המתמודד שמלחיץ את הילארי ורוצה לפרק את וול סטריט

ברני סנדרס מתעקש שלא להיות גימיק. המתמודד הרפובליקני שהתקשורת אוהבת לסמן בתור תמונת המראה שלו — דונלד טראמפ — הזמין בחודש שעבר מישהי למשוך לו בשיער ולהוכיח שהוא אינו חובש פיאה. ואילו סנדרס, שמתמודד על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, מעדיף להישאר ענייני.

"באמת, אנה, אני מתמודד על נשיאות ארה"ב מסיבות רציניות, אין לך שאלות רציניות לשאול אותי?" שאל סנדרס את אנה קוקס מ"הניו יורק טיימס" לאחר שהיא שאלה אותו על השיער שלו. "כשהתקשורת מתעסקת באיך השיער של הילארי (קלינטון) נראה או איך השיער שלי נראה, זו בעיה רצינית", עקץ.

הענייניות היא הקלף של סנדרס. אחת מהחולצות של אנשי הקמפיין שלו מציגה את דיוקנו בסגנון הפוסטר האיקוני של הנשיא ברק אובמה ממסע הבחירות של 2008. במקום המילה "תקווה" שהוצמדה לאותו הדיוקן, שיצר שפרד פיירי, הכיתוב של סנדרס הוא "תקווה זה נחמד, אבל אני מעדיף בלי זיוני שכל".

דעות שהן חילול הקודש

סנדרס, שיחגוג מחר את יום הולדתו ה־74, הוא פוליטיקאי ותיק. נציגה בסנאט של מדינת ורמונט מאז 1991 לא נתפס תחילה כאיום ממשי על מה שנראה כזכייה הבטוחה של מזכירת המדינה לשעבר הילארי קלינטון במועמדות המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות שייערכו בעוד כשנה. העמדות שלו חריגות בנוף הפוליטי האמריקאי.

הילרי קלינטון. אותו הקהל צילום: אי פי איי

הוא מגדיר את עצמו סוציאל דמוקרט במסורת המדינות הצפון־אירופיות כמו הולנד, שבדיה או דנמרק. בעבור רבים בארה"ב, האומה שמצהירה על האמון שלה באלוהים על גבי שטר של דולר, הדעות שלו נשמעות כחילול הקודש. בסגנון הזועם והנחרץ שלו נראה שהוא מתעלם מהכללים של המשחק הפוליטי האמריקאי המודרני. גם לפני מצלמות הטלוויזיה סנדרס מסרב להשמיע מסרים פייסניים מאלה ומדבר על אוליגרכיית הון ששולטת בארה"ב ועל חלוקה מחדש של טריליוני דולרים שזורמים לידי הסופר־עשירים. ועם זה, קהל היעד שסנדרס פונה אליו הוא אותו קהל שאליו פונה גם קלינטון ואפילו טראמפ — מעמד הביניים האמריקאי.

הפתרונות שהוא מציע להם מהדהדים את תוכנית ה"ניו דיל" של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט שחילצה את ארה"ב מהשפל הגדול בשנות השלושים של המאה שעברה. כך למשל מציע סנדרס להקצות טריליון דולר לעבודות תשתית ציבוריות שאמורות לייצר לדבריו 16 מיליון משרות חדשות. רעיונות אחרים שסנדרס מעלה הם עיגון בחוק של חופשות לידה ומחלה, השכלה גבוהה חינם ומימון ציבורי של מסעות בחירות. סנדרס גם מציע לפרק את הבנקים הגדולים בוול סטריט למוסדות קטנים יותר ולהקל על חופש ההתאגדות. הוא מדגיש שהרעיונות האלה, זרים ככל שיישמעו לאוזן האמריקאית, הם ברורים מאליהם במדינות אירופה. להפתעת התקשורת, סנדרס, יהודי שמדרכות ברוקלין שבה גדל עדיין משובצות במבטא שלו, מוצא קהל גם בגרעין הקשה והחשדן של אמריקה.  

חולצת הקמפיין של ברני סנדרס

ההצלחה שנחל בסקרים במדינת ניו המפשייר הצמודה לוורמונט, הקהל הרב שבא לאסיפות הבחירות שלו במדינת אורגון הפרוגרסיבית והאהדה שהוא זוכה לה בקרב בני דור המילניום מהחוף המזרחי, נתפסו בתקשורת כניצחון צפוי במגרש הביתי — בפירוש לא המגרש שבו מנצחים את הבחירות המקדימות בארה"ב. הנתונים שכן הביאו את הפרשנים לידי מסקנה שייתכן שאינו רק אורח לרגע הגיעו בשבוע שעבר מאייווה, הלב הפועם של המערב התיכון. ב־8 בפברואר 2016 תהיה אייווה המדינה הראשונה שייערכו בה בחירות מקדימות למועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. סקר שערך העיתון המקומי "דה מוין רג'יסטר" גילה ש־30% מתושבי המדינה שמתכוונים להשתתף באסיפות הבחירה (Caucuses) תומכים בסנדרס, פער של 7% בלבד מקלינטון, שזכתה ל־37% תמיכה.

