ערב הבחירות: באוסטרליה מחפשים עוגן כלכלי חדש
ההאטה של מדינות אסיה ובעקבותיה הירידה בביקושים לפחם ולמתכות פגעה קשות בכלכלת אוסטרליה, שנשענה באופן משמעותי על כרייה
ביום שבת ייגשו 14.7 מיליון מצביעים אוסטרלים לקלפיות כדי לבחור את המנהיג שינווט את ארצם באחת התקופות המורכבות שידעה כלכלת היבשת הדרומית. אחרי 22 שנים רצופות של צמיחה, יצטרך ראש הממשלה הנבחר להעתיק את מרכז הכובד של הכלכלה האוסטרלית ממגזר הכרייה העצום שלה אל עבר ענפים חדשים שישמשו לה עוגן כלכלי.
- גוברות ההערכות: אוסטרליה בסכנת מיתון
- אוסטרליה בונה על סין: "נגדיל יצוא המזון ב-45% עד 2025"
- דו"ח: הפרטת משק החשמל באוסטרליה פגעה בצרכנים
כדי להבין את הסיבה לתמורות העצומות שעל כלכלת אוסטרליה לעבור, יש להסיט, קודם כל, את המבט לצפון־מערב - אל עבר אסיה.
"מצע פגום ואישיות פגומה"
מסוף המאה ה־20 צמחו כלכלות אסיה, ובראשן סין והודו, בקצב חסר תקדים. תהליכי התיעוש והעיור המהירים הגדילו מאוד את הביקושים שלהן למחצבים. החל בפחם המשמש להפקת אנרגיה וכלה במתכות המשמשות בתעשיית האלקטרוניקה. בשל קרבתה הגיאוגרפית לאסיה ושפע המחצבים שהתברכה בהם, הפכה אוסטרליה לספקית העיקרית של החומרים הללו ליבשת. כתוצאה מכך הפך ענף הכרייה למנוע הצמיחה העיקרי של המשק האוסטרלי בעידן שקוטלג כ"בום הכרייה".
ואולם, עם כניסת המאה ה־21 לעשור השני, החלה הרכבת האסייתית להאט את מהירותה. קצב הצמיחה האימתני התכווץ, והחובות העצומים שהניעו את שיעורי הצמיחה המרשימים החלו להעיק על הכלכלות של סין והודו.
באוסטרליה הבינו שצריך להתכונן לעידן חדש, עידן שבו הביקושים לסחורות שהיא מציעה יהיו נמוכים יותר. ההכנות לעידן החדש הזה עומדות במרכז מערכת הבחירות הנוכחית.
הבחירה העומדת בפני האוסטרלים אינה פשוטה ובמגזין "האקונומיסט" אף הגדירו אותה כ"בחירה בין מועמד עם מצע פגום לבין מועמד עם אישיות פגומה".
מועמד "פגום המצע", כהגדרת המגזין, הוא יו"ר המפלגה הליברלית האוסטרלית טוני אבוט, ואילו יריבו "פגום האישיות" הוא ראש הממשלה המכהן קווין ראד, יו"ר מפלגת הלייבור.
ראד נכנס לתפקידו רק ביוני השנה, לאחר שהדיח את ג'וליה גילארד. בכך, למעשה, נקם בגילארד, שביצעה תרגיל דומה במהלך הקדנציה הקודמת שלו במשרד ראש הממשלה ב־2010. גם אז ניצבה אוסטרליה לפני בחירות, כאשר החשש הפנים־מפלגתי מפני הפסד הביא להדחתו של ראש ממשלה מכהן.
בסיבוב הנוכחי, ראד הבטיח לבוחרים הטבות מס בשווי של 10,000 דולר אוסטרלי (8,900 דולר אמריקאי) לכל עסק קטן, והקמת סוכנות שמטרתה מתן הכשרה מקצועית. לענף הכרייה הבטיח ראד תמריצים אם ראשי הענף ישתמשו בשירותיהם של ספקים מקומיים.
