בואו פשוט נספק ליוון סיוע הומניטרי
כדי שרפורמות מבניות יוכלו לצאת לדרך ביוון, הממשלה היוונית וציבור הבוחרים צריכים להאמין בהן. אחרת מוטב שהנושים יפסיקו להקצות הלוואות ליוון ויתרכזו בביצוע רפורמות במדינותיהם שלהם
המשבר היווני הוא עדות כואבת לכך שתוכנית לשינוי מבני, שמטרתה להעצים את יכולת פירעון החובות לטווח ארוך, יכולה להצליח רק אם מדינה נוטלת בעלות על התוכנית הזאת. המכשלה המיידית במקרה של יוון היא חוסר נכונותה להפוך את מערך הפנסיה שלה לבר־קיימא באופן מעורר אמון, אף כי זו רק הדוגמה האחרונה לחוסר גמישות. הלכה למעשה, זה זמן רב שמלווים מעבירים ליוון הרבה יותר כסף מכפי שנדרשה לשלם, אף שהכיסוי התקשורתי העולמי אינו נותן לכך ביטוי. אחרי שהאמון בין הצדדים הופר לחלוטין, השגת הסכם ממשי מתבררת כבלתי אפשרית.
- מועדון חדלות הפירעון
- משאל העם היווני: "לא חוקתי ולא הגיוני"
- שר הכלכלה של ארגנטינה לשעבר: "השלכות היציאה של יוון מגוש היורו חמורות"
חברותה של יוון באיחוד האירופי מספקת לנושיה מינוף משמעותי, אך מתברר כי לא מספיק לשנות את החישוב הבסיסי. יוון היא עדיין מדינה ריבונית, היא אינה תת־ריבונות. הטרויקה של הנושים - קרן המטבע הבינלאומית, הבנק האירופי המרכזי והנציבות האירופית - פשוט אינה נהנית ממינוף על יוון כמו זה שקיבלה, למשל, עיריית ניו יורק מגוף הסיוע המוניציפלי כאשר עמדה על סף חדלות פירעון באמצע שנות השבעים.
התוכניות המוצלחות ביותר לביצוע שינויים מבניים הן אלה שבמסגרתן ממשלה של מדינה בעלת חוב משרטטת את הקווים לשינוי המדיניות, וקרן המטבע מסייעת בגיבוש תוכנית ומספקת את הגיבוי הפוליטי ליישומה. החלת התוכניות הללו מן החוץ אינה אפשרות יעילה. מסתמן מכך שכדי שרפורמות יוכלו לצאת לדרך, על הממשלה היוונית וציבור הבוחרים שלה להאמין בהן.
המסקנה שעל מדינה לתפוס בעלות על תוכנית הרפורמה שלה אינה חדשה. מערכת היחסים רוויית התהפוכות של קרן המטבע עם אוקראינה החלה עוד זמן רב לפני הסבב האחרון של השיחות שנערך ביניהן. עוד ב־2013 כתב צוות קרן המטבע מסמך מדאיג על התנסותו במדינה. מסקנתו, בתמצות, היתה כי בשל כישלונה של הממשלה האוקראינית לאמץ במלואו את תהליך הרפורמה, תוכניתה למעשה כשלה.
אם ממשלה אינה מסוגלת או אינה מעוניינת לבצע את השינויים הנדרשים, טען הדו"ח של קרן המטבע, האופציה הטובה ביותר היא לגרוע לאט לאט מהסיוע הפיננסי ככל שהרפורמות מיושמות, כפי שנעשה עתה ביוון. למרבה הצער, הגישה הזו לא הוכיחה את עצמה כיעילה בהתמודדות עם האתגרים שם. תנאים למימושה של רפורמה מבנית לעתים קרובות מערערים את האיזון הקיים בין פלגים מקומיים מתחרים, לטוב ולרע. אם לא קיים רצון בתוך המדינה לשמר את הרפורמות, הן יתערערו עד מהרה.
גורמים אידיאולוגיים מפלג השמאל נוטים להתייחס אל רפורמות מבניות בחשד רב ומאשימים מלווים בינלאומיים, כמו קרן המטבע והבנק העולמי, בצניחתם לתוך מלכודת של כוחות קיצוניים ניאו־ליברלים. הביקורת הזו אינה מופרכת לחלוטין, אך היא כן מופרזת.
עם זאת, אין ספק כי רפורמות מבניות לעתים קרובות תומכות במדיניות כמו גמישות שוק התעסוקה. אך אין לטעות ולהתייחס להתערבויות הללו במונחים של שחור־לבן. פירוק שוקי עבודה שאינם מעודדים העסקת צעירים (כפי שקורה לעתים קרובות בדרום אירופה, כולל איטליה, ובמובנים מסוימים, צרפת) הוא שונה במידה רבה מהפיכת שוק העבודה לכזה שקל לפטר בו את כל סוגי העובדים. הפיכתם של מערכי פנסיה לבני־קיימא אין פירושה כי עליהם להיות קמצנים יותר. פישוט מערכי מס והפיכתם להוגנים יותר אין פירושו כי יש להעלות מסים באופן כוללני.
באחרונה הציגו המתנגדים לרפורמות מבניות טיעוני נגד אקזוטיים יותר - באופן מיוחד את הבעיה שנגרמת בשל דפלציה כאשר סביבת הריבית היא אפסית. אם רפורמות מבניות פשוט מכווצות את המשכורות ואת המחירים, בהחלט ייתכן שיהיה זה קשה בטווח הקצר להתמודד עם הירידה בביקושים המצרפיים.
למחוק הפסדים פרטיים
אך ביקורת דומה אפשר להשמיע כלפי כל שינוי אחר במדיניות: אם הוא לוקה תכנונית, התוצאה לא תהיה יעילה. האמת היא שכדי לרשום התקדמות באירופה, יש להגביר בה את הפריון.
הלקחים הנלמדים מיוון ומתוכניות חילוץ כושלות אחרות הם מטרידים. אם תוכנית חילוץ מחובות מחייבת שינוי גורף במודל הכלכלי, החברתי והפוליטי של מדינה, דרך הפעולה הטובה ביותר תהיה למחוק את כל ההפסדים הפרטיים במקום לשפוך עוד כסף ציבורי כדי לכסות אותם. במקרים כמו יוון, מוטב כי התשוקה של הנושים לבצע רפורמות מבניות תופנה לזירותיהם הפנימיות, באופן מיוחד לשיפור הרגולציה הפיננסית.
רוב רובם של היוונים מעוניינים להישאר באיחוד האירופי. בעולם אידיאלי, להציע סיוע פיננסי בתמורה לרפורמות זו אולי התנהלות יעילה למדינות שרוצות לעצב את עצמן בדמות מדינה אירופית מודרנית. אבל בהינתן הקושי של יוון עד כה לבצע את השינויים הנחוצים כדי להשיג את המטרה הזו, ייתכן שהגיעה העת לשקול מחדש את הגישה הזו. במקום תוכנית שמספקת למדינה עוד הלוואות, ייתכן שיהיה זה הגיוני יותר לספק לה סיוע הומניטרי פשוט - בין שיוון תישאר בגוש היורו ובין שלא.
הכותב הוא פרופסור לכלכלה ולמדיניות ציבורית באוניברסיטת הרווארד, לשעבר כלכלן בכיר בקרן המטבע הבינלאומית. פרוג'קט סינדיקט 2015, מיוחד לכלכליסט