הריקוד האחרון: אליפויות של ארגון או שחקן?
הריקוד האחרון הוא דוקומנטרי מופלא ונהדר שמריח קצת כמו פרופוגנדה פרו-מייקל ג'ורדנית. אף אחד לא חולק על העובדה שמייקל ג'ורדן היה גדול הכדורסלנים בכל הזמנים, אבל ג'רי קראוס, הג'נרל מנג'ר המושמץ של שיקגו בולס, צריך לקבל הרבה יותר קרדיט
09:4719.05.20
ב-2017 התראיין פיל ג'קסון לסם סמית', כתב הכדורסל המפורסם שליווה את שיקגו בולס לאורך כל שנות הזוהר של הארגון. בראיון שיבח ג'קסון את הג'נרל מנג'ר המושמץ למדי, ג'רי קראוס, שמספר שבועות לפני כן מת בגיל 78.
"לבולס היה פסיכולוג ועוד כל מיני דברים כגון חדר וידאו, תמיכה רפואית, מטפל צמוד, טיפול במסז'ים. כמעט ולא היו לנו פציעות" אמר ג'קסון. "לא היתה לנו פציעה אחת לשחקן שמנעה ממנו לשחק כל העונה. קראוס הקדים את זמנו בהרבה דברים - דברים שלא היו בלייקרס כשהגעתי לשם (1999)".
קראו עוד בכלכליסט:
- הריקוד האחרון: לא כל כוכב הוא מנהיג
- יומן פגרת קורונה: למה אלוהים בכה
- מה שסרט אחד בנטפליקס יכול לעשות למכירת נעליים
קראוס תמיד התעקש שהאליפויות של הבולס היו "אליפויות של הארגון". מייקל ג'ורדן, ואפשר לומר שרוב אוהדי הכדורסל, ראו את הסיטואציה אחרת: מייקל ג'ורדן היה זוכה באליפויות בכל "ארגון".
זו שאלה שתישאר פתוחה לנצח. האם ג'ורדן היה זוכה באליפות עם מאמן כמו דאג קולינס שזרק את כל האחריות ההתקפית על ג'ורדן?
פיל ג'קסון וג'רי קראוס צילום: אם סי טי האם ג'ורדן היה זוכה באליפויות אם היה מקבל את כל מה שהוא רוצה מג'רי קראוס? סתם לדוגמה: ג'רי קראוס התעקש על פיל ג'קסון, ביל קרטרייט וטוני קוקוץ'. ג'ורדן היה מוותר עליהם - כולם דמויות חשובות בסיפור של שיקגו בולס ושל ג'ורדן עצמו.
האם ג'ורדן היה מצליח לזכות באליפויות אם סקוטי פיפן או דניס רודמן היו פצועים בסדרות נגד ניו יורק ניקס, אינדיאנה פייסרס או יוטה ג'אז?
יותר מזה, קראוס הצליח לבנות קבוצה חזקה מתחת לתקרת השכר - קבוצה כל כך טובה שהיא אפילו עשתה עונה של 55 ניצחונות והגיעה למשחק 7 בגמר המזרח ללא ג'ורדן. וכאמור, היה את עניין "המעטפת" - קונספט חדשני בזמנו שכיום מהווה חלק חשוב במיוחד בכל קבוצה מודרנית.
לג'ורדן לא היה איכפת מכל הדברים הללו. היה לו מאמן כושר משלו. הוא דאג למעטפת משלו. גם לא היה איכפת לו מענייני תקרת שכר ובירוקרטיה. הוא גם לא ממש הבין את הנושא, לפחות בתחילת דרכו.
וכן, היו עימותי אגו בין קראוס לג'ורדן - אין ספק שקראוס לא הצליח להתגבר על עצמו, במיוחד ב-1998. הוא רצה להתחיל מחדש ולבנות קבוצה חדשה והרבה בגלל זה השושלת הגדולה של הבולס הגיעה לסיומה אחרי 9 שנים ו-6 אליפויות. בדקות האחרונות של "הריקוד האחרון", הסדרה הדוקומנטרית המדוברת על הבולס של הניינטיז, מייקל ג'ורדן אומר שהוא רצה לחזור לעונה נוספת. לנסות לזכות באליפות שביעית. אבל קראוס וג'רי רייסנדורף, הבעלים של הבולס, מנעו זאת ממנו.
וכאן, חשוב גם להסתכל על הסיטואציה לפני שמאשימים את קראוס במניעת אליפויות נוספות מג'ורדן.
מייקל ג'ורדן צילום: גטי אימג'ס קודם כל, בסוף עונת 1997/98 ג'ורדן כבר היה בן 35 - אחרי שלוש אליפויות רצופות וכמעט ללא היעדרויות ממשחקים. הוא שיחק 40+ דקות למשחק בשלושה פלייאופים קשוחים. הוא עדיין היה בנוי כמו אל וסביר להניח שהיה יכול להגיע לעונה הבאה בכושר דומה. ואולם, הקושי האמיתי היה בתחזוק המנטליות המטורפת שלו. הוא הודה בעצמו שהוא מתקשה לעמוד בסטנדרטים שהציב לעצמו. ואחרי שזכה בשלוש האליפויות הראשונות פרש בגלל זה.