כנס הבחירות שהוא קיים בעיר ברלינגטון שבאייווה משך הרבה יותר תושבים מהצפוי, עד שברגע האחרון העבירו אותו המארגנים מאודיטוריום בקולג' המקומי אל פארק סמוך. לקלינטון, שעדיין נחשבת למועמדת הפייבוריטית במירוץ הדמוקרטי, ניצחון של סנדרס באייווה ולאחר מכן פריימריז בניו המפשייר שגם בה כאמור הסקרים מעידים על תנופה של סנדרס, עלול להתברר כתסריט בלהות. בראיון ל־MSNBC בשבוע שעבר אמרה קלינטון ש"אפשר לנופף בידיים ולנאום, אבל בסוף היום צריך לשאול אם אתה שומע את הדברים שאנשים אומרים או את הדברים שאתה מקווה להגיד להם".

העקיצה כוונה כלפי סנדרס וכלפי אופי ההופעה שלו לפני קהל. סנדרס מצדו אינו מהסס למתוח ביקורת על קשריה של קלינטון עם מיליארדרים ועם מוסדות בוול סטריט, שגם תורמים לקמפיין שלה. כמו הקמפיין של אובמה ב־2008, סנדרס נשען על תמיכת תורמים קטנים והמון מתנדבי שטח שזכו בתקשורת לכינוי "סנדרסיסטס" (Sandersistas), משחק מילים על כינויים של אנשי המחתרת הסוציאליסטים, "סנדיסטס", שפעלו נגד הכיבוש האמריקאי בניקרגואה בשנות השלושים.

סנדרס מודע לדמיון בין מסע הבחירות שלו לזה של אובמה, אך מותח ביקורת על הנשיא, שלדבריו לא השכיל לנצל את התמיכה העממית הרחבה שהביאה אותו לבית הלבן כדי ליצור כללי משחק חדשים — כאלו שיגדילו את המעורבות האזרחית בפוליטיקה ובסופו של דבר יגרמו לשינוי חברתי עמוק.

הפתיע את הסטטיסטיקאים

"שינוי אמיתי — בין שמדובר בתנועה לזכויות האזרח, זכויות הנשים, זכויות קהילת הלהט"ב או התנועה הסביבתית — לעולם אינו מגיע מברנש כלשהו שיושב לו בחדר הסגלגל בבית הלבן ואומר לעצמו 'זה נראה כמו רעיון טוב', שינוי אמיתי מתרחש רק כאשר מיליוני אנשים נעמדים ודורשים את זכויותיהם האנושיות", אמר סנדרס לפעילי הקמפיין שלו בכנס באייווה.

ההצלחה של סנדרס הצליחה להפתיע גם את אתר החדשות מבוססות הנתונים 538 (FiveThirtyEight) שהקים נייט סילבר — הסטטיסטיקאי והאנליסט שחזה במדויק את הניצחון של אובמה ב־2012 בטור הבחירות שלו ב"ניו יורק טיימס". בכתבה שפרסם הפרשן הפוליטי של האתר הארי אנטן בראשית אוגוסט, הוא טען שהנסיקה של סנדרס בסקרים עומדת להסתיים. בסופו של אותו חודש הוא פרסם טור שבו הודה כי התחזית שלו הייתה שגויה. יותר משהיא מעידה על כישוריו האנליטיים של אנטן, ההחמצה מעידה על שינוי מסתמן בהלך הרוחות בקרב המצביעים האמריקאיים, ואותו הפרשנים עדיין לא הצליחו למפות במלואו.

התמיכה הרחבה שטראמפ זוכה לה בקרב הרפובליקנים, על אף ההתבטאויות הקסנופוביות והשוביניסטיות שלו מחד גיסא, והחדירה של סנדרס אל לב המיינסטרים הדמוקרטי מאידך גיסא, מעידים על מיאוס מהמשחק הפוליטי הישן. שני המקרים מפנים זרקור אל השלד החשוף של הפוליטיקה. טראמפ שובר את הקשר בין תורמים עשירים ומועמדים בעצם היותו בעל הון שהצלחתו בעולם העסקים היא שמעניקה, מבחינתו, תוקף לכישוריו לכהן כנשיא. סנדרס, לעומת זאת, שובר את הקשר הזה בהצהרתו כי ההתארגנות האזרחית הרחבה שמסע הבחירות שלו נשען עליה היא מטרה ארוכת טווח הרבה יותר מאשר אמצעי שנועד לקרב אותו אל הבית הלבן. בסופו של דבר, יכולת ההכלה של הרעיונות הללו אצל ציבור הבוחרים בבחירות המקדימות, היא שעשויה לקבוע את זהות המועמדים לנשיאות.