בעולם דואגים לאן ילכו הכנסות הגז ופחות מוטרדים מהיצוא

מבט על מדיניות יצוא הגז הטבעי בהולנד, אוסטרליה ונורבגיה מגלה תמונה מורכבת ולא אחידה, שמושפעת מהתנאים הייחודיים בכל מדינה. אבל, גם אם כל אחת מהמדינות הללו מפעילה פיקוח ברמה שונה על תעשיית הגז שלה, דומה שכל אחת מהן דאגה לבנות מנגנון שיבטיח שההכנסות מיצוא הגז יישארו בתחומיה ויופנו לתועלת האזרחים.

בהולנד, ששדה הגז הראשון התגלה בה כבר ב־1959, קיימת מדיניות בשם Gasgebouw (מבנה הגז). ניהול הגז נתון בידי גוף בשם Gaunsie הנמצא בבעלות משותפת של המדינה והחברות המפיקות ומפיצות את הגז דוגמת אקסון מובייל ורויאל דץ' של. הגוף הזה מדווח למדינה באופן קבוע על ההכנסות של החברות הפועלות בשוק הגז ושלוחות שלו אחראיות לתחומים שונים, דוגמת יצוא והפצה של הגז למדינות שכנות. באופן זה, המדינה היא שחקנית מרכזית בשוק הגז בהולנד, והפיקוח על החברות הפועלות בו הוא הדוק במיוחד ובא לוודא שההכנסות מיצוא הגז, שאינן זורמות ישירות אל החברות, אלא דרך Gaunsie, יגיעו לידיים הנכונות.

בהולנד ציפו שהגז לא יהיה רלבנטי עד סוף המאה

חשוב להדגיש כי בהולנד אין הגבלה ישירה על יצוא הגז. הסיבות לכך הן, בין השאר, היסטוריות. בשנות ה־60, כאשר התחילה הפקת הגז מהמאגרים הנמצאים בהולנד, היו קובעי המדיניות משוכנעים שעד סוף המאה העשרים מרבית האנרגיה תופק מכורים גרעיניים, ולכן ההחלטה הייתה למכור את הגז כל עוד יש לו ערך.

בעקבות משבר הנפט של שנות ה־70 החליטה ממשלת הולנד להגביל את היצוא באופן עקיף, על ידי הטלת מגבלות על הפקת הגז מהמאגרים, ללא קשר לשוק היעד שלו. כיום מופקים מהמאגרים בהולנד כ־80 מיליון מטר מעוקב מדי שנה כאשר התצרוכת המקומית היא כ־40 מיליון מטר מעוקב. בקצב הצריכה הנוכחי מעריכים בהולנד כי עד 2025 תצטרך המדינה להתחיל לייבא גז. אולם, מיקומה הגיאוגרפי כ"צומת הגז של אירופה", כפי שכינתה אותה הממשלה המקומית, וההשקעה באנרגיות מתחדשות משככות את החששות שלה מפני תלות אנרגטית בגורמים חיצוניים. ההכנסות מגז אחראיות לכ־7% מהתמ"ג בהולנד.

גם באוסטרליה מתקיים דיון ציבורי על הגבלת יצוא הגז

באוסטרליה הסיפור הוא שונה בתכלית. בשלהי שנות ה־80 התגלו מרבצי גז עצומים באזור הנקרא "המדף הצפון מערבי". אולם ריחוקם מהחוף הצריך בניית תשתיות הובלה יקרות אל היבשת, אותן מימנו החברות - עליהן נמנות, אקסון, BP, שברון ו־BHP - באמצעות יצוא הגז מהמאגרים.

באוסטרליה יש ממשלה פדראלית מרכזית וממשלות מקומיות של 5 טריטוריות עצמאיות. החוק קובע כי האחריות על קביעת המדיניות לגבי משאבים מוטלת על הממשלות המקומיות, ולכן קשה לדבר על מדיניות אוסטרלית אחידה בנוגע לגז.

בסך הכל מייצאת אוסטרליה 23 מיליון טון מעוקב של גז מדי שנה, מתוך 41 מיליון טון מעוקב. אבל, עד לפני חמש שנים היה השוק חופשי לחלוטין, כאשר ההכנסות ממיסוי רווחי יצוא הגז של חברות האנרגיה - העומדים על 40% - מתחלקות בין הממשלה הפדראלית לבין הממשלה המקומית שבתחומה הופק הגז.