סקוטי פיפן - שתיכף ניכנס לתוך עניין השכר שלו - כבר לא היה יכול להמשיך בשיקגו. יותר מדי משקעים. הוא גם היה שבור לגמרי במשחק מספר 6 בגמר 1998. הקריירה שלו אחרי עזיבת שיקגו לא הזכירה דבר משנותיו בשושלת.
הקריירה של דניס רודמן, שהיה בן 37 ב-1998, התדרדרה במהירות לחוסר רלוונטיות ספורטיבית. פיל ג'קסון היה על אדי הדלק האחרונים שלו ולא יכול היה לראות את עצמו ממשיך לעונה נוספת. והסגל כולו היה שחוק ומותש משלוש עונות ארוכות תחת המשטר הג'ורדנאי.
תקרת שכר ובירוקרטיות אחרות
ועוד משהו: ה-NBA היה בדרך ללוק-אאוט - הרבה בגלל מייקל ג'ורדן.
ב-1997 ו-1998 מייקל ג'ורדן הרוויח יותר כסף מאשר רוב הקבוצות ב-NBA. בסוף שנות התשעים תקרת השכר עמדה על כ-24-25 מיליון דולר ולקבוצות היה מותר לשלם לשחקן אחד מבלי שזה יחשב בתקרת השכר (אם היה חלק מהקבוצה בעונה שלפני). ב-1996 ג'ורדן חתם על חוזה לשנה לפיו קיבל קצת יותר מ-30 מיליון דולר; המשכורת השנייה הכי גדולה באותו הזמן היתה זו של פטריק יואינג בניו יורק ניקס - 18.7 מיליון דולר. ב-1997 חתם ג'ורדן על חוזה בשווי 31 מיליון דולר.
ג'ורדן - באופן מוצדק לחלוטין - הרוויח פי כמעט 2 יותר מכל כוכב ספורט אחר על הפלנטה. ולשם השוואה, הוא הרוויח יותר מכל שחקני יוטה ג'אז ביחד (25-28 מיליון דולר בשנה בין 1996 ל-1998). הג'אז היו היריבים של הבולס בגמר.
לשיקגו בולס היה תקציב שכר של כ-62 מיליון דולר. רק קבוצה אחת אחרת שילמה יותר מ-50 מיליון דולר לשחקניה (ניו יורק ניקס). רק 11 קבוצות שילמו לכל השחקנים שלהן יותר ממה שג'ורדן קיבל.
מן הסתם, סופרסטארים אחרים לא דרשו להשוות את שכרם למייקל ג'ורדן אבל הם כן דרשו לקבל 15-20 מיליון דולר מחוץ לתקרת השכר. לקבוצות לא היה את הכסף או את הרצון לשלם סכומים כאלו.
כשג'ורדן פרש ב-1998 - איגוד השחקנים והבעלים נכנסו לעימות סביב הסוגיה הזו. הליגה הושבתה - וזה משהו שציפו לו כבר ב-1997. רק אחרי שהחליטו על "שכר מקסימום" (בגדול, שכר שחקן יכול להגיע למקסימום 35% מתקרת השכר של קבוצה), הליגה חזרה. ושכר ברמת 30+ מיליון דולר בעונה הגיע רק כ-20 שנה אחרי פרישתו של ג'ורדן, כשסטף קרי ולברון ג'יימס הרוויחו 34+ מיליון דולר ו-33+ מיליון דולר בהתאמה.
האם ג'ורדן היה מוכן לשחק בתנאים כאלו? האם אפשר היה לבנות סביבו קבוצה עם עוד שני הול אוף פיימרים לפחות? האם אפשר היה לשמור בסגל שחקנים כגון רון הארפר וטוני קוקוץ', שהיו יכולים לפתוח בחמישייה בכל קבוצה אחרת אבל לא פעם תפקדו כרול פליירס חשובים בבולס?
ג'רי קראוס חטף ביקורות רבות על השכר הנמוך שהעניק לסקוטי פיפן, אבל אם פיפן היה מקבל את מה ש"מגיע" לו, היה קשה עד בלתי אפשרי למלא את הסגל בשחקנים שהתאימו לג'ורדן מבחינה מקצועית ואנושית.
קראוס, צריך לזכור, בחר בדראפט את סקוטי פיפן והוראס גרנט, שכר את שירותיו של פיל ג'קסון, נמנע מלעשות טרייד על מנהיג ומורה כמו ביל קרטרייט, עשה טרייד עבור דניס רודמן, התעקש על טוני קוקוץ' והחתים את השחקנים המתאימים לתפקיד. כן. זה היה קראוס - "הארגון" - שהצליח לבנות סביב ג'ורדן קבוצה מלאה בשחקנים המתאימים שהיו גם האנשים המתאימים לג'ורדן - למרות הדרישות והגחמות של ג'ורדן.
קראוס בנה ארגון שהיה מצוין במשך עשור. כמה קבוצות NBA הצליחו לעשות זאת מאז? כמה ארגונים ספורטיביים - בלי הגבלות כגון תקרות שכר - הצליחו לעשות את זה מאז?
הריקוד האחרון הוא דוקומנטרי מופלא ונהדר שמריח קצת כמו פרופוגנדה פרו-מייקל ג'ורדנית. אף אחד לא חולק על העובדה שמייקל ג'ורדן היה גדול הכדורסלנים בכל הזמנים - אבל ג'רי קראוס, הג'נרל מנג'ר המושמץ של שיקגו בולס, כן צריך לקבל הרבה יותר קרדיט.
