חוויית קניות מהגיהינום

הקמעונאית WH Smith , שנוסדה בבריטניה בסוף המאה ה־18, היא רשת החנויות הראשונה בעולם. במשך 200 שנה היא היתה יקירת הרחובות הראשיים ותחנות הרכבת של בריטניה ומכרה עיתונים, ספרים, מכשירי כתיבה ומזון.

ואולם, WH סמית', שמונה היום יותר מאלף סניפים, ידעה ימים טובים יותר: המבחר עלוב, המחירים גבוהים ולפחות באזור לונדון יש הרבה חלופות. בסקר שפרסם בחודש שעבר מגזין הצרכנות "Which?" נבחרה WH סמית' לרשת הגרועה בבריטניה. גורו הקמעונאות מרי פורטס אף הגדירה אותה "חורבה".

משבר בענף הייצור

אף שטרם השכילה להתאים את עצמה לעידן האינטרנט, מצבה של WH סמית' טוב יחסית. בשנים האחרונות כמה מהרשתות הגדולות בבריטניה נקלעו לקשיים - HMV (מוזיקה), ג'סופס (צילום) ובאראטס (נעליים). הן נאלצו לסגור סניפים או להפסיק את הפעילות. לפי ניתוח של המרכז למחקר קמעונאי, עד שנת 2018 יותר מ־150 רשתות בינוניות או גדולות בבריטניה ייקלעו לקשיים וייאלצו לפטר כ־140 אלף עובדים.

הפיטורים הללו יצמצמו עוד יותר את אפשרויות התעסוקה של צעירים ללא תואר אקדמי. אמנם ענף הייצור בבריטניה מתחזק באחרונה, אך הוא עדיין הצל של עברו המפואר. חלק גדול ממוקדי השירות עברו להודו, והיעילות של אתרים כמו אמזון ו־ebay מיתרגמת לצורך פחות בעובדים בתחום.

סניף של רשת WH סמית' צילום: בלומברג

אז איך בכל זאת מתמודדים עם התחרות הקשה מהאינטרנט? בבריטניה עדיין יש רשתות מצליחות, ובהן ג'ון לואיס וטופשופ, אבל שתיים מצטיינות במשיכת לקוחות מאתרי האינטרנט לרחובות הראשיים. השיטה: הוצאות נמוכות, מחירים נמוכים, מבחר עצום וחוויית קנייה שלא הייתם מאחלים גם לשונאיכם.

ספורטס דירקט בעברית

ספורטס דיירקט (Sports Direct), שהקים מייק אשלי בשנות השמונים, היא אחת מהן. הרשת מוכרת מותגי ספורט במחירים נמוכים במיוחד. היא מצליחה להיות רווחית הודות לחיסכון אובססיבי בהוצאות וליתרון הגודל - שמאפשר לה להשיג מחירים נמוכים מהספקים. ישראלים אוהבים כל כך את החנות הזאת, עד שנדיר לשמוע עברית באוקספורד סטריט מבלי שדובריה יחזיקו בשקיות של ספורטס דיירקט. למודל העסקי הרזה יש צד אחר: ב־2013 פורסם כי תשעה מתוך עשרה עובדים מועסקים בחוזי "אפס שעות" - חוזים שבמסגרתם העובדים אינם יודעים כמה שעות יעבדו ולפיכך כמה ישלמו להם. כמו כן, אין להם ימי מחלה או ימי חופש.

רשת האופנה פריימרק (Primark) היא תופעה ייחודית בבריטניה. הבגדים שלה כל כך זולים, עד שהקונה מעדיף לא לחשוב מי תפר אותם. הם נראים לא רע, אבל בדרך כלל שורדים רק כמה כביסות. חוויית הקנייה היא כאוטית: חום, מחנק ותורים בלתי נסבלים לתאי המדידה. בפריימרק עובדים על כמות: לקנות כמה שיותר בלי למדוד ולצאת החוצה. ממש כמו באינטרנט, רק צפוף וזול יותר.