סין מנסה לבלום את השיטפון עם אצבע בסכר
בתגובה למפולת בבורסה הורידה סין את הריבית ויחס הרזרבה של הבנקים אתמול בפעם הרביעית בתוך שנה. נראה כי הממשל מבין שהמפולת בלתי נמנעת ובונה על ההשקעות בעולם כחבל הצלה
הפעם חתך הבנק את הריבית ב־0.25% ל־4.6%. יחס הרזרבה, שהוא השיעור מפיקדונות הציבור שהבנקים מחויבים לשמור כרזרבה ולא לעשות בו שימוש, הופחת ב־0.5% עד ל־18%. המשמעות היא שהבנקים יוכלו להלוות סכום גדול פי ארבעה מהפיקדונות שהם מחזיקים. הצעדים האלה הצטרפו למהלכים כמו מתן היתר לקרנות הפנסיה להשקיע 30% מנכסיהם בשוק המניות, פיחות של שער היואן והזרמה תכופה של כספים לשוק ההון. כולם נועדו לעצור או למתן את הצניחה בבורסה.
פתרון הבעיה או רק ריכוך של מכה כואבת יותר
רבים מההסברים שניתנו לצניחה בבורסה התייחסו לשינוי שעוברת כלכלת סין. בעשורים האחרונים היא תפקדה כבית החרושת של העולם וייצרה כל דבר שאפשר להעלות על הדעת, מצעצועי פלסטיק פשוטים, דרך גרביים ותחתונים ועד סמארטפונים ומסכי טלוויזיה. בד בבד עברה המדינה תהליך של עיור מואץ, ובסין צמח מעמד חדש שכמעט לא היה קיים לפני כן - מעמד הביניים.
התיעוש המואץ שלה הביא את שיעורי הצמיחה בה לרמות דו־ספרתיות במשך שלושה עשורים. ואולם, עם חלוף הזמן החלו לצוץ מדינות שגם הן יכולות להציע כוח אדם זול, כמו וייטנאם, מלזיה, בנגלדש ומיינמאר, והממשל הבין שבתוך שנים ספורות כלכלת סין לא תוכל להתבסס עוד על ייצור.
עם כניסתו לתפקיד לפני שלוש שנים הצהיר הנשיא המכהן שי ג'ינפינג כי בכוונתו לתת לשוק החופשי תפקיד מרכזי יותר בכלכלה הסינית במסגרת תוכנית רחבה יותר להעביר את כלכלת סין להתבססות על לחם חוקה של החברה הקפיטליסטית - צריכה פרטית.
בכלכלות מפותחות נע חלקה של הצריכה הפרטית בתמ"ג סביב שני שלישים; זה המקרה בארה"ב, באיחוד האירופי וגם בישראל. לפי נתונים של לשכת הסטטיסטיקה המרכזית של סין, ב־2014 הגיע חלקה של הצריכה הפרטית בתמ"ג לכ־51.2%, וסביר להניח שהנתון האמיתי נמוך יותר.
כדי להדביק את הפער הסינים צריכים לשבור הרגלים שהתקבעו במהלך עשורים של תיעוש ולהתחיל לבזבז את הכסף שלהם. משק בית סיני ממוצע מפנה 40% מהכנסתו לחיסכון, לעומת 5.2% ממשק בית אמריקאי ממוצע ו־1.8% ממשק בית יפני ממוצע. במקביל הייצור בסין בבלימה. כדי שחלקו היחסי בתמ"ג יצטמצם גם הוא, הצמיחה בצריכה הפרטית צריכה לפצות על הירידה בייצור. זה בעצם המנוע של ההאטה בכלכלה הסינית. היקף הצריכה לא יוכל לפצות לגמרי על היקף הייצור בסין שהעולם התרגל אליו, ולכן גם צמיחת התמ"ג שבה תואט.
בשנה האחרונה עודדה הממשלה את הסינים להשקיע את שחסכו בבורסה בשנגחאי באמצעות אשראי זול שסיפקו הבנקים. הריצה אל המניות התרחשה כשהכלכלה האמיתית של סין האטה ורמות הצמיחה שלה נעו סביב 7%, שיעור נמוך ביחס לצמיחה הדו־ספרתית של העשור הקודם. לכן מניות בבורסת שנגחאי נסחרו במכפילי רווח (היחס בין שווי המניה לרווח הנקי שלה) דמיוניים ומנותקים משוויין האמיתי, ובמוקדם או במאוחר היו צריכות להימכר כדי להתאים את שוויין למה שקורה בשטח. במילים אחרות, נוצרה בועה. הממשל הבין שפיצוץ של הבועה עלול להיות חזק מדי, אך נראה שכל הצעדים שהוא נקט לריכוך הנפילה לא הפכו אותה לפחות כואבת.