אלא שההבטחות מרחיקות הלכת וההישג הכלכלי הגדול של הלייבור - שמירה על צמיחה בתקופה שבה העולם היה נתון במשבר כלכלי חריף - מתגמדים לנוכח הסכינאות הפנים־מפלגתית. לאחר שלוש שנים של חוסר יציבות קואליציונית, נראה שהדחתה של גילארד על ידי ראד הגדישה את הסאה עבור הבוחרים, ועל פי כל הסקרים ביום שבת יגיעו שש שנות שלטון הלייבור באוסטרליה אל קצן.
ביטול מיסוי על פליטות פחמן
מי שצפוי לתפוס את כס ראש הממשלה הוא כאמור טוני אבוט, עיתונאי לשעבר שבתחילת דרכו הפוליטית שקל להצטרף דווקא למפלגת הלייבור. דעותיו של אבוט שנויות במחלוקת ולוקות בחוסר עקביות. האמרה המקוממת ביותר שלו התייחסה לרבבות המהגרים האסייתים שמגיעים לאוסטרליה מדי שנה על גבי כלי שיט רעועים, כשרבים מהם לא שורדים את המסע. "סובבו את הסירות", אמר בעבר אבוט, שהבטיח להקשיח את מדיניות ההגירה של אוסטרליה. במדינה שבה 27% מהאוכלוסייה נולדו מחוץ לגבולותיה, אמירה כזו היא לא רק בעייתית מבחינה מוסרית, אלא גם מבחינה אלקטורלית.
אבוט הבטיח גם שכראש ממשלה הוא יעביר חוק שיאפשר לכל אשה ששכרה השנתי נמוך מ־150 אלף דולר אוסטרלי לקחת חופשת לידה בת 24 שבועות, לעומת 18 שבועות כיום. הצהרה זו זכתה לביקורת חריפה מצד המעסיקים במשק המקומי, שהופתעו לשמוע אותה דווקא ממי שנושא על נס את מדיניות ההתערבות המינימלית במשק.
המעסיקים האוסטרלים יכולים להיות מרוצים יותר מהצהרה אחרת של אבוט, הנוגעת לביטול אחד החוקים המשמעותיים ביותר שהעבירה ממשלתה של ג'וליה גילארד - המיסוי על פליטות פחמן שנכנס לתוקפו ביולי 2012. המס הזה כאב במיוחד לתעשיינים האוסטרלים, שהאנרגיה שהם צורכים עדיין מבוססת ברובה על פחם. גילארד הצליחה להעביר אותו בקושי רב, בסיועה של מפלגת הירוקים, תוך שהיא מסכנת את יציבות ממשלתה.
בניסיון לשפר את מצבו העגום בסקרים הודיע גם ראש הממשלה ראד כי יבטל את החוק שהעבירה גילארד וימירו במערכת שתיתן לשווקים יותר חופש לקבוע את ההיטל על פליטות הפחמן. האירוניה בכך היא שמדובר באותו ראד שבעת כהונתו הראשונה חתם על אמנת קיוטו בהגדירו את שינוי האקלים "האתגר המוסרי הגדול של ימינו".
הבחירות הקודמות שנערכו באוסטרליה, ב־2010, זכו בפי הפרשנים הפוליטיים לכינוי הגנאי "בחירות סיינפלד", שכן הן נערכו על לא כלום. נראה שההגדרה הזו תקפה גם הפעם.
למרות הנושאים כבדי המשקל שעומדים על הפרק, ה"כלום" הסיינפלדי נובע בעיקר מהקושי להבחין בהבדלים משמעותיים בין העמדות של אבוט וראד. וכך, כשהעמדות דומות, האישיות משחקת תפקיד. בחזית הזו, נראה שראד יתקשה להסתיר את הכתם שדבק בו בהתנהלותו הפנים־מפלגתית, באופן מיוחד הדחתה האגרסיבית של גילארד. מנגד, אבוט, מי שהניצחון כמעט מובטח לו, נתפס, לפחות בינתיים, כאיש של כבוד.
