"אי־שוויון הוא לא תנאי הכרחי לצמיחה בשוק התעסוקה"

אי־השוויון אינו יודע גבולות. כך עולה ממחקר מקיף שבדק את מגמת הגידול באי־השוויון במדינות המערב בשלושת העשורים האחרונים.

פרופסור בריאן נולן

הדימוי הרווח של קפיטליזם דורסני נוסח ארה"ב מול אוטופיית השוויון הסקנדינבית אינו מעוגן לחלוטין במציאות, מתברר. גם אם במדינות דוברות האנגלית אי־השוויון חריף יותר, הרי שבמדינות צפון אירופה נרשם זינוק באי־השוויון ב־30 השנים האחרונות.

הזינוק חוצה הגבולות באי־השוויון בהכנסה הפנויה של משקי הבית הוא אחד הממצאים העולים ממחקר בינלאומי חסר תקדים בהיקפו, שיזם האיחוד האירופי במסגרת "פרויקט ג'יני". בפרויקט נבדקו מגוון מדדים הקשורים לאי־שוויון ב־30 מדינות שונות ולאורך שלושה עשורים. את תוצאות המחקר יציג היום בירושלים בריאן נולן, פרופ' למדיניות ציבורית מאוניברסיטת דבלין, מי שהיה אחראי על צוות חוקרים בינלאומי שערך את המחקר בשלוש שנים וחצי האחרונות.

"תופעה רחבת היקף"

נולן יציג את המחקר במסגרת הכנס השנתי של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל (במסגרת סדרת הכנסים ע"ש הרברט מ' סינגר) בנושא אי־שוויון כלכלי: סיבות והשלכות. בכנס יידונו מחקרים הסוקרים את הסיבות לזינוק באי־השוויון בהכנסות במרבית המדינות המפותחות וההשלכות הכלכליות־חברתיות, וכן ייערך דיון על אי־שוויון בישראל.

"אמנם יש כמה מקרים חריגים", אומר פרופ' נולן בראיון ל"כלכליסט", "אבל כיום ברור שהעלייה הנרחבת באי־השוויון בעשורים האחרונים היא תופעה רחבת־היקף. במשך תקופה ארוכה התפיסה הרווחת היתה שמה שקורה בארה"ב ובבריטניה הוא מאפיין של המודל הכלכלי הליברלי של המדינות דוברות האנגלית, ושהמדינות האלה שונות - מה שקורה שם לאו דווקא חייב לקרות במדינות אחרות. אבל כשאתה רואה את שיעור הגידול באי־השוויון במדינות צפון אירופה, שאמנם התחילו מרמת אי־שוויון נמוכה יותר, אתה נאלץ להכיר בכך שאנחנו לא יכולים להתייחס לאי־השוויון כאל תופעה של העולם דובר האנגלית בלבד".

בין הגורמים העיקריים לעלייה באי־השוויון בקרב מדינות המערב, נולן מונה את השפעת התחרות הגלובלית לצדה של השפעת הטכנולוגיה על חלוקת ההכנסות בין העובדים למעסיקים. אל מגמות העומק האלה נוספו גם צעדי מדיניות שהחריפו עוד יותר את המגמה, ובעיקר קיצוץ בשיעור המסים הישירים. במקרים רבים הצעדים האלה נבעו מתפיסה בקרב קובעי המדיניות, מסביר נולן, ולפיה מדובר במהלכים הכרחיים כדי להתחרות בכלכלה העולמית.

השפעה פוליטית

את ההתפתחויות האלה, כאמור, ניתן לזהות גם במדינות צפון אירופה, המזוהות עם מדיניות כלכלית סוציאל־דמוקרטית. "במדינות האלה, ובמיוחד בשבדיה, תמיד היתה מודעות לכך שמדינת הרווחה צריכה לתמוך בצמיחה, ובמיוחד בסקטור היצוא", מסביר נולן. "את העלייה באי־השוויון אפשר לייחס לצעדי מדיניות ספציפיים, כמו מדיניות מסים פחות פרוגרסיבית או פתיחת שוק העבודה לתחרות - אבל צריך להבין את הצעדים האלה בהקשר הרחב יותר, של תפיסה מסוימת לגבי מה בדיוק נדרש כדי להישאר תחרותי ברמה הגלובלית".

