים המועדון עבר לידיים של השייח' מאנסור. כל המערכת שגידלה וטיפחה אותו השתנתה והתמקצעה. בינואר 2013 התברר שהוא שוחרר מסיטי לפני ה-25 בדצמבר, חג המולד. הוא שיחק רק ארבעה משחקים בחמש השנים האחרונות שלו בסיטי והקש ששבר את גב הגמל היה תמונה שלו - שמנמן ואדמדם, מחובק עם חברים שאינם כדורגלנים - שהופצה ברשתות החברתיות. בראיון ל"מנצ'סטר איוונינג ניוז" ב-2013 סיפר ג'ונסון שהוא עבר טיפול בגמילה ובעיות נפשיות. "הייתי שמח אם יעזבו אותי בשקט לשאר החיים שלי", אמר. כיום הוא סוכן נדל"ן בן 30 באזור מנצ'סטר.
ג'אדון סאנצ'ו. הסנונית הבריטית הראשונה סיטי, והרבה קבוצות אחרות, לא באמת ידעו איך לטפל בשחקנים רבים כמו ג'ונסון. במובנים רבים - הן גם די וויתרו על העניין. קבוצות הפרמיירליג משקיעות הרבה מאוד כסף בהבאת שחקנים לאקדמיות - מרחבי אנגליה ומרחבי אירופה. זה מייצר עולם סופר-תחרותי שרק הטובים ביותר "שורדים" אותו ככדורגלנים. "סחורה פגומה", כמו ילד מקומי רגיש במיוחד שעשוי לא להתמודד עם הלחץ ולקרוס, אפילו לא ראוי לצ'אנס, גם אם יש לו את כל היכולות הטכניות כדי להצליח. הסיטואציה בקבוצות הבוגרות - שמשחקות על עשרות מיליונים מדי שבוע - גם לא אידיאלית לטיפוח כישרונות צעירים. המאמנים, בדרך כלל, חושבים על המשחק הבא, ואין להם אפילו זמן לזהות אם יש במועדון כישרונות מקומיים מיוחדים.
ג'ודי מוריס, לשעבר מאמן הנוער של צ'לסי וכיום עוזר מאמן של פרנק למפארד בדרבי קאונטי, סיפר ל"סקיי ספורטס" על הסיטואציה המתסכלת עבורו בצ'לסי. "חלק מהמאמנים הראשיים שהיו לנו פשוט לא מתעניינים", אמר. "היו לנו מנג'רים בצ'לסי שישבו 50 יארד מהמגרש בו שיחקנו בליגת האלופות לנוער ואפילו לא קפצו לראות מה קורה. זכינו באליפויות אירופה. זה היה מאוד מייאש".
לפי מוריס, "אין באנגליה אקדמיה טובה יותר משל צ'לסי, אבל על הנייר זה לא נראה ככה בגלל שאין שחקני אקדמיה בהרכב הראשון של צ'לסי. השחקנים טובים מספיק - בטוח. אבל המאמנים פשוט לא מודעים אליהם. זה נחמד שאני יכול ללכת ולהגיד להם 'השחקן הזה הוא שחקן האירופאי של השנה לנוער, זכה באליפות העולם לנוער והוא אחד מהשחקנים הטובים ביותר בשכבת הגיל שלו' - אבל אם הם לא יראו אותו משחק, הם לא יקחו אתו".
ויותר מזה, אם תהיה להם את האופציה לשחק עם שחקן בעל ניסיון בחמש הליגות הגדולות או עם שחקן מוכשר אך לא מנוסה מאקדמיה, אלוף עולם לנוער או לא, הם ישחקו עם השחקן המנוסה. הוא הימור הרבה יותר בטוח.
הגרמנים מתלהבים
אבל מי שכן צופה בשחקנים האנגלים הצעירים הם אותם מועדונים אירופאים שהקבוצות האנגליות שואבות מהן את השחקנים הטובים ביותר שלהן. "האנגלים מפתחים שחקנים צעירים נהדרים", אמר מקס אברל, המנהל הספורטיבי של בורוסיה מנשנגלדבאך ל"טיימס". "אבל בדרך כלל שחקן טוב שלהם - אין לו סיכוי להיכנס להרכב בפרמיירליג. קשה לו אפילו להיכנס לסגל של המשחק. מועדונים אנגלים - הם יקנו שחקן נוסף מנוסה לסגל ולא ישתמשו בשחקן אנגלי נהדר מהאקדמיה שלהם. וזה רק בגלל שהשחקן שהם קנו הוא שנתיים מבוגר יותר ועם ניסיון בליגה בכירה".
