יומן פגרת קורונה - איך ג'ורדן היה מתמודד עם טרולים בטוויטר?
בפרקים 5 ו-6 של "הריקוד האחרון", נכנסו עוד יותר לעומק דמותו של מייקל ג'ורדן. הצדדים האפלים יותר באישיות האולטרה תחרותיות שלו. צדדים שייתכן ולא היה יכול להתמודד איתם במציאות כיום
פרקים 5 ו-6 של "הריקוד האחרון", נכנסו עוד יותר לעומק דמותו של מייקל ג'ורדן. הצדדים האפלים באישיות האולטרה תחרותיות שלו. והפעם? הימורים. התערבויות. תחרותיות על כסף בהכל - מתחרות זריקת מטבעות עם שומרי הראש ועד משחקי גולף עם נוכלים מוכרים למשטרה.
מייקל ג'ורדן צילום: גטי אימג'ס
הדברים היו ידועים בזמן אמת וגם דווחו. במהלך גמר המזרח 1993 דיווח הניו יורק טיימס על מסע של מייקל ג'ורדן מניו יורק סיטי לאטלנטיק סיטי. מספר עדים התקשרו לניו יורק טיימס ומסרו שראו אותו מבלה על שולחנות הבלאק ג'אק עד השעות המוקדמות של הבוקר.
מייקל ג'ורדן צילום: גטי אימג'ס זה לא היה נדיר לשמוע סיפורים על דברים שמייקל ג'ורדן עושה מחוץ למגרש. ג'ורדן לא ישן הרבה. הוא היה משחק פוקר, בלאק ג'אק, וגולף. מתי שהוא היה יכול לעשות זאת, הוא היה עושה זאת. אפילו אם זה היה לפני משחקי פלייאוף. למשל, ב-1993, ביום של משחק גמר נגד פיניקס, ג'ורדן בילה שעות תחת השמש של אריזונה כשהוא משחק גולף. סביר להניח שגם במשחק הזה - כמו במשחקים רבים אחרים - הימר על סכומים גבוהים.
ג'ורדן היה צריך את זה.
טים גרובר, המאמן האישי של מייקל ג'ורדן במשך יותר מ-15 שנה, אמר בראיון ל-GQ שגולף היה הבריחה שלו. "זה הרגיע אותו מנטלית, הכניס אותו לזון. מייקל התקבל לכל מקום כאילו הוא הביטלס. אנשים ניגשו למייקל עם התינוק שלהם והגישו לו אותו רק כדי שייגע להם בתינוק. הם חשבו שיש לו כוחות. כשהוא הגיע למלון הוא לא היה יכול לעזוב. אז גולף היה מקום שאליו הוא יכול לברוח. המוח שלו על מגרש הגולף היה יכול להתנתק מכדורסל ומהאובססיות של הציבור כלפיו". ניתן לשער שגם הפוקר והבלאק ג'אק היו סוג של בריחה.
מייקל ג'ורדן היה אחד מהאנשים הכי מפורסמים בעולם. אולי המפורסם ביותר. הוא עדיין מותג, אייקון, מודל לחיקוי, אלוהים חיים וגם, בעיקר, אדם מאוד רגיש, תחרותי בצורה אובססיבית ורחוק מאוד ממושלם. באחת מהסצנות בפרק 5 הוא יושב בחדר המלון שלו, מבודד משאר הקבוצה, מעשן סיגר ואומר שזה לא החיים שרצה. אם היה יוצא החוצה אפילו לרגע היו מתנפלים עליו.
בנוסף, למרות שרוב גדול ממה שנכתב על מייקל ג'ורדן היה חיובי בסך הכל, נראה היה שהוא לוקח קשה במיוחד את הדברים "הרעים" שנכתבו עליו, הביקורות והסיפורים שהוא לא רצה שיספרו עליו הפריעו לו. ובאופן מפתיע הוא היה די נחשף לגבי זה בראיונות שלו אז.
