"המדינות המתפתחות יוצאות נגד הסדר הכלכלי הקיים"

ביום חמישי האחרון היה נדמה שהסאגה הגיעה לסיומה: השיחות בין הנושים של ארגנטינה לבין נציגי ממשלתה הסתיימו בניו יורק ללא תוצאות, והכלכלה השלישית בגודלה באמריקה הלטינית הוכרזה כחדלת פירעון על הנייר.

אבל, הקביעה בדבר הגעתה לחדלות פירעון - ה־13 במספר מאז הכריזה על עצמאות ב־1816 - תלויה באיזה צד של קו המשווה נמצא הפוסק.

בארה"ב, ישנן הקרנות הדורשות מארגנטינה לשלם את הריבית על אג"ח מהסדרות שהנפיקה לפני חדלות הפירעון הקודמת ב־2001. אלא שלגבי החוב ההוא, שגובהו 95 מיליארד דולר, הגיעה ארגנטינה להסדר עם 92% ממחזיקי האג"ח. הנושים שעמם מתמודדת ארגנטינה כעת, אפוא, הם מיעוט שלא הסכימו לתספורת ודורשים החזר מלא של שווי האג"ח, 1.3 מיליארד, בתוספת ריבית של 539 מיליון דולר.

תספורת אגרסיבית במיוחד

ארגנטינה חתמה על שני הסדרים, ב־2005 וב־2010. בראשון היא סיכמה עם רוב הנושים על תספורת של כ־76% למחזיקי האג"ח, בתמורה להמרתן באג"ח מסדרות חדשות.

בהסדר השני היא סיכמה עם הנושים שסירבו להסדר הראשון על תספורת של 70% בתמורה לאג"ח חדשות. במילים אחרות, ארגנטינה אילצה את הנושים להסכים, במקרה הטוב, לקבל 30 סנט על כל דולר שהיא הייתה חיבת להם. לשם השוואה, התספורת האגרסיבית ביותר בתולדות המשק הישראלי - בין צים לבין נושיה - שאושרה ביוני הגיעה ל־50% מגובה החוב.

הנושים שסירבו להסדרי החוב, ואשר בארגנטינה זכו לכינוי "קרנות טורפות", גררו בשנים האחרונות את ממשלת ארגנטינה בין בתי המשפט, כשמועד פירעון החובות הוא השעון שעל רקע תקתוקו התנהלו הדיונים.

כריסטינה קירשנר ואקסל קיסילוף. "שיטת גיוס החובות לא הוגנת" צילום: רויטרס

הצלצול שאותת על סיום המאבק, לפחות באופן רשמי, הגיע ב־30 ביוני, אז היתה אמורה ארגנטינה להחזיר את האג"ח לנושים שסירבו לתספורת. ימים ספורים לפני כן פסק השופט תומס גרייסה ממדינת ניו יורק שלא ניתן לכפות את הסדרי החוב הקיימים על הנושים, ושלח את הצדדים ל־30 ימי חסד של דיונים, תחת פיקוחו של המגשר דניאל פולק.

"הקרנות הטורפות" טוענות שהסדר החוב שעליו סיכמה ארגנטינה עם יתר הנושים הוא מגוחך.

מאידך, הסכמה על תשלום חובות במתווה שונה משני ההסכמים הקיימים, שלא לדבר על פירעון מלא, עלולים לפתוח בארגנטינה תיבת פנדורה. החשש הוא שהנושים שעמם היא כבר הגיעה להסדר יתבעו מבתי המשפט בארבע המדינות שבהן נסחרו האג"ח - ארגנטינה, ארה"ב, יפן ובריטניה - לחייב את הממשלה לשלם להם לפי המתווה החדש. הנזק המצטבר מבחינת ארגנטינה עלול להגיע במקרה כזה ל־15 מיליארד דולר ולפגוע בכלכלה בצורה קשה יותר מאשר כניסה סופית לחדלות פירעון.

במסיבת עיתונאים שכינס שר האוצר אקסל קיסילוף ביום חמישי, הוא הדגיש את עמדת ארגנטינה: "אנחנו לא נחתום על שום מסמך שייתפס היום כפתרון, אבל יוביל למיליוני בעיות בעוד כמה שנים".

קשה שלא להאמין לקיסילוף, כלכלן צעיר (42) שצמח בתנועת הסטודנטים "לה קמפורה", שקמה לאחר המשבר של תחילת המילניום בארגנטינה.

מאז נכנס לתפקיד בסוף 2013 הוא עשה כל מאמץ כדי להבליט את נכונותה של ארגנטינה ליישר קו עם הדרישות שהציבו בפניה גורמים בינלאומיים. זאת כדי שתוכל לחזור ולהיות שחקן משמעותי בזירה הכלכלית העולמית. כך למשל, קיסילוף הגיע לסיכום על תשלום החובות של ארגנטינה למדינות "מועדון פריז" שמונה את 20 הכלכלות הגדולות בעולם. עוד לפני כניסתו לתפקיד, הסכימה ארגנטינה לדרישת קרן המטבע לשנות את השיטה שבה היא מחשבת את שיעור האינפלציה, כך שיהיה נאמן למציאות.