מידת הצלחת הצעדים של הממשל בשנה האחרונה תלויה בהגדרת המטרה שלהם. אם ממשלת סין רוצה להפוך את המגמה בבורסה, היא תידרש להזרים לשוק ההון סכומי עתק כדי לשמר את רמות המחירים הגבוהות של המניות, או במילים אחרות להמשיך לנפח בועה.
מנגד, אם סין מתערבת בבורסה כדי לרכך נפילה ידועה מראש בשווי מניות ולעמעם את רעש פיצוץ הבועה, היא יכולה לרשום הצלחה מסוימת, אם כי זו תלויה כמובן בממדים האמיתיים של בריחת המשקיעים משנגחאי.
ההשקעות הזרות יחליפו את התעשייה כזרז צמיחה לסין
במקומו של ענף התעשייה המצטמק סין מקדמת בעשור האחרון השקעות של עשרות מיליארדי דולרים ברחבי העולם, מארה"ב ועד ניגריה. מאז 2005 היא השקיעה כטריליון דולר בפרויקטים וחברות מחוץ לגבולותיה, והכפילה את השקעותיה השנתיות ביותר מפי שבעה. עד 2020 תהפוך סין למשקיעה הגדולה ביותר בעולם, ושווי נכסיה מחוץ למדינה צפוי להיות כ־20 טריליון דולר. יעד ההשקעה העיקרי שלה הוא ארה"ב, שבה השקיעה כ־90 מיליארד דולר, ואחריה אוסטרליה, קנדה, ברזיל ובריטניה.
בשנה האחרונה, על רקע ההאטה בצמיחה, מגמת ההשקעות הזרות של סין התחזקה. בחמשת החודשים הראשונים של 2015 הגיעו השקעותיה בעולם לכ־45 מיליארד דולר - בדומה לממדי ההשקעה הזרה בסין. מרבית ההשקעות מתמקדות בתחומי האנרגיה, התשתיות והמתכות. כך למשל, סין רכשה 25% ממניותיה של חברת החשמל הלאומית של פורטוגל, ששוויין 570 מיליון דולר, והשנה היא הקימה מפעל ענק לייצור צינורות בטקסס בהשקעה של כמיליארד דולר.
ברוקר בודק את נתוני המסחר היומי בהונג קונג צילום: אי פי איי
חלק גדול מההשקעות נועדו לשרת אינטרסים מדיניים וכלכליים של סין. כך למשל, החלטתה להקים תעלה שתחצה את ניקרגואה לאורכה תיצור מעבר לספינות משא דרך יבשת מרכז אמריקה, ותתחרה במונופול של תעלת פנמה. כך גם תוכניותיה להקים מסילת ברזל באורך 5,300 ק"מ בין פרו לברזיל שתאפשר לה לשנע סחורות לאורך היבשת ופרויקט הקמת מסילות ברזל בבורמה ופקיסטן, שיעניקו לה מוצא נוח יותר לאוקיינוס ההודי.
לצד ההשקעות הנרחבות, סין משמשת גם כקבלן הבנייה הגדול ביותר בעולם, והיא זוכה במכרזים בהיקפי ענק, בעיקר במדינות המתפתחות. בעשור האחרון, היא זכתה במכרזי בנייה בהיקף של מעל 100 מיליארד דולר בניגריה, ונצואלה, פקיסטן, סעודיה ואלג'יריה.
פרוייקט נוסף שדרכו מקווה סין להגדיל את הצמיחה והשפעתה בכלכלה העולמית הוא הגברת האינטגרציה של המטבע שלה, היואן, בנוף הכלכלי העולמי. סין, שמתחרה עם ארה"ב על הבכורה של הכלכלה העולמית, לוטשת עיניים להגמוניה של הדולר האמריקאי ומנסה לשחזר את ההצלחה שלו בעזרת כמה צעדים. בעשור האחרון, היא חתמה על הסכמים עם 11 מדינות, ביניהן ניו זילנד, רוסיה ומלזיה, לסחר ישיר שיתבסס על תמחור ותשלום ביואן, ללא מעבר דרך הדולר. כך למשל, בדצמבר ביצעה סין עסקה מסוג זה עם רוסיה, בהיקף של 24 מיליארד דולר. מכיוון שסין היא המדינה בעלת היקף הסחר הגדול ביותר בעולם, היואן כבר הפך למטבע החמישי בהיקף השימוש בו בעולם.
ואולם, הצעד שיעלה את היואן לקידמת הבמה הוא צירופו לסל המטבעות של קרן המטבע העולמית (SDR) - צעד שאותו מקדמת סין בכל הכוח בשנה האחרונה. קרן המטבע העולמית, שנשלטת בידי אירופה, סירבה לכך בעבר, בעיקר בשל התנגדותה של ארה"ב. ואולם, נראה שהיא לא תוכל לעמוד בפרץ זמן רב, ככל שהדומיננטיות של סין בכלכלה הגלובלית גוברת.