"התהילה שלי היתה דבר חיובי בהתחלה" אומר מייקל ג'ורדן הצעיר בסוף פרק 6. "היה נפלא לשמוע הערות חיוביות וטובות אבל בפסגה אני רואה שיותר אנשים יורדים עליי והתפיסה שלי השתנתה. מתחשק לי להסתגר, להיסגר, שיכירו אותי פחות. אני מעדיף להסתגר מאשר להיות באור הזרקורים ושירדו עליי מבלי להכיר אותי בכלל. לעולם לא הייתי רוצה להיחשב לדמות לחיקוי - זה משחק שמוטה נגדי, לא היה לי סיכוי לנצח בזה". מייקל ג'ורדן היה, כנראה, האיש הביקורתי ביותר כלפי עצמו אבל כנראה שהתקשה לשמוע ביקורות שליליות.
בסוף עונת 1992/1993 מייקל ג'ורדן פרש בפעם הראשונה אחרי שאביו - המשענת המנטלית שלו - נרצח. ג'ורדן, כך נראה, פשוט לא הצליח לעמוד בלחצים המנטליים שהופעלו עליו.
תנסו עכשיו לתאר את מייקל ג'ורדן השחקן עם מכשיר שדרכו הוא יכול להיכנס לאפליקציה בה מיליונים מרחבי העולם יכולים לפנות אליו. תנסו לתאר את מייקל ג'ורדן רואה תגובה של @DNScrvFemEqTLCb על כך שהחמיץ כמו אפס איזו זריקת העונשין. תארו לעצמכם שהוא היה יושב בחדר המלון שלו וקורא תגובות חמוצות על איזשהו סטטוס שהעלה בשביל הספונסר שלו. אגב, ייתכן מאוד שהתגובות החמוצות הן בכלל מחברה שעובדת עם המתחרה של הספונסר. אבל זה כבר משהו אחר.
אם אחד מהשחקנים הטובים בדורנו, קווין דוראנט, עושה את זה (ואף פתח יוזרים בטוויטרים בהם הילל את עצמו), אם סטף קרי, אחד מהכוכבים המשפיעים ביותר על המשחק, הודה שהוא לפעמיים קורא את התגובות ואף נתן להן להשפיע עליו - אז ככל הנראה גם ג'ורדן היה עושה את.
לג'ורדן היה איכפת מאוד מה אומרים עליו. היה לו חבר-עיתונאי צמוד, הוא היה מאוד מודע לתפיסתו ותדמיתו והוא תחזק אותה היטב. אולי הוא היה מוצא דרך להתמודד עם טוויטר והמדיה החברתית - כנראה הוא היה מוצא דרך להתמודד עם זה - אבל לכאן גם נכנס עניין הבריחה ההכרחית שלו.
בעידן של היום ג'ורדן היה מתקשה לברוח לשולחנות בלאק ג'אק או אילו למשחק גולף בו הוא מתערב על עשרות אלפים עם דמויות מפוקפקות. בטח כשמסביבו אלפי מצלמות - פי כמה קשה לדעת כמה יותר ממה שהיו סביבו בשיאו. אפילו ג'ורדן בעצמו הודה שהוא היה מתקשה להתמודד עם המציאות הזו - המציאות של רוב כוכבי הספורט כיום.
בראיון ב-2017 ל- Cigar Aficionado ג'ורדן דיבר על טייגר וודס ומה שעבר עליו בקריירה. השניים חברים והכירו לקראת סוף הקריירה של ג'ורדן ותחילת הנסיקה של וודס.
"מה שהשתנה מסוף הקריירה שלי ותחילת הקריירה שלו זה המדיה החברתית, טוויטר, כל הדברים האלה שפלשו לאישיות של אנשים ולזמן האישי שלהם" אמר ג'ורדן. "אני לא יודע אם הייתי יכול לשרוד בעידן הזה של הטוויטר - כשאין לך שום פרטיות לעשות מה שאתה רוצה. מה שיכול להיות מאוד תמים יכול להיות מפורש לא נכון".
כלומר, ג'ורדן יודע שאם היתה מדיה חברתית בניינטיז, הוא היה כל הזמן בצרות. תדמיתו היתה מתרסקת.
הסדרה הזו חושפת ג'ורדן יותר מורכב ממה שהכרנו מהניינטיז אבל היא גם מבליטה דבר נוסף: אם מייקל ג'ורדן היה צריך להתמודד עם אלימות על המגרש שהכוכבים כיום לא נפגשים בה גם בסיוטים שלהם, אז הכוכבים של היום מתמודדים עם משהו שג'ורדן אפילו לא ידע שצריך לחשוש כל כך ממנו: חשיפה לרעל ההמונים היישר מהמכשיר הצמוד אליהם כל היום.