לנוכח הצעדים הללו והגיבוי שקיבלה ארגנטינה בבית המשפט ממדינות דוגמת צרפת וארה"ב, הפסיקה של השופט גרייסה התקבלה בהפתעה - וגרמה לארגנטינה להתחפר עוד יותר בעמדתה. עבורה, מדובר לא רק במאבק משפטי. ארגנטינה רואה עצמה כנציגת אמריקה הלטינית בפרט והעולם המתפתח בכלל, במאבק מול תאוות הבצע של וול סטריט.

"המאבק של ארגנטינה הוא חלק ממגמה של התנגדות של מדינות מתפתחות לסדר הכלכלי הבינלאומי הקיים, שגובש ונשלט בידי המדינות המפותחות", הסבירה בשיחה עם "כלכליסט" ברברה קוטצ'וואר, פרופסור לכלכלת אמריקה הלטינית באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון ועמיתת מחקר במכון פיטרסון לכלכלה בינלאומית. "הנשיאה כריסטינה קירשנר אמרה יותר מפעם אחת ששיטת גיוס החובות אינה הוגנת, והיא נוטה באופן ברור לטובת הנושים, שהם לרוב מהמדינות המפותחות. היבט אחר של המגמה הזו היא ההכרזה של מדינות BRICS בחודש שעבר על הקמת בנק שיהווה חלופה לבנק העולמי".

רוח המאבק באה לידי ביטוי גם במראהו החיצוני של קיסילוף: סימן ההיכר שלו אלה פאות הלחיים המפוארות, שמזכירות את אלה של בני דור "הליברטדורס" (המשחררים) של אמריקה הלטינית. כמוהו, גם הם היו צעירים משכילים ממוצא אירופי שנלחמו מול העריצות הפוליטית והכלכלית של העולם הישן.

"המחיר עתה יהיה יקר יותר"

אלא שפני הדברים הם שונים כעת. "לממשלה הארגנטינאית יש יכולת לפרוע את החובות", אומרת קוטצ'וואר. "הדרישה של הנושים לשלם אותן, זה מה שבעיניהם לא לגיטימי". לדבריה, ההשפעה על הכלכלה תהיה בעיקר חיצונית. "ארגנטינה, שנקטה צעדים כדי לחזור לשווקים הפיננסיים הבינלאומיים, תתייצב בפני מכשולים גבוהים הרבה יותר עכשיו. המחיר יהיה יקר יותר מבחינתה".

כאמור, הבחירה של הממשלה היא בין ההשלכות של הכרזה על חדלות פירעון לבין ההשלכות של הסדר חדש. האתגר הגדול הוא לבחור באפשרות הפחות גרועה עבור העם, אשר להערכת קוטצ'וואר, עתיד בסוף לשלם את המחיר. "הסאגה הזו צפויה להימשך עוד זמן רב", היא מבהירה. "אין לי ספק שגם היורש של קירשנר בבית הוורוד (ארמון הנשיאות) יצטרך להתמודד עם ההשלכות שלה".

מה בעצם קרה פה?

איך ארגנטינה נקלעה לחדלות פירעון פעמיים ב־13 שנה?

ארגנטינה כן הצליחה להגיע להסדרים על רוב חובותיה מ־2001. במסגרת התספורת שעליה סיכמה עם 92% מהנושים, היא הבטיחה לשלם לכל היותר 30 סנט על כל דולר שהיא חייבת. מיעוט הנושים, בעיקר קרנות גידור אמריקאיות, סירבו להצטרף וגררו את ממשלתה למאבק משפטי ממושך, שבסופו פסק בית המשפט בארה"ב שעליה לפרוע את החוב במלואו. ארגנטינה סירבה. התאריך האחרון לפירעון היה 31 ביולי.

מהן ההשלכות של חדלות הפירעון?

כלכלת ארגנטינה לא צפויה להתמוטט כפי שקרה ב־2001. יש לה די יתרות מט"ח ומצבה הכלכלי יציב יותר. עם זאת, מצב של חדלות פירעון יקשה עליה לחזור לשווקים הפיננסיים הבינלאומיים ולגייס חוב נוסף, אם תזדקק לכך. האזרח הארגנטינאי עלול לסבול פיחות בשער הפסו ועלייה באינפלציה, הגבוהה גם כך.

מדוע ארגנטינה מסרבת לפרוע את החוב?

יתרות המט"ח של ארגנטינה מספיקות כדי לשלם את החוב, והיא אף משלמת באופן קבוע את הריביות על האג"ח החלופיות שהעניקה במסגרת הסדרי חוב. אבל, בארגנטינה טוענים שתשלום החוב ל"קרנות הטורפות", שדורשות את פירעון האג"ח שלא במסגרת הסדר, מעמיד בסכנה את יכולתה לשרת את החובות לכלל נושיה, מכיוון שאלו עלולים לתבוע את פתיחת הסדרי החוב הקודמים.

מה טוענים הנושים לנוכח התבצרות ארגנטינה?

בפשטות: ארגנטינה יכולה לשלם ולכן היא צריכה לשלם. לטענתם, ההסדר לא הביא בחשבון את השיפור במצבה הכלכלי של ארגנטינה בעשור הקודם, זה שבתחילתו היא נקלעה למשבר הכלכלי החמור שהניע את הפרשה. ולכן אין סיבה שנאמין לה כעת.