אולם, לפני חמש שנים החליטה ממשלת אוסטרליה המערבית, שבשטחה נמצאים מאגרי הגז העיקריים להקים קרן תמלוגי גז ולהטיל הגבלה על יצוא הגז. מדובר בממשלה הראשונה והיחידה באוסטרליה שהחליטה לנקוט במדיניות זו עד כה. הממשלה החליטה על כך בשל עליה במחירי הגז לשימוש בתעשייה, עליה שנבעה מהתמקדות של החברות המפיקות אותו בשווקים האסייתיים, בהם הן מכרו את המשאב במחיר גבוה יותר מאשר באוסטרליה. ממשלת אוסטרליה המערבית מחייבת את חברות האנרגיה המפיקות גז במאגרי "המדף הצפון מערבי" להקצות 15% מהתפוקה לשימוש פנימי. בנוסף, כדי להמשיך ולקבל רישיון לקידוח ולהפקה של הגז, הן מתחייבות לבנות ולתחזק תשתית שתבטיח אספקה סדירה של הגז לצרכים פנימיים.

העיר פרת'. ממשלת אוסטרליה המערבית החליטה להגביל את יצוא הגז צילום: shutterstock

בטריטוריה נוספת, אוסטרליה המזרחית, מתקיים כעת דיון ציבורי על הגבלת היצוא של הגז, זאת לאחר שהתגלו בה מאגרים של גז המופק מפחם (CBM) במקביל לעליה במחירי הגז לצריכה בתעשיה.

בנורבגיה המס על הגז יכול להגיע ל־90%

בנורבגיה, בה התגלו מאגרי גז ימיים בראשית שנות ה־80, משלמות חברות האנרגיה מס מינימלי בשיעור של 78% למדינה על הרווחים ממכירת הגז, כאשר שיעור זה יכול להיות גבוה יותר בהתחשב בנתוני כל חברה וחברה ולהגיע עד ל־90%. הממשלה מפעילה בעצמה חברת אנרגיה הפועלת בחלק משדות הגז הימיים במדינה, ובכך מקטינה את התלות שלה בחברות בינלאומיות מהמגזר הפרטי.

ההכנסות ממיסוי הגז הנורבגי אינן מגיעות ישירות לתקציב המדינה אלא לקרן מיוחדת שהוקמה לשם כך, ותפקידה לוודא שהכספים יופנו למטרות שיועילו לחברה ולכלכלה הנורבגית. סיבה נוספת שנורבגיה בחרה להקים קרן תמלוגי גז היא הניסיון להימנע מהתופעה הקרויה "המחלה ההולנדית". כמשתמע משמה, מדובר בתופעה ממנה סבלה כלכלת הולנד לאחר גילוי מאגרי האנרגיה בתחומיה. המגזין הכלכלי "אקונומיסט" טבע את המונח בשנת 1977 כדי לתאר את הנזק שנגרם לכלכלה ההולנדית כתוצאה מייסוף המטבע המקומי בשל הזינוק בהשקעות הזרות במדינה שהגיע לאחר גילוי מאגרי הגז. הוצפה הולנד במטבע זר, ונגרם ייסוף של המטבע המקומי. למעשה, בשנים הראשונות הגז בהולנד, היו אחראיות ההכנסות ממנו לקרוב ל־20% מתקציב המדינה השנתי. ייסוף המטבע בהולנד הביא לירידה בתחרותיות של התוצרת המקומית בהולנד, וכתוצאה מכך לאובדן מקומות עבודה, חוב ציבורי תופח, אינפלציה גוברת וריבית גבוהה.

בהקמת קרן נפרדת להכנסות מרווחי גז דאגה נורבגיה להזרמה מבוקרת של מטבע זר למדינה, כזו שתמנע ייסוף הרסני של ערך המטבע המקומי.

נוסף על המחלה ההולנדית, ישנם עוד שני גורמים שהובילו את נורבגיה להקמת הקרן. הראשון הוא העובדה שהמשאבים הטבעיים הם משאבים מתכלים, ולכן גם ההכנסות מהם. הקרן נועדה לשמור את הכספים גם לשנים שיבואו לאחר התכלות המשאבים. גורם נוסף שנלקח בחשבון הוא התנודתיות במחירו של הגז. הקרן נועדה להבטיח מימון איתן של מיזמים הדורשים השקעה לטווח ארוך, דוגמת מיזמים בתחום החינוך והבריאות. הקרן הנורבגית היוותה השראה לקרנות בעלות מטרות דומות שהוקמו במדינות שונות בעולם, דוגמת צ'ילה ורוסיה.