כדורגלנים פצועים יכולים לשחק - אבל אי אפשר להכריח אותם
להכריח שחקנים פצועים לשחק זו פרקטיקה שמאפיינת מאמנים שמייצרים אווירה רעילה במועדון. ז'וזה מוריניו הוא דוגמה לכך
14:1805.01.20
במהלך משחקי חג המולד באנגליה - טירוף מסחרי מסורתי שגורם לקבוצות לשחק שלושה משחקים בעשרה ימים ומוביל לפציעות רבות (יותר מ-15% מהשחקנים בסגלים נפצעו) - נחשפת האישיות האמיתית של השחקנים.
זו אולי קלישאה, אבל כל אחד יכול להזדהות עם התחושה שאין יותר כוח לעשות שום דבר אבל בכל זאת עושים אותו - בגלל חשיבות מקום העבודה עבורך, בגלל שחייבים את הכסף, בגלל מחוייבות למערכת ולחברים. זה תלוי במה חשוב לאדם. ואפשר לראות זאת על מגרש הכדורגל - אם שחקן סחוט מוכן לסגור את הריצה של שחקן הכנף היריב בדקה ה-90, או שהוא פשוט מוותר לעצמו וחושף את חבריו לקבוצה.
במהלך המשחקים הצפופים גם נחשף האופי האמיתי של המאמנים.
קראו עוד בכלכליסט:
- ראלף ראנגניק מ-RB לייפציג מציג: נקמת היורם
- מה עושים עם הרייטינג הדועך של הכדורגל וה-NBA, והאם זו בכלל בעיה?
- מיקאל ארטטה לארסנל: הימור בטוח?
ז'וזה מוריניו צילום: רויטרס במקרה של ז'וזה מוריניו, מאמן טוטנהאם, שוב נחשף איך הוא יכול להפוך אווירה במועדון לרעילה לחלוטין בכמה הופעות במסיבות עיתונאים. בתחילת החודש מוריניו "איתגר" את רכש השיא של טוטנהאם, טאנגי אנדומבלה, לשחק כשהוא פצוע. אנדומבלה התלונן שהוא מרגיש מתיחה בשריר הירך אחורי - שריר רגיש ובעייתי שפציעות תכופות בו יכולות להוביל לפציעה חמורה יותר בברך או אפילו לסיום או דעיכת הקריירה בגיל מוקדם (כפי שאפשר היה לראות במקרה של מייקל אואן) - ומוריניו יצא אל התקשורת והתלונן/אתגר את הקשר הצרפתי. "הוא (אנדומבלה) תמיד פצוע. הוא פצוע, הוא לא פצוע, הוא משחק משחק אחד, בשבוע אחרי הוא נפצע, הוא משחק עוד משחק. אנחנו מלאים בתקווה. זה ככה מחילת העונה. ברור שזו דאגה".
אנדומבלה - שהוא שחקן שהגיע ממעמקי הליגות הנמוכות בצרפת, לא נחשב לעצלן או שחקן פציע במיוחד - נפצע בצורה חמורה יותר לאחר ששיחק פצוע וככל הנראה יחמיץ לפחות שני משחקים של טוטנהאם, אם לא יותר.
המקרה של אנדומבלה לא שונה מדפוס התנהגות קבוע של מוריניו, שלאורך הקריירה שלו דורש משחקניו לשחק פצועים, ומאתגר אותם להיות "אמיצים" ו"גברים" ו"לספוג" עבור הקבוצה. זה מוביל, פעמים רבות, לכך שהם משחקים פצועים ומחריפים את הבעיה שלהם - שלפחות בחלקה קשורה לשחיקה ולעייפות החומר, ופחות ל"אומץ" או יכולת התמודדות עם כאב.
תיירי הזאר, אביו של אדן הזאר, סיפר ב-2016 - אחרי שמוריניו עזב את צ'לסי בפעם השנייה בקריירה שלו - איך בנו שיחק פצוע תחת המאמן הפורטוגלי. "אדן לא בכושר בגלל שהוא סובל מפציעה ודלקת באגן - משהו שהוא סוחב כבר 4-3 חודשים", אמר לעיתון הבלגי Le Soir. "זו לא פציעה קשה, אבל כשהכאב מגיע הוא מרגיש כמו דקירה באגן. במקום לתת לו מנוחה נכונה ולאפשר לו להתגבר על הכאב והפציעה, הם הכריחו אותו להמשיך לשחק בגלל שהיו משחקים חשובים. לא היתה לו ברירה. הוא לא מכונה".
מוריניו הביא את אותה הגישה גם למנצ'סטר יונייטד, ודרש משחקנים כגון לוק שואו, כריס סמולינג ופיל ג'ונס "להראות אומץ" ולשחק למרות שסבלו מפציעות. אפשר ללכת עד תחילת הקריירה של מוריניו באנגליה כדי למצוא את הדפוס הזה. למשל, מערכת היחסים בין אריאן רובן לצ'לסי הפכה למתוחה במיוחד בגלל שמוריניו לא רצה לשחק עם השחקן שלא תמיד היה מוכן לעלות על המגרש כשהוא לא מרגיש ב-100% בריא. "מוריניו לא אוהב שחקנים פצועים", סיכם זאת ההולנדי בראיון ב-2015. רובן, יש לציין, נהפך לאחד מהשחקנים הכי יציבים וחשובים בבאיירן מינכן.
הגישה של מוריניו מעכירה את האווירה במועדונים שהוא עובד בהם וזה לא סוד - בעיקר בגלל שהדרישה לשחק פצועים לא מגיעה ממקום אותנטי של דאגה למועדון ולשחקן, אלא ממקום של קידום עצמי והישרדות עצמית. במנצ'סטר יונייטד, למשל, שחקנים טענו שהם "הרגישו שמוריניו מקדם אג'נדה שהיא לא של המועדון אלא שלו".
שחקנים מקצוענים משחקים פצועים - זו עובדה. לעיתים רבות הם משחקים עם משככי כאבים - גם זו עובדה. ואולם, נראה שיש מקומות בהם השחקנים כן מוכנים לשחק פצועים ואף לסכן את עתידם כדי לעשות זאת - זה, ככל הנראה, קשור לזהות המאמן. בעוד שמאמני הדור החדש כגון יורגן קלופ ופפ גווארדיולה טוענים בתקשורת שצריך לשמור על השחקנים ושלוח השנה של הכדורגל "הורג אותם", מוריניו - כאמור - מאתגר אותם ואת הגבריות והמקצועיות שלהם בפומבי. אולי זה קשור לכך שמוריניו אף פעם לא היה שחקן ברמה מקצועית סבירה ולכן לא מחובר לתחושות של השחקנים כמו מאמנים שכן היו. כדורגלנים מקצוענים ברמה הגבוהה יותר, בדרך כלל, מכירים את הגוף שלהם הכי טוב ויודעים מתי הם כבר לא יכולים לשחק יותר.
אגב, לא רק מוריניו מכריח שחקנים פצועים לשחק. באוניברסיטת סט ג'ון ביורק פרסמו מחקר של שלושה חוקרי משפט על "הלחץ לשחק פצועים". המסקנה של המחקר שלהם היא ש"יש ציפייה לשחק למרות פציעות מסוימות", וכש"הם מסרבים זה יכול להוביל לכך שהשחקן לא יהיה רצוי יותר בקבוצה ואף לסבול מכך שמדבקים לו סטיגמה שעשויה לפגוע במקום העבודה הפוטנציאלי הבא שלו". לפי המחקר, שפורסם בשנה שעברה, זה קורה בעיקר עם מאמנים בליגות הנמוכות.
מה כל זה אומר על העתיד של מוריניו בטוטנהאם?
ז'וזה מוריניו מונה לתפקיד מאמן טוטנהאם לפני כחודשיים. בתחילת הדרך הוא הראה שהוא "השתנה". מסיבות העיתונאים היו פחות חמוצות מתקופתו במנצ'סטר יונייטד וגם מלאות בקסם האישי ובכריזמה שאיפיינו אותו לאורך הקריירה. הקבוצה עצמה הראתה ניצוצות והשחקנים - שנראו כבויים עם מאוריסיו פוצ'טינו - נראו יותר מגובשים ומוכנים לעבודה. ואולם, במשחקים האחרונים נראה שטוטנהאם חזרה לגמגם ומוריניו חזר להיות מוריניו של העונה השלישית. מריר, כועס, עושה פרובוקציות ומרעיל. וייתכן שזה פשוט החגים שחשפו את מוריניו האמיתי.