המחקר של נולן ועמיתיו בדק לא רק את מגמות אי־השוויון, אלא גם מגוון רחב ביותר של מדדים חברתיים. בשנים האחרונות, עם התבררות ממדי אי־השוויון בעולם המערבי, עלתה הטענה הנפוצה ולפיה הגידול הזה הוא התפתחות שלילית ביותר, ולא רק מסיבות כמו הוגנות וצדק. אי־שוויון, כך נטען, יכול להביא למגוון תופעות שליליות מבחינה חברתית - מירידה בבריאות הציבור, דרך עלייהבאלימות, וכלה בפגיעה בניידות החברתית ארוכת הטווח.

אלא שבאופן מפתיע, המחקר מעלה כי לא ניתן למצוא קשר ישיר בין העלייה באי־השוויון לבין תופעות חברתיות כאלה. "אנחנו לא הפרכנו את הטענות האלה", מדגיש נולן, "אבל אין ממצאים חזקים ומשכנעים. יכול להיות שההשפעה של אי־השוויון היא ארוכת טווח, למשל בכל האמור בניידות חברתית. יכול לקחת זמן עד שרואים השפעות כאלה, ובינתיים אנחנו לא רואים אותן".

עם זאת, קיים מישור אחד שבו כבר ניתן לראות את השפעת אי־השוויון המזנק: המישור הפוליטי. "יש ראיות לכך שאי־שוויון מטה את האופן שבו עובד התהליך הפוליטי", אומר נולן. "גם במדינות שבהן מערכת הבחירות ממומנת באופן ציבורי, החשש הוא שככל שההכנסה והעושר מצטברים בצמרת, כך גדלה ההשפעה של מי שנמצא בצמרת על התהליך הפוליטי. זה יכול להוביל לתחושה של ניכור מהתהליך בקרב בעלי ההכנסה הנמוכה יותר, והם עשויים להתנתק ממנו - לא להצביע ולא להשתתף בו. לאורך זמן זה יכול להביא לשחיקת האמון בתהליך הפוליטי עצמו. דוגמה לכך אפשר לראות בארה"ב, ששם מדובר בחשש אמיתי מאוד".

לתוצאות המחקר של נולן יש השלכות, לדבריו, על האופן שבו אנחנו צריכים לדבר על אי־שוויון. חוקרי אי־שוויון בעולם, הוא אומר, נטו לחפש אחר השלכות שליליות של אי־השוויון כדרך להשפיע על הדיון הציבורי: "אם אתה יכול להצביע על השלכות חברתיות שליליות מובהקות, זה מעניק לך כלי מאוד אפקטיבי כדי לקבל תשומת לב בבואך לטעון כי עלייה באי־השוויון היא דבר רע".

להתמקד במישור הערכי

לאור המחקר של עמיתיו ושלו, אומר נולן, ייתכן שהמסקנה היא שצריך להתמקד במישור הערכי. ברמה האישית, הוא אומר, "העלייה באי־השוויון היא דבר שמדאיג אותי מאוד". מעבר לכך, נולן מדגיש, "אין כל ראייה כי קיים טיעון כלכלי משכנע לכך שעלייה באי־שוויון נחוצה כדי לתמוך בצמיחה בתעסוקה. לכן אנחנו צריכים לנסות לצמצם את אי־השוויון ככל שניתן ולחפש צעדי מדיניות שיאפשרו להילחם במגמה הזו, תוך שמירה על תעסוקה ועל צמיחה".

אילו צעדים למשל?

"שני צעדים מיידיים הם שינוי במדיניות המיסוי ושינוי במדיניות הרווחה. אני חושב שאפשר לשאוב עידוד מכך שיש עלייה בשיתוף הפעולה בנושאי מס בקרב מדינות האיחוד האירופי וה־OECD. אחת המגמות הבולטות שראינו בעשורים האחרונים היתה ירידה בשיעורי המיסוי הישיר, והתפיסה היתה שאם כלכלות מרכזיות נקטו צעדים כאלה, אין לך ברירה אלא ללכת בעקבותיהן.

"שיתוף הפעולה המסתמן עשוי לאותת על תקווה שניתן להפוך את המדיניות הזו, או לפחות להאט אותה. המישור השני הוא הבטחת הכנסה מינימלית - ובכמה מדינות היתה התקדמות רבה בתחום הזה, שצריך להמשיך בה. מובן שהאתגר הגדול הוא איך לעשות את זה ולא לפגוע בתפקוד שוק העבודה - וזה האתגר שהרבה מדינות מתמודדות עמו".