המספרים מספרים את הסיפור. כיום בפרמיירליג רק 31% מהשחקנים הם אנגלים. לפני עשור שיעור האנגלים בפרמיירליג עמד על כ-35% וב-2000 עמד על 47%. צעירים מכל הלאומים מקבלים הרבה פחות זמן משחק באנגליה מאשר כל ליגה בכירה אחרת. בעונה שעברה 88 שחקנים עד גיל 21 שיחקו בליגה הצרפתית. בבונדסליגה היו 64 שחקנים צעירים שקיבלו דקות משחק ובספרד 61. באיטליה היו רק 52 צעירים ובפרמיירליג? פחות מ-50 - 43 בלבד.
מדובר בכשל שוק של ממש - כי כפי שהוכח בנבחרות הצעירות בשנים האחרונות, האקדמיות האנגליות מייצרות שחקנים צעירים לא רעים בכלל. קבוצות חכמות מרחבי אירופה מנצלות את אותו כשל שוק. "אנחנו עוקבים אחרי כל המשחקים באנגליה", סיפר אברל. "קבוצות עד גיל 16, עד גיל 17 וכו'. אנחנו מכירים כל שחקן צעיר טוב באנגליה. שנתון 2000 של האנגלים הוא פשוט נהדר". ראלף ראנגניק מ-RB לייפציג גם כן סיפר שהוא חושב שהאקדמיות הטובות באנגליה ואולי באירופה כולה הן של צ'לסי ומנצ'סטר סיטי, "אבל השחקנים הצעירים הללו לא יקבלו צ'אנס בקבוצה הבוגרת", לפיו. גם בצרפת ובהולנד עוקבים אחרי השחקנים האנגלים הצעירים ואותם אנגלים צעירים מבינים שהדרך שלהם להרכב הראשון גבוה יותר מחוץ לאנגליה. "אנחנו מקבלים מסרים שהאנגלים רוצים לעבור אלינו", אמר ג'ון דה יונג ל"גרדיאן". הסקאוט הראשי של פ.ס.וו איינדהובן, הוסיף: "הסיכוי שלהם להגיע לקבוצה הבוגרת אצלנו הוא גבוה הרבה יותר". האירוניה היא שהסיכוי של האנגלים הצעירים להגיע לפרמיירליג דרך הולנד או צרפת הוא גם הרבה יותר גדול. פ.ס.וו משחקת על בסיס קבוע עם הרכב ראשון בגיל ממוצע של 23 או פחות. בשנים האחרונות היא גם מכרה שחקנים לאנגליה בשווי 120 מיליון ליש"ט.
העונה כבר רואים הרבה יותר אנגלים צעירים בליגות הבכירות באירופה. הבולט שביניהם הוא ג'אדון סאנצ'ו, ילד בן 18 שלא קיבל צ'אנס במנצ'סטר סיטי ועבר לבורוסיה דורטמונד. כיום הוא מלך הבישולים פר-דקה של אירופה והראה יכולות מופלאות במדים הצהובים השחורים. אליו בבונדסליגה הצטרף העונה ריס נלסון, שהושאל להופנהיים מארסנל וכבש בנגיעה הראשונה שלו בכדור בליגה הגרמנית. ג'ונתן פאנצו, נער אלוף עולם עם אנגליה, עזב את צ'לסי לטובת מונאקו. נוני מאדוקה מטוטנהאם חתם בפ.ס.וו איינדהובן. גם ליון נכנסה לעסקי השחקנים האנגלים והחתימה את ריו גריפית' מטוטנהאם.
"אנחנו נראה יותר מזה בעתיד בגלל שיש לנו את השחקנים שהם לא פחות טובים מאף אחד אחר בעולם", הסביר איידי בות'רויד, מאמן אנגליה עד גיל 21 ל-BBC. "אם שחקנים ירגישו שהם מגיעים לתקרה בפיתוח שלהם באנגליה, הם יחשבו שהם יכולים לשחק כדורגל במקום אחר. זה טוב עבורם וצריך להיות חלק מההתפתחות שלהם".
וגם בקרוב, ככל הנראה, גם יהיה עסק משתלם לקבוצות האירופאיות שמתחתימות אותם. קבוצות הפרמיירליג אוהבות את השחקנים שלהן - אנגלים או לא - ומוכנות לשלם עליהם כסף רב. בטח אם הם כבר דוברי אנגלית